דבר שמואל צד

משגיאות יצילנו ומתורתו נפלאות יראנו הכ"ד החות' פה מכנאסא יע"א בטבת שנת כי תרחי"ב לבי לפר"ק והכל שריר וקיים. זה היה על אשתו של מוסי מחפודא וג' אחרים עמו וכבר כת' הר' מא"ח בזה במ"א ולפי שפקפק חכם א' בהיתר בלי טעם חזרתי אני וכתבתי באורך כנ"ל. הצעיר שמואל עמאר ס"ט. עוד הסכמה בהיתר עגונת. מט) נדרשנו לחוות דעתינו בקב"ע זו אם יש בה כדאי להתיר האשה זו מכבלי העיגון או לא. והנה אמת שבדיקת הלבנה וסימני ההכרה כולם נמצאו בקב"ע זו כפה"ד הברור דאור הלבנה מעלי לבדיקה כמבואר בסכ"ב יעו"ש וסימני ההכרה ג"כ הן הן שנזכרו בסכ"ד וסכ"ה ע"ש. אך מה שיש להסתפק בזה הוא מה שנסתפק מהר"י ן' נחמייאש ז"ל בתשובה על כיוצא בזה והיא לו' נדפסה בתוך תשו' מר"ן דיני גוי מסל"ת שאלה י"ב והובאה ג"כ בדברי הרב הכנה"ג הגה"ט אות שמ''ד ובק"ע סימן ר"ה ע"ש. והוא ששם נסתפק הרב בהא דאמרינן בגמ' מייא מיצמת צמתי, אם הוא אפי' נהרג ביבשה ואח"ך השליכוהו למים או דוקא בטבע במים ומת כמובן מהגמרא ולדעתו ז"ל היכא דברור הדבר ששהא ביבשה יותר מג' ימים או שיש הוכחות ששהא ביבשה יותר משלש' ימים ואח"ך השליכוהו למים אין מעידין עליו והוסיף וכתב שם דאף אם נאמר שתכף להריגה השליכוהו אפשר דאין מעידין: דלא אמרינן מייא מיצמת צמתי אלא כשהשליכוהו במים וטבע ומת שם או שהכוהו והשליכוהו במים קודם שמת אבל אם יש הוכחות שהשליכוהו אחר שמת מאן לימא לן דמייא צמתי אחר שכל המעשים שנזכרו בגמרא איירי כשמת במים ובנד"ד נמי יחולו ספיקות אלו אם מצד שכך נשמע בזמן הריגתו שנהרג ביבשה ואח"ך חששו לגילוי והשליכוהו היאורה וכמ"ש החכם המסדר הקב"ע הנז' ג"ך לפום ריהטא ואם מצד הסברא ג"ך כך נותנת שיהרגוהו ביבשה כמנהגם ואח"ך יצניעוהו בבור או בנהר וכיוצא: עוד יש להסתפק ספק אחר בנד"ז. והובא ג"ך להרב הנז' בתשו' זו לענין המכה אי אמרי' מייא מרזה מכה ואין מעידין אפי' תוך ג"י או לא: ולהתיר הספק הא' הנז' נר' דכיון שמצינו לפוסקי' אחרים שהקילו בנדו"ז והוא ז"ל כמסתפק ואינהו כתבו דבריהם בפשיטות לא שבקינן פשי' מקמי ספיקא שהרי הר' מהרשד"ם ז"ל בסי' נ"ד אף שנסתפק גם הוא ספק זה מ"מ ראינו להרב הכנה"ג אות הנז' שכתב שמתוך דבריו האחרונים נר' שמסכים דאפי' מת או נהרג ביבשה והושלך למים אינו משתנה, וסיים שם שכ"ך הר' מהר"י אדרב"י ז"ל והר' אחיו ז"ל סי' י"ח ע"ש וגם מר"ן ז"ל בתשובתו להרב מהר"י ן' נחמייאס ז"ל ע"ז כתב וז"ל ואע"ג דאכתי אין להתירה מטעם שמא הטילוהו למים אחר ג"י שמת וכסברת האחרונים שחששו וכו' הכא דיינינן עלה מצד אחר דכיון דלא היה חבול בפניו וגם היה כל גופו שלם אפילו אחר כמה ימים יכולים להעיד עליו וכמו שכתבו התוספו' והרא"ש והטור עכ"ל, וה"ה והוא הטעם ג"ך בנדו"ד ואף שסברא זו שעליה סמך מר"ן בתשוב' זו הביאה בקצר בסכ"ח. והגיה בה מור"ם דאפי' נפל במים ועל הכל סיום דברי מר"ן שאין זה מחוור בעיני האחרוני' ובב"י מבואר שהם הרשב"א והריטב"א והרא"ה, מ"מ ראינו להרב בש' שם ס"ק כ"ו שכתב דאף ע"ג דדבריו אינם מחוורים בעיני האחרונים מ"מ לא נדחו דבריו לגמרי ומצטרפין דבריו לשאר סברות להקל. והכא נמי בנדו"ז כיון שמצינו ס' האומרים דאפילו בכה"ג מיצמת צמתי יש לצרף עמהם סב' ר"ת זו להקל: איברא שדברי הרבנים הנז' שהביא הרב הכנה"ג לא נזכר כ"א בירור ספק הא' שהוא אי מייא מיצמת צמתי בכה"ג או לא. אבל ספק הב' שהוא לאחר ג"י השליכוהו לא נזכר בדבריהם ולא הוזכר כ"א בדברי מר"ן שבתשובה הנ"ב כי הוא ז"ל לא חש להשיבו על הספק הרא' הנז' ולא נטפל להשיבו מסברת ר"ת הנז', וכן על ספק הב' שנראה שר"ל זו ואצ"ל זו. לפי"ז אכתי לא הונח. אי מצד שמדברי הרבנים הנז אין ברירא להתיר ספק זה וא"ך נמצאת סברת ר"ת בלתי מסייע, ואי מצד דאפי' מר"ן ז"ל שיש לסמוך על דבריו מצינו לו בקצר ההיפך ששם הביא בסז"ך מחלוקת בספק זה ואם באנו לדון כפי הכלל שבידינו דהלכתא כי"א בתרא, אין אנו יכולים לסייע למתירין מסברת ר"ת ולפסוק כוותייהו היכא דאינו חבול בפניו וכו' כיון שדברי סתומים כי"א בתרא בלי שום חילוק, כ"ש שבנדו"ד אם באנו לדון כפי מה שהיה נשמע בעת הריגתו קרוב לומר ששהא יותר מג"י ביבשה ומבוא' בפוסקים דאפי' החולקים שם על הרשב"א יודו אם יש רגלים לדבר ששהא יותר מג"י. וא"ך בין כך ובין כך אין מקום להסתייע מסב' ר"ת. ומ"מ נר' דאכתי יש מקום להתיר ספק זה ממ"ש מר"ן שם בסעיף הנז' וז"ל ומיהו אם יצא קול איש פ' מת או נהרג ואחר ג"י מצאוהו מת והכירוהו אשתו מותרת לדבריה הכל ומבו' שם בב"י דמותרת ממ"ן אם הקול הוא אמת אין אנו צריכים עדות אחרת, ואם הקול אינו אמת הרי אינו לאחר ג' ועיין ב"ש שם סקכ"ד בשם הט"ז וה"ן בנד"ד שיצא הקול שנהרג יוסף הנז' קודם שמצאוהו מושלך ביאור איכא למימר דיש להתיר ממ"ן אם אותו הקול שיצא אמת אין אנו צריכים לעדו' אחרת ואם אינו אמת עכשיו הוא שנמצא ואינו לאחר ג' ועיין עוד