דבר שמואל צז

דאזל ואמר מאן איכא בי חיואי מאנשי ביתו לשמוע דברי, משמע דאף ע"ג דהוה מחזר אחר קרובי המת להודיעם שמת קרובם, מל"ת מיקרי וכו' ומ"ש הרמב"ם כיצד הוא מל"ת כגון שהיה הגוי מסיח ואומר אוי לפ' שמת וכו': לאו דוקא קאמר. אלא אפילו בלא"ה מל"ת מיקרי עכ"ל: הרי להדייא דאפילו מחזר אחר קרובי המת לא נפיק ממל"ת, ומזה עלה בדעתי לומר שגם מר"ן באותו פירוש לא פירש כן אלא לדעת הר"ן, וכיון שגם הוא אין דעתו כהר"ן גם אותו פי' לאו למסקנא פירשו אלא אליבא דהר"ן ולגבי היש פוס' שהביא מר"ן בסי' קפ"א דאתוקמא הלכתא כוותייהו הוא שרמז בק"ע ס"ח וכמש"ל ושוב אח"ז חפשנו בתשו' מר"ן ומצאתי להדייא שבכלל הספיקו' הביא דברי הר"ן הנ"ל ופי' הנהו עובדי אליבא דהר"ן שבכללם גם ההיא דמאן איכא בי חיואי שהביא הק"ע סי' קפ"א כדי לאמת הספק, ושוב בירר ויישב הספיקות דלא כהר"ן, ומסיק דכל שלא שאלוהו החי' לא נפיק מתורת מל"ת וכל הנך עובדי דאייתי הש"ס והביאום הפוס' לאו דוקא אלא מעשה שהיה כך היה ואינו צריך לומר אוי לפלוני או חבל על פ' וכו' ואפי' הרמב"ם שכתבם נגרר אחר ל' הש"ס וביאר שם דאע"ג דכולהו עובדי שנינן להו לעיל אליבא דהר"ן שינויי דחיקי נינהו וכו' וכן נרא' מדברי ר"י והרמב"ן והמגיד בשם הרשב"א וכו' ע"ש בד"ה, ולמאי דאמרי' דלא הוי חוקר זה מל"ת וכו' כי הלשון ארוך ואין פנאי להעתיק את כולו: ומעתה יפה כיוונו חו"ר פאס במ"ש שגם עדות הא' יש בה כדאי להתיר וקרוב אצלי שלכל זה כיוונו כי גם הם הכניסו בדבריהם דעת החולקים על הר"ן והא תלייא בהא אלא שקצרו בדבר שכבר נכתב כמה פעמים, וכ"ז לה אצטריכנא ליה אלא לברר דעת מר"ן. כי בלא"ה עדות הב' הספיק וכמ"ש גם הם ועמהם גם החכם הנ"ב ישצ"ו ויש להאריך בראיות אחרים לחזק בריחיה, אלא שאין הפנאי מסכים, עוד הוא"ל שגם בקב"ע סב' שלא הוצרכו לברר הספיקות הוא משום דפשיטא להו מדברי הפוסקים שאינם ספיקות כ"ך דמה שלא הזכיר שמו ושם אביו וכו' עיין בתשוב' הר"ן שהביא הרב"י ד"ה וכתב עוד וכו', ועיין להרב מהרשד"ם הביא דבריו הרב ד"ן סי' כ"ט ובתשו' מר"ן דיני גמל"ת ש' ב' שכתב דאפילו מדקדוק דברים אית לן למילף שהוא מכירו. ובמכירו א"ץ לשלשתן, ועי' להרב פמ"א ח''א קי"ג ולהרב מהרימ"ט חאה"ע סימן כ"ג ול"ה והרב זרע יעקב סי' ל''ו והרבה פוסקים הולכים בשיטתייהו אין צריך להאריך בדבר שנכתב הרבה פעמים ולענין מספק הב' ע"ע בתשו' מהר"מ המתחלת חזרנו על כל הצדדין והביאה מר"ן בב"י ובתשו' שכת' וז"ל: נהי דהשתא אבוד בתר ג"י מה בכך הא כיון דאמר סתמא פלוני נהרג נימא דברור לו שנהרג דחזייה תוך ג"י וקא מסהיד עליה בתר ג"י או ראה שהרגוהו והיה עם ההרוגים: וע"ע למר"ן שם שכתב שכבר פשטה הוראה זו להקל ולו' שראהו תוך ג"י וסמכו על ר"ת וסיעתו וכו' עשב"ק וע"ע למהר"ר איסרלן סימן קס"ה ועיין להרב בני משה שכתב דבידוע לו מעיד אפי' אחר כמה ימים וכבר כתבנו חילוקים אלו בארוכה כמה פעמים א"ץ לחזור עוד על הא' ומה גם שכבר כתב החכם הנ"ב כל הצורך זהו הנלע"ד בזה, וצו י"מ וימ"ן אכי"ר הכ"ד החו"פ בתמוז דהאי שתא כי שמ"ש ומגן לפ"ק וקיים הצב"י שמואל עמאר. עוד הסכמה בהיתר עגונות ידי"ן ורוחי החכם נר"ו: נב) דברי מר''ן דס"ה הם מהרמב"ם פי"ג מהלכות גירושין הלכה ט"ו ע"ש. וכתב שם הרה"מ ז"ל וז"ל ואעפ"י שכשהוא אומר שמעתי שמת אין אנו יודעים האומר הראשון כיצד היה יודע שמת, ועל מה היה אומר כן אין דנין אפשר משאי אפשר וכו' וכוונתו לומר דהכא שאמר אני ראיתיו שמת דאפשר למיקם עלה דמילתא לשאול את פיו כיצד הוא יודע שמת שואלין אותו. משא"ך באומר ששמע שמת שאין האומר הא' מצוי לפנינו אין אנו צריכי' לשאלה זו, ואין דנין אפשר של אומר ראיתי לא"א של אומר שמעתי והן הן דברי הרב"ש שכתב בשם המגיד שם סי' קי"ז ומתוך כך יצא הוא ז"ל לחלק דגם בשאלת ממי שמע. אם שמע מהראוי להעיד או לא דאית ליה למור"ם דאין צריך כמ"ש לעיל מזה אי אפשר לשואלו וכגון שהוא לפנינו שואלין אותו ממי שמע. כדעת הש"ג שהביא בס"ק ט"ז וכדע' הט"ז, וכוונתו לו' דכי היכי דבידיעת המיתה כיצד היתה מחלקין בין אפשר לא"א וכמ"ש הרה"מ ה"ן בידיעת העד אם הוא ראוי או לא מחלקין בין אפשר לא"א לדעת המחמי' ואף ע"ג דמור"ם לא ס"ל הכי יש להחמיר וכל עצמו של הרב"ש בס"ק ז' שהביא דברי הרה"מ אינם אלא להעמיד חילוק זה האחרון לקיים דברי הש"ג והט"ז ודבריו אינם ענין כל לנד"ד דבנד"ד הרי העיד ששמע מפי גוי מל"ת שהוא ראוי להעיד וא"ך לא היה ראוי להחכם הפוסק להזכיר הב"ש כאן כלל וגם דברי הרה"מ שהביא הרב"ש אף אם נאמר דאצטריכנא להו לדינא מיהת לפרש החילוק שיש בין אומר ראיתי לאומר שמעתי, הגם דלדידן דקי"ל כמר"ן לא דייקינן כולי האי לחקור בטעמי הדינים מ"מ אין כוונת הרב"ש בהבאתן לדקדק על דברי מר"ן מדברי מור"ם כמו שהבין החכם הפוסק אלא לפרש דברי מר"ן גופיה שהם כלשון הרמב"ם בדקדוק דברישא כתב היכא שאמר שמעתי וכו' כשר. ובסיפא כתב דבאומר ראיתי שואלין וכו', אבל לא ליישב בהם הדקדוק שעל מר"ן מדברי מור"ם כמ''ש