דבר שמואל פו

ונפל לנהר מייא אשפלוהו והוליכוהו עד הפתח ההוא ושם נאחז בפתח, ותכף הלכו אנשי החיל והביאו את הכיפה ואת הסופר וכתבו צורתו אחת לאחת כל גופו ומלבושיו. וראו כי מת בחנק שחנקוהו המים ומאמר השר כי כל מת מאיזה עת שיהיה יקברוהו תכף וכן עשו שקברו את זה ויטמנוהו בחול עם כל מלבושיו, ואין רשות מהשררה שיוציאוהו משם אכן ע"י שוחד ובהחבא הניחו אנשי החיל שיפתחו היאודים את הקבר ופתחו וראוהו כולו שלם והכירוהו היטב, וחזרו לכפר סיד אברהים לשררה לדון עם הגוי הישמעאל והשררה כבר שלחו ידיעה להשר הגדול ושאלו את דבר המשפט מה יהיה על הגוי הישמעאל. ושלחו מתם מהשררה הגדולה כי זה הישמעאל חייב ''גאלירא'' והוא שישלחוהו למקום הידוע שקורין ''אלבחר אל אבייאץ'' ושם ודאי ימות כי הוא במקום מים הרעים ותחת השמים ביום ובלילה ואויר נפסד וכן היה תכף ומיד שלחוהו קשור בשלשלאות והא קמן כי בשלהי אדר התרל''ז מת הגוי הנז'. ובכן שאלו את פי אם מותרת אלמנתו של יצחק סקירא נ"ע הנז' לינשא לאחר היא האשה מ' רחל בת יצחק ן' דו"ח וחקרתי אם היה איש ישר' אחר שהלך לשוק הנז' ולא נודע איו. ואל' כי א"א כלל להמצא שיחסר איש אפי' גוי מחמת נפילתו לנהר הנז' ולא ימצא חי או מת וההוכחות מהשררה והנפילה כדבר ברור יען היה ע"י השררה אשר לא יכזבו, ובפרט שהכירוהו שני עדים ישראל, וכבר העידו בב"ד הגם כי היה קצת לפקפק. מ"מ בהצטרף כל האמור היא מותרת, וכבר עיינתי בפוס' עד"פ וכיון שדיני עיגונא משאל"ס והכל ידוע כמעט שלא נשאר ספק קטון או גדול שלא הביאוהו ומה בצע להעתיק דברים הבאים בספרים, וכל חכם לב בלבבו יבין כי היא מותרת ה נ"ל להלכה ולא למעשה עד יסכימו עמי שני בעלי הוראה ואף השלכתי יהבי וה' יצילנו משגיאות אכי"ר הלא כ"ד הכו"ח פה נא אמון שילהי ניסן תרל"ז לפ"ק וקיים וחתום הרב כמוהר"ר משה פארדו ס"ט בכתב ידו ובגושפנקא דיליה. וזה מ"ש אני הצעיר ע"ז. מו) עמדנו על מעשה ב"ד שהביאו לידנו המדברים בעד האשה הנז' וראינו הספיקות הנ"ב ומ"ש עליהם החכם הנ"ל ישצ"ו. והנה אמת שבספק הא' אם הגוי הספן שראה הטביע' מיקרי מל"ת ראינו שיש פוס' שדחו דברי הרב מהריק"ו שהביא הרב"י הנ"ב והם הרד"ך בתשו' כ"א והרדב"ז בתשו' שהביא הרב מהר"ש עוזיאל שנדפסה בתוך תשובת מהרשד"ם סי' קס"ה והראנ"ח בתשו' סי' ע"ו והרש"ך סי' כ"ו: אך מ"מ רבו כמו רבו הפוסקי' דקיימי בשיטת מהריק"ו והם הרב מהריב"ל בח"א כלל א' סי' כ"ג ובדף קל"ה והרב מט"מ סי' ע"ח ומהר"ש עוזיאל הנז"ל והרב מהר"ר בצלאל סי' ל"ב והרב ב"ח סי' ו' וט"ו והרב מהרח"ש סי' ל"ה ומ"צ ה"א סימן ו' ומהר"ש סבע הובאו דבריו בס' תומת ישרים סימן קל"ב והרב מ"ב סימן ס"ח והר"מ מלובלין סימן ק"י והרב מהר"י דונדין ומהר"י לחכים הביא דבריהם הרב הכנה"ג הגב"י וכן היא ג"כ דעת מר"ן בתשו' סימן ז' וי"ב מדיני גמל"ת וכיון שכל הפוס' הנ"ל קיימי בשיט' הרב מהרי"ק ועמהם דעת מר"ן דאנן גרירי אבתריה ודאי דהכי נקיטינן והגם שמר"ן ביאר שם דדוקא שלא ניתנו לו יסורין. אבל אם הודה ע"י יסורין אינו נאמן הכא בנ"ד לא נתנו לו יסורין: אך לענין אם יצאה בזה מחזקת איסור א"א דאורייתא מצד שהגוי אמר בפירוש שלא שהה עליו כלל מצד רדיפת המים ראינו להרב כנה"ג אות תצ"ז מהגב"י שהביא דברי רבינו בצלאל וסיעתיה ואח"ך תמה על דבריהם הוא ז"ל והביא חבל נביאים דקיימי בשיטת הרמב"ם והרשב"א והריב"ש שמדברי כלם משמע דבעינן שישהה עליו שיעור שתצא נפשו, ושם אות תק"ד כתב ג"כ מזה ע"ע ובסד"ה כתב בשם מהריב"ל דכל דאתא ספיקא קמן דמיין לעובדי דש"ס מפיהם אנו חיים להקל ולהחמיר ודלא דמיין להש"ס אזלינן בהו לחומרא ומוקמינן לה בחזקת א"א איברא דזימנין איכא בחד דינא כמה ספיקין, זמנין להקל וזמנין להחמיר ואע"ג דחדא מינייהו לא סגי לא להקל ולא להחמיר מצרפינן ועבדינן לחד מינייהו סניף לחבריה באופן שכל פרט ופרט צריך לכוונו בפ"ע דהלואי שנרד לעומקיה ומ"מ ממאי דכתבינן עלה בידינו דבגופה של עדו' טפי אית לן להחמיר היכא דלא ברירא לן מילתא ולא דמיין לגמרי למאי דאמרינן דאקילו רבנן עכ"ד ז"ל ובנד"ד הרי אדרבא דבריו להדייא שלא שהה כלל מצד רדיפת המים, וכיון שכן מי יוכל להקל בספק ערוה החמורה: איברא שמצינו להרבה פוס' שמחלקים בלשון העדות וכגון אם אמר ראיתי שטבע ומת דתו לא צריך שהייא. והם הרב לח"מ בפי"ג מה"ג הלי"ט, והרב מהרח"ט בסי' נ"ט והרב ד"ן חאה"ע סימן ט' והרב פמ"א סימן ל"ג ורבת מהפוסקים הובאו דבריהם בספרי האחרונים א"ץ להביא את כולם אלא דבנדו"ד לא קא' שמת: וע"ע להרב גו"ר כלל ג' סימן כ"ד שפירש דברי מר"ן בכ"מ במאי דדייק מדברי הרמב"ם דהיי' שיאמר בפי' טבע ולא עלה: דבאומרו ולא עלה מסתמא שהר, ובנדו"ד הרי ליכא לא זה ולא זאת. ואדרבא בירר בדבריו להדייא שלא שהה כלל, ומ"מ אכתי יש צד אחר הביאו הרב כנה"ג שם אות תק"א וז"ל לח בעינן שישהה עליו שיעור שתצא נפשו אלא כשלא פלטו הים אבל אם פלטו הים וראוהו מת והכירוהו א"ץ לזה וזה ברור. וכ"ך בס' מ"א בתשו' ס' ך' עכ"ל וע"ע שם שהביא קצת פוסקים שמקילין בזה עד מפי עד. ובספק