דבר המלוכה קב

שגם אותן שנשארו בחיים מתדבקים בו ית' ואם כ"כ יקר בעיניו ית' חיי אדם מישראל יפה מבקשים כתבינו בספר החיים ככתוב ואתם הדבקים בה' אלקיכם שרצונו ית' בחיי איש הישראלי:

ש'] (בראשית) כתב בס' תורת משה שהוא נוטריקון באל"ף תשרי ובתיקונים איתא שהוא נוטריקון ירא שבת ובמדרש אמרו שמרומז בו חורבן ביהמ"ק וי"ל שאם חל ראש השנה בשבת אין תוקעין מחשש שמא יעבירנו וא"כ א"ש שבראש השנה ירא שבת פן יבאו לחילול שבת לכך תקנו שלא לתקוע בו ואיתא בפסיקתא דרב כהנא עה"פ (ביואל ב' א') תקעו שופר בציון שמרמז שאם חל ר"ה בשבת שבשאר מקומות אין תוקעין אבל בציון תוקעין לזה דייק בציון וי"ל דמרומז בר"ת מג' תיבות אלו תקעו שופר בציון שהם אותיות שבת וא"ש המדרש שמרומז בו חורבן ביהמ"ק מאחר שמרומז בו שאם חל ר"ה בשבת אין תוקעין עכ"ח שנחרב ביהמ"ק דבזמן שביהמ"ק קיים הי' תוקעין גם בשבת ובזה יובן הפסוק תקעו בחדש שופר דמקשים מאי בחדש הול"ל בראש חדש אולם הא כתבו דר"ת ג' תיבות אלו תקעו בחדש שופר הוא שבת לכן אמר בחדש כאלו אמר שאם חל בשבת תוקעין בב' לחדש:

ש"א] (פ' נח) בא אל התיבה כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה בס' (ישמח משה) פירש הנתינת טעם להיפוך מהמובן הפשוט, שניצל בתיבה לפי שהוא צדיק אלא אדרבה שזה שהוצרך להכנס אל התיבה הי' עונש כי הי' לו יגיעות רבות בתיבה, דבזוה"ק אמרו שהוצרך להכנס אל התיבה להנצל מן המחבל, ובנזר הקודש כתב שזה שאמרו חכז"ל כיון שניתן רשות למשחית אינו מבחין בין טיב לרע, הוא דוקא בצדיק שאיני גמור וזו שדייק כי אותך ראיתי צדיק ולא צדיק תמים לכך אתה צריך להכנס אל התיבה וי"ל כעין דרכו עפיש"כ בס' (אוהב ישראל) שעל כן נקרא המבול על שמו מי נח שהוא גרם שיבא המבול שאם לא הי' נח ובניו צדיקים לא הי' אפשר להשחית עולמו במבול כי אין הקב"ה משחית עולמו, ולפי שעל ידי צדקתו הי' המבול לכך נקר על שמו עכ"ד ולפי"ז יובן שאם הי' עושה עבירה לשמה הי' יכול להציל את כל העולם כעין שעשה אהרן את העגל וכתב של"ה הק' שתיבת עגל הוא ר"ת גדולה עבירה לשמה ולזה נתן טעם מה שהוצרך הוא לכנס אל התיבה הי' מחמת שהוא הי' צדיק ורמז לו בזה שיעשה עבירה לשמה והוא לא הבין הרמז:

ש"ב] (חיי שרה) ותלד שרה אשת אדוני בן לאדוני אחרי זקנתה ויתן לו את כל אשר לו וצ"ב מאי זה שדייק בן לאדוני אחרי זקנתה ובחזקוני תירץ ושוב לא יהי' לו בן ממנה וצ"ע דהא בשעת דיבור זה כבר מתה שרה וי"ל שרצה לתת טעם על מה שסיפר שנתן כל אשר לו ליצחק שהוא משום שראה שזה עיקר זרעו שנולד בנס, והנה הנס הי' כפול שמלבד שהיתה זקינה עוד נס בדבר שהולידה בן זה לאברהם אחרי שהיתה שרוי' עמו שנים הרבה וזה הענין שאמרה שרה אחרי בלותי היתה לו עדנה ואדוני זקן שאם הייתי נשוא לאיש אחר לא הי' הנס גדול כ"כ אבל מאחר שאברהם כבר זקן והיתה אשתו כבר שנים הרבה ולא הי' לו בן ועתה יהי' לי בן ממנו דאל"כ הרי ראינו בפרשה זו שהוליד אברהם גם אחר מיתת שרה בני הפלגשים א"ו