דבר שמואל צח

כמ"ש החכם הפוסק, דאין כאן דקדוק כלל מדברי מור"ם לדברי מר"ן ואינם חולקים בזה עד שנדקדק דברי זה אדברי זה דמור"ם ז"ל לא בא אלא לחדש ולו' דא"ץ לומר ממי שמע. ובהא לא דבר מר"ן כלל, מה שא"ך למר"ן שנטפל בסיפא לידיעת המיתה כיצד היתה וברישא כתב דא"ץ יחולו דברי הרה"מ שחילק בין אפשר לא"א. ומעתה אחר שביארנו דעת הרה"מ והרב"ש ז"ל נבוא לחקור אם יש ממש בעדות זו גם לפי חילוקו של הרה"מ או לא. כי לכאורה נראה שאין בה ממש דהנה הרמב"ם שם אחר שכתב דבאומר ראיתי צריך להעיד בדבר ברור וכו' התחיל לפרש כיצד אופני הברירה ומכללם כת' שם הלכה כא' ופסקו מר"ן סימן הנז' סכ"ד וז"ל מצאוהו הרוג או מת אם פדחתו וכו' גם בסכ"ו כתב אין מעידין עליו אלא א"ך מצאוהו תוך ג"י וכו' ע"ש וא"ך נוכל לו' דהא דחילק הרה"מ בין אפשר לא"א היינו דומייא דאי אפשר דהך דינא שכתב מר"ן דהיינו ששמע מפ' שמת פלוני סתם ולא שכיח לפנינו לשואלו: אם היה בשעת ההריגה, או אח"ך ראהו מת אבל אם נטפל לבאר ששמע כיצד מיתתו כנדו"ד שאמר ששמע מהגוי שראהו ''מדגוג מיית בזלאבייתו'' וכו' דמשמע שלא ראהו בשעת הריגתו, איכא למי' דצריכים לכל אופני הבירור שזכר מר"ן שם ולא תלינן הכל בא"א. ויש סמך לזה מדברי הרב"ש שם ס"ק ע"ו שאחר שהביא מחלוקת הפוסקי' בגוי מסל"ת אי מהנייא עדותו או לא. כתב מסברא דנפשיה וז"ל ואם עדים אמרו וכו' ואם נאמר דתלינן בא"א, למאי ניחוש לשמא סימנים גרועים הא ודאי דלדעתו ז"ל לא תלינן בא"א רק באומר סתם שמעתי שמת פ' אבל במבאר כנד"ד ניחוש לכל הנהו דיני שזכר מר"ן שם: וכבר נסתפק בזה הרב מהר"י בתשו' והיא לו בתוך תשו' מר"ן והובאה ג"כ בק"ע אות קל"ב יעו"ש דכל היכא דאיכא גמגום בדבר צריך לחקר העד הא' דילמא אמר בדדמי. אלא דכד דייקינן נר' דיש לחלק ביניהם, דשאני ההיא דהרב"ש דברור הדבר שלא נמצא בעת ההריגה אלא שהכיר בו סימנים שפיר אמרינן דיש לחוש לשמא סימנים גרועים אבל בנדו"ד איכא למימר ג"ך שכוונת הגוי במ"ש ומסית וכו' לומר זאבני רבבי חתתא ריתו מיית ע"י שדקרוהו בחרב ולא היתה כוונתו בזה לו' שהלך לחפש אחריו ומצאהו מיית מדגוג דאם לא היתה לו ידיעה ממיתתו למה ילך לחפש אחריו אלא ודאי שאין כוונתו בזה אלא לגלות שהיתה מיתתו ע"י שנדקר בחרב. ומ"ש ומסית כוונתו לומר מדי עוברי בלכתי בדרך ראיתיו שמת ע"י דקירת חרב וא"ך כיון דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי תלינן הכל באי אפשר למיקם עלה דמילתא ומתירין את אשתו, ודכוותה מצינו למר"ן ז"ל בתשובות דיני גוי מסל"ת ש' ד' שכתב דאפי' בגוף העדות היכא דאיכא למימר הכי ואיכא למימר הכי ולשון העדות משמע טפי להקל לא מחמרינן, והביא ראיה מדברי הרב מהר"ר איסרלן ש סימן קס"א יעו"ש: עוד כת' שם באותה תשו' וז"ל דיש ליישב לשון הכתוב בסיפור גופא דעובדא שלא יסתור לשון הכתוב במעשה הב"ד דלעולם בטביעו' עין הכירם. אלא משום דמשמע להו לאינשי דארוך וגוץ חשיבי טובא לכך הזכיר סימנין אלו ולא חשש להזכיר שהכירם בע"ט טעמא דמסתבר הוא לומר שודאי הכירם בטע' מאחר שהיה מכירם יפה בהיותם בחיים. וכיוצא בזה כתב מהר"מ בתשוב' המתחלת חזרנו ע"ך הצדדים וז"ל נהי דהשתא אסהיד בתר ג' ימים מה בכך הא כיון דאמר סתמא פ' נהרג, נימא דברור לו שנהרג דחזייה תוך ג' ימים וקא מסהיד עליה בתר ג"י או ראה שהרגוהו והיה עם ההרוגים ע"ך. הרי דאע"ג דאפשר דבתר ג"י מים חזייא תלה מהר"ם לקולא וגם מהר"ר איסרלן כתב בסימן קס"א כיון שאמר אותו עירון בפה מלא שהוא הרוג לא דייקי' בתריה היאך ידע שהוא הרוג. אלא אמרינן ששמע בבירור מהורגיו: או מאותם שהיו עם הורגיו שנהרג והכי כתב מהר"מ בתשו' דלעיל ע"ך ה"ן כיון שגוי זה היה מכירם יפה בהיותם בחיים: כשאמר שהכירם אחר שנהרגו, לא דייקי' בתריה היאך הכירם אלא אמרינן דמסתמא הכירם בט"ע ואע"פ שהזכיר סימנין דארוך וגוץ לתוספת על טב"ט קאמר להו וכדכתיבנא עכ"ל. עוד כתב שם וז"ל ועוד דאפי' היה אחר ג' ימים כיון דמשמע מדברי הגוי שהיה גופם שלם שפיר יכול להעיד עליהם אפילו אחר כמה ימים לדעת ר"ת וכן הכריע ה"ר עזריאל, וכ"ך מהר"מ בתשובה בשם ר"ת וכתב מהרי"ק בשורש קכ"א ואפילו לדברי החולקים עליו נר' דהיינו דוקא היכא שהוא נחבל בפנים ואין לו פדחת וחוטם אבל אם אינו נחבל בפנים וגם כל הגוף שלם נלע"ד דלדברי הכל מעידין עליו אפי' לאחר כמה ימים והביא ראיה לדבר וכתב שיש לסמוך ע"ז אפילו שלא בשעה הדחק וכ"ש בשעת הדחק ובנדו"ד דמשמע שהיה כל גופם שלם וגם לא היו נחבלים בפנים שהרי לא אמר הגוי כן. שפיר יכול להעיד אפילו אם לא ראה אותם עד לאחר כמה ימים עכ"ל גם בסוף תשוב' ג' כתב מר"ן על דברי הרב מהר"י סמוט שכתבנו לעיל וז"ל, ומ"מ א"א לשאול לנשים ההם מי הם אותם היהודים ולשאול מהם איך נודע להם שמת שלמה כרוב נראה בעיני דנכון הדבר כדי שלא יצא מיד ב"ד דבר שאינו מתוקן, כיון דאפשר למשיילינהו, ואין זה בכלל אין בודקין עידי נשים בדרישא וחקירה דהתם משום דאע"ג דקושטה קאמרי ויש לסמוך על עדותם להתיר אולי לא ידקדקו בדרישה וחקירה ויפסלום אבל הכא אינו אלא לדעת גופא דעובדא דעדות היכי הוה ודאי ראוי לשאול, וכל עיקר מה שהקילו בעדות אשה משום דדייקא ומינסבא והלכך שואלים את העדים אי איתנהו במקום קרוב דאפשר למשיילינהו. אבל אם א"א למישיילינהו אתתא שרייא הרי דאפילו על נדון הרב מהר''י