דבר שמואל צה

עוד בכנה"ג שם אות שמ"ה שכתב דכל שנמצא במים אין לחוש שמא הרגוהו קודם שהשליכוהו למים ושהא שם שלשה ימים רשד"ם סי' נ"ד מהריא"ד סי' ט"ו מר"ן סי' י"ב מדיני גמל"ת ולפי המונח שבידינו שכבר יצא הקול אף דאכתי י"ל שלא דברו הפוסקים הללו, אלא כשלא נשמעה מיתתו כלל עד שנמצא במים ובזה הוא דאמרו במים נמצא ובמים נהרג מ"מ כיון שבקול א"צ לעדות אחרת שפיר אמרי' הכא דאיכא קול שבמים נהרג מכח ממ''ן וע"ע בק"ע סימן שמ"ב שהביא שם דברי הרשד"ם הללו. ולענין המכה אף כי רבו הפירושים בדברי הטור וכ"א לדרכו פנה בפי' דבריו מ"מ מסתמיות דברי מר"ן בקצר שם בסכ"ו מוכח דבכל גוונא אין מעידין דסתמא קאמר וכן אם היה בו מכה וכו' ועיין בתשובתו למהר"י נחמייאש הנז' שאחר שהודה לתירוצו שחילק בין עד המעיד על פ"פ עם החוטם לבד ובין עד המעיד בט"ע על גופו וצורתו וכמו שתירץ ג"כ הרב הסמ"ע ז"ל בדרישה בתוס' נופך ע"ע חזר הוא ז"ל ותירץ ב' תירוצים אחרים ובשניהם מפו' להדייא דבמים כל היכא שיש מכה בכ"מ שיהיה אין מעידין אפילו תוך ג"י וכדמשמע מסתמיות דבריו שבש"ע. אלא שראינו לו שם שהתיר מצד האחר שנמצא ההרוג בתוך השק מושלך בבור ומזה הוכיח דכשהוא מת הושלך לבור וכיון שכן אע"ג דאית ביה מכה לית לן בה דלא אמרו מרזה מכה אלא כנשפל חי למים כמדוק' מדברי רש"י וה"ן בנ"ד כפי מה שביררו העדים לפנינו אמרו שמצאו החבל שבו גררוהו להשליכו לנהר עדיין קשור על כריסו ומסתמא ודאי אחר שמת גררוהו דאם הוא עדיין חי לא היו צריכים לחבל, ובלא"ה כך מנהגם שצ הרוצחים שבמקומות אלו שבתחילה הורגים ונוטלים הממון ואח"ך חוששים לגילוי ומצניעים אותם בבורות שיחין ומערות וכיוצא באופן שהדד"א דאתתא דא שרייא לאינסובי וצויי"מ ולרח"ף. ע"ה שמואל עמאר ס"ט. עוד הסכמה בהיתר עגונת. נ) לדידי חזי לי שגם האש' הנ"ל יש כדאי להתיר אפי' לדעת הר"ן וסיעתיה. דע"כ לא אמרו דלא הוי מסל"ת אלא אם לא היה קשר דברים והגוי רצה להודיע אותו דבר לבדו. אבל בנדו"ד הרי היה קשר דברים ועיקר ביאתם לבית לא היתה בעבורה אלא שנזדמנה להם ומכח ידיעתם והכרתם בבעל ואשתו שאלוה. וגם השאלה היתה ע"י חקירה אם היא שבאה מעיר רבאט והיכן בעלה ואין לך קשר דברים יותר מזה, ואין לתלו' כלל שכיוונו להעיד וכו' אלא לספר לה מהידוע להם ממיתתו מצד שהכירוה. ואלמלא לא הכירוה לא היו מדברים כלל כיון שעל עסקם באו ובלא"ה כבר כתב מר"ן בב"י ובתשוב' שהרב מהרי"ט כתב לו שראיות הר"ן בתשוב' חלושות ושכל בתי דינין שהיו " בשאלוניקי בימי איתני וגאוני עולם שביו בה פשט המנהג להתיר באומר גוי איש פי'. או ממקום פי מת אעפ"י שלא יקדים שו"ד אחר וסיים שכן היא דעת הריב"ש ומהר"י בי רב והביא ראיות מדברי ריב''ש ומהרי"ק ומהר"מ בתשו' השייכי לס' נשים וגם בתשו' כתב וז"ל. ודברי הר"ן בזה אין אנו סומכים עליהם. וכן השיב לי מהרי"ט שפשט המנהג וכו', וכיון שכן הריב"ש בתשובה לא הדר ביה אלא מפני דברי הר"ן וכיון דלא עמדו דברי הר"ן גם חזרתו אינה חזרה גם הרב פח"י הביא דברי הר"ן הללו וסיים עליהם שכן היא דע' הרב שארית יהודה והמבטי"ט ח"א ומהרי"ט ח"א נ"ב ועיין מור"ם סי"ד ושם בדברי הב"ש וה"מ שכתבו שכן היא דעת הרא''ם ומהרשד"ם ומהרש"ך ומהר"י לבית הלוי ע"ש. באופן שלדעת רוב הפוסק' דגרירי בתרייהו אין צורך בקשר דברים וכ"ש היכא דאיכא כא קשר דברים כה"ג גם המעיין בדברי הפוסקים יראה דהא דמל"ת לאו חקה היא אלא כדי לידע בבירור שלא נתכוון לא להתיר ולא להעיד ואם היה הדבר באופן שנדע שלא כיוון להתיר ולא להעיד תו לא דייקינן. והמתכוין להתיר או להעיד כבר בא מפורש בדבריהם דהיינו שבא לפני ב"ד מעצמו והגיד ואפילו בלתי שאלה או העיד ע"י שאלה או אפילו בהערה דחשיבה כשאלה. אבל בסיפור דברים בעלמא כמ"ש מר"ן בסי"ד שאומר הוי לפ' וכו': שהם מראים שאין כוונתו להעיד וכו': ודאי דתו לא מספקינן ובתשו' בדיני גמל"ת סי' ז' כת' וז"ל ולישנא דמל"ת הכי דייק כגון חבל על פ' שמת שכוונתו להתאונן עליו. או שאמר פלוני מת פתאום ותמהנו לדבר שכוונתו לספר איך אירעו מיתת פתאום או שאומר אני ראיתי לפ' שמת היה וכו' וכ"ש הוא לגדר שבאו על עסק אחר אלא שמתוך שהכירוה וראו שבעלה מת ואין לה ידיע' כלל ממיתתו. כי ראו שהיא יושבת לבטח כאלו הוא חי נטפלו להודיעה וע"י חקירה אם היא היא שבאה מן רבאט וכו' דודאי כו"ע יודו דאינו לא מתכוין להתיר ולא להעיד. אלא מתכוין לספר מה שאירע ממיתתו מצד שהכירו בה ומתוך דבריה ג"ך שאין לה ידיעה ממיתתו והוי ממש דומיה דחד מהנהו לישני שהזכיר הרמב"ם ומר"ן, ועיין להרא"ם בתשו' הנ"ל שזכרו הפוסקי' הנ"ל שכתב דמ"ש הרמב"ם כיצד הוא מל"ת, לאו דוקא קאמרי דבלאו הני נמי מסל"ת מיקרי וכו' ע"ש ורצה לומר כע"ש דכל היכא דידעינן דאינו מתכוין לא להתיר ולא להעיד מסל"ת מיקרי וע"ש שפירש בההיא דמאן איכא בר חיואי כפירש"י דאע"ג דהוה מחזר אחר קרובי המת להודיעם שמת קרובם מסל"ת מיקרי. ואפילו הולך בשוקים וברחובות ומכריז והעיקר הוא שלא יהיה רמז שאלה כלל כדי שלא יהיה מתכוין להעיד. ובנדו"ד הרי לא היה שום רמז כלל באופן שגם עדות זו יש בה כדאי להתיר כמ"ש הר''ר יע''א ישל''ד, וכ''ש בהצטרף עדות יעקב הנ"ב ולראיה ח"פ וקיים. זה