דבר שמואל צו

זה היה בבתו של מרדכי עולייל. שמואל עמאר ס''ט עוד השיג חכם אחד על חו"ר פאס יע"א במ"ש בפס"ד שכתבו להתיר וחזרתי וכתבתי על דבריו. עוד הסכמה בהיתר עגונות נא ראיתי מ"ש חו"ר פאס יע"א בהיתר אשה זו שאמרה שהגידו לה הגוים מסל"ת ממיתת בעלה מהך דסי' י"ז ס"ח ע"ש וראיתי מה שתמה עליהם החכם הנ"ב ישצ"ו בין על עדות זו בין על עדות הב' ולדעתי דבריהם אמת צדקו יחדיו אלא שקיצרו מצד דדבר זה שכיח והווה תמיד וכבר כתבו בו פעמים שלש והיינו טעמא שלא האריכו בלשונם בקב"ע הב' וגם בראשונה שהוכיח החכם הנב' היפך מדבריהם לענ"ד נר' אדרבא להיפך דדעתם ברור שהוא משום שהבינו מהקב"ע שעיקר ביאת הגוים לבית אביה לא היתה כדי להודיעם ממיתת הבעל, אלא שהם באו לצורך עצמם כמו שנר' מסגנון דברי הקב"ע וכמו שבירר הדברים אבי האשה ג"ך להחכם הנ"ב כי כן נר' מדברי האשה שעיקר ביאתם היתה לבית אביה לצרכם ולא בעבור להודיעה אלא שמתוך שמצאוה שם ומכירים אותה ואת בעלה לשעבר וראו שהיא יושבת לבטח כאילו הבעל בחיים מה שאינו כן לפי דעתם ראו מעשה ונזכרו מה שבדעתם וחקירתם שחקרו אם היא היא שבאה מעיר רבאט היתה לב' סבות או מט' שראו שהיא יושבת לבטח נסתפקו בה או שלא רצו לבשרה תכף ממיתתו ונתחכמו לפתוח בדברים אלו ובין כך ובין כך אין מל"ת גדול מזה כי אין שום אמתלא כלל במה לתלות שנתכון להתיר או להעיד דהמתכוין להעיד או להתיר כבר גילו דעתם בו הפוס' דהיינו שבא לב"ד מעצמו והגיד אפי' בלתי שאלה או אפי' שלא בב"ד והעיד ע"י שאלה או הערה שמתוך כך יבין כוונתם או שבא בפרטות על הודעה זו להודיע לקרוביו שמת, אבל כל שהוא סיפור דברים בעלמא לפי ההזדמן שנראה מדבריו לכל שאין כוונתו להעיד ודאי דתו לא מספקינן. ובנ"ד הרי מוכיחים הדברים שלא באו אלא לצורך עצמם ולפי הכרתם בה לשעבר ומהות מצבה בעת ובעונה ההיא שהיו שם שראו שעדיין לא נשמע ממיתתו נטפלו להודיעה והוי ממש דומיא דמאן איכא בי חיואי שהגוי היה אומר איך שבעת בית חיואי שמחים וטובי לב שחושבים שעוד ישוב לביתו מי יתן שאמצא א' מקרוביו ואודיענו דשכיב חיואי ומה לי אם אומר כך מסברא או אחר שראה אותם שמחים אמר כן כנדו"ד. אדרבא ההוא דאמר מאן איכא וכו'. היה מחזר על כך ואלו לא חזרו אלא במקרה והזדמן כשראו שהיא שמחה וראויה ליעצב. הודיעוה ולא היה הדבר לא על ידי שאלה ולא על ידי ריח דברים שמתוכם ילמדו דבר שמואל (כ) להעיד או להתיר. גם יש בהם קשר דברים שאלמלא לא הכירוה לא היו אומרים וגם לא אמרו תכף איש פלוני מת אלא אחר שדברו דברים אחרים לפניהם ולאחריהם ומצא מין את מינו וניעור: כ"ש שאפי' אם היו הדברים בלתי קשר שלדעת הר"ן נפיק מתורת מל"ת, לדידן דקי"ל כמר"ן: גם בזה לא נפיק ממל"ת כי כבר כתב בב"י שהר' מהרי"ע כתב לו שראיות הר"ן חלושות. וכל הב"ד שהיו ''בשאלוניקי'' בימי איתני וגאוני עולם פשט המנהג ביניהם להתיר באומר סתם איש פ' או ממקום פ' מת אעפ"י שלא יקדים דבר אחר וסיים שכן היא דעת הריב"ש ומהר"י בי רב ומהרי"ק ומהר"ם בתשו' דשייכי לס' נשים. וגם בתשוב' כתב כן ופסק למעשה דלא כהר"ן ע"ע גם הרב פח"י הביא דברי מר"ן הללו להלכה וכתב שכ"פ הר' שארית יהודה והרב המבי"ט והרב מהרי"ט ומור"ם דקי"ל כוותיה היכא דלא ג"ד מר"ן בקצר פסק גם הוא בסי"ד דלא כהר"ן ועי' ב"ש וח"מ שם שכתבו שכן היא דע' הרא"ם ומהרשד"ם ומהרש"ך ומהר"י לבית הלוי והרב מ"ב, וע"ע בק"ע סי"ח וקכ"ז ורמ"א ורכ"ט ושס"ח ומבואר עוד בדברי הפוסקים דהא דהתירו בעדות אשה גמל"ת הוא משום אשר פיהם דבר שוא ומדינא פסול ובעיגון הקילו אם יהיו דבריו בלתי פנייה ובלי כוונה שיתכוין מתוכה להעיד. וא"ך כל שאנו רואים שדבריו בלתי שום כוונה שמתוכה הכיר והגיד אין להוציאו מתורת מל"ת כי אין דב"ז חק או גזירה אלא מילתא בטעמא, כדי שנדע שאמת הוא מדבר וכיון שנדע שאין לו שום כוונה ודאי דמל"ת מיקרי: והגם שאופני המל"ת כבר ביארם הרמב"ם והעתיק דברי מר"ן בסי"ד. ואיכא למימר דאין לנו אלא מה שהזכירו והדומה לו ממש מ"מ כבר עברה מבוכת הפוסקים בזו וכ"א לדרכו פנה בפירוש הנהו עובדי דאייתי הש"ס והביאום הפוס' ואפי' מר"ן שפיר' ההיא דמאן איכא בר חיואי שהיה מתאונן וכו'. במקומות הרבה כתב דלאו דוקא מתאונן. ואפי' מת פלוני לחוד מיקרי מל"ת, וכפסק מור"ם בסי"ד. וכמו שהכריע ג"ך בב"י ובתשו' והן הן שהובאו בסו"ד דסעיף קפ"א בק"ע שסיים אבל יש פוסקים דס"ל דמת פ' מיקרי מל"ת. והם פוסקים דלא כהר"ן ועלה ג"ך קאי בק"ע סעיף ח' ברמז הרומז להך דס' לומר דאפילו אינו כמספר סיפור דברים מל"ת מיקרי וכן היא ג"ך דעת הרא"ם בתשו' סימן ט"ל שאחר שהביא דברי הרמב"ם בההיא דאוי לפלוני שמת. כתב וז"ל מכאן שאין הגוי נאמן אלא כשהוא מסל"ת ומסל"ת לא מיקרי אלא כשמסיח דברים בעלמא שאומר כמה היה נאה וכמה טובה עשה עמי שנר' שאינו מתכוין לשום עדות כלל, אבל אם היה מכוין להגיד לקרוביו אין זה מל"ת משום דאף ע"ג דאינו מתכוין להתיר מ"מ מתכוין להעיד וכיון שהלכה רווחת שאמרי' אין הגוי נאמן אלא כשאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד, אין עדותו עדות: מיהו מההיא דפ"ב דיבמות דקא' ה"ד מל"ת כההוא דאזל