דבר שמואל צט

מהר"י שמוט השיב הרב דכל היכא דא"א למיקם עלה דמלתא מתירין את אשתו ועיין בק"ע אות קנ"ג ור"ג ולענין קברתיו כבר כתבנו כמה פעמים דבידוע להם א"צ קברתיו זהו מה שנתחדש לי בענין זה ומעכ"ת יחזור לתקן דבריו במ"ש שאחר שד"ק וכו' וישתף ספק זה עם דבריו ונחתום כולנו עליו. הצב"י שמואל עמאר ס"ט רב אחאי החכם ישצ"ו. נג) ראיתי מה שהפליג בענין זה להוציא אשה מתחת בעלה ע"י עידי יחוד,: ואם קבלה נקבל ואם לדין יש תשו' מדברי הטור ומר"ן סי' קע"ח דאפי' שהתה כדי טומאה ונסתרו יחד ע"ד ערוה כל שלא קינה לה מותרת, שאין אוסרין על היחוד אלא א"ך קינה לה תחי' בפני ב' ועיין בב"י מ"ש שם בשם הרא"ש ועי' ברמב"ם פכ"ד מה"א דין י"ז וי"ח ובדברי מר"ן סי' קט"ו ע"ש ובדברי האח'. ושם ביאר הרמב"ם להדייא דאין ב"ד כופין וכו' אלא שחייב לצאת י"ש ומשמע מדבריו שגם על מ"ש בדין י"ז קאי וכן נראה ג"ך מדברי מר"ן ועיין להרב פנים מאירות ולהר' ד"ן בתשו' מ"ג ע"ש ועי' להרא"ם סי' כ"ה הביא דבריו הרב מה הלוי אחי הט"ז בתשו' נ"ב סי' כ"ו שתמה על דברי הרמב"ם דס"ל אין כופין: שהרי בפ"ק דכתובות מסיק דפתח פתוח כעדי' דמי ושם מדמה לאו' לאשה קדשתיך וכו' ואם נשא מקרובותיה כופין להוציא וכו' והכא נמי הא שוייא אנפשיה חד"א ותי' דלדע' הרמב"ם כל שאין עידי טומאה או עידי קינוי וסתירה אין כופין בב"ד להוציא אפילו אי שוייא אנפשיה חד"א אלא שחיי' לגרש לצאת י"ש ועל פי זה העלה דאפי' בטוען פ"פ אין כופין אלא חיובא רמי עליה להוציא וכו' ומ"ש דפ"פ כעדים היינו לענין איסור ולא לענין כפייה, וא"ך מה לנו להוציא בכפייה בדבר שלא נמצא לו שורש מה"ד ואם מעכ"ת קירב האומדנות כ"ך בלבו עד שמתוך כך נראה בעיניו לכפותו להוציא סו"ס מה נענה אם יאמר הורוני וכו' ואם באנו לדון בגזירות אלו לא הנחת בת לאברהם אבינו וכו' זה הלנע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן וח"פ אייר תרל"ג לפ"ק שו"ב וקיים: שמואל עמאר ס"ט. תם ונשלם חלק אבן העזר.