דבר שמואל פה

מד) עיגון ראיתי להרשב"ש סי' מ"ו שכתב דרשאים ב"ד לכוף את ההולך לעי"א או למ"א לתת גט לאשתו מדינא אעפ"י שלא תבעתו שכל ישראל הם בעלי דינים מחמת עיגון ותדע שהרי אין מקבלין עדו' שלא בפני בע"ד. ובעדות אשה מעשים בכ"י שמקבלים ובודאי שהט' הוא משום שכל יש' בע"ד באיסור ערוה וכ"ה והוא הטעם ג''ך באיסור עונה דנפיק מינה חורבה דכמה חללים וכו'. דין זה דהולך לעי"א או למ"א מבואר בסי' קנ"ד ס"ח שאם ידוע שדעתו לילך ישביעהו שלא ילך, או יכפוהו לגרשה לזמן קודם שילך. וכתב הרשב"ש סימן תצ"ח שאם הוא מפורסם כך יכפוהו לגרש ע"י ישראל או על ידי גוים שיאמרו לו עשה מה שיש' אומרים לך וכדתנן בפ' המגרש גט המעושה בישראל וכו' וכפי מה שפי' ר"ת בלישנא בתרא, וכ"ה בהלכו' גדולו' ותוספתא בירושלמי והרמב"ם פ"ב מגירושין ואחר שיתן גט זמן צריך שיתן ערב או משכון במזונותיה כל זמן שהיא נשואה וערב או משכון ג"ך בחוב כתובתה כשיושלם זמן תנאי הגט ואם הוא מקניטה שנותן גט זמן ובא בתוך הזמן ומבטלו יש תיקון לזה במה שיצוה לסופר ולעדים שכל זמן שיתעכב ל' יום או שלשה חדשים או שנה, (ר"ל א' מהזמנים שיקבע לה שהוא כפי העונה הראויה לה או כפי מה שתתרצה היא אפילו יותר מעונה) שהסופר יכתו' גט כשר לשמו ולשמה לשם גירושין ולשם כריתות ויחתמו בו לשמו ולשמה לשם גירושין ולשם כריתות ושומסרורו לה העדים ושיהיו העדים נאמנים שלא בא בתוך הזמן ושכל עד שיעיד שבטל שליחות הסופר והעדים עדותו בטלה מעכשיו ושתהיה היא נאמנת שכל זמן שנתייחד עמה לא פייסה לבטל השליחות וע"ש נוסח שטר תקנה זו מתוקן כהלכתו, עוד מענין העיגון. מה) טופס פס''ד של עיגונא דאתתא וז"ן אב"א. מהודענא איך בשילהי אב התרל"ו הלך מפה נא אמון וע"א איש אח' מבני יש' זה שמו ה"ר יצחק סקירא נ"ע ולקח בידו סחורה בהקפה מאנשים בני ישראל סוחרים כדי להוליך עמו למקום השוק, והוא מקום שנק' מולד סיד אברהים פליל אחד מפלילי הישמעאלים והוא הלך בספינה ההולכת בנהר נחל מצרים הנק' נילוס, ובו בפרק היה מלא הנהר נילוס מלא על כל גדותיו, והמים הם רודפים בו בפרק ויקר מקרה כי הן בעון בא יומו ובלכת הספינ' הנז' הלך זה האיש הבקר אור על שפתה לעשות צרכיו ומרוב סערת המים שרודפים כמדומה נתבלבל ונפל אל תוך הנהר והספן ידע כי נפל היהודי אבל מרוב רדיפות מים לא יכול להתעכב כמעט רגע כי חשש על ספינתו שלא תתהפך והספנים חביריו אשר הולכים בספינות אחרו' קרובים להספינה הנז' הם שמעו החבטה שנחבט בשעה שנפל, וצעקו על הספן והודיעוהו, כי נפל דבר כבד מספינתו לנהר והוא רשע הספן הנז' בהיותו צורר היהודים ידע כי האיש היהודי נפל, והשיב להם שלא יחושו: שמה שנפל לנהר הוא עץ כבד שהיה לו סמוך לספינה בראשה ונפל ובהיות כן הלכו כל הספינות ולא נתעכבו כלל ובכניסתו זה הספן להשוק הנז' והנה שם היו עם מבני ישראל ומכללם הים א' מהסוחרים שנתן סחורה לה"ר יצחק סקירא הנז' נ"ע בהקפה על השוק והלך הסוחר להשוק הנז' בסחורה למכור שם והיה ג"ך ממתין לה"ר יצחק הנז' שיבא וימכור סחורתו ויפרע לו מעותיו וראה איך ה"ר יצחק הנז' היה הולך בספינה אלא שהוא הקדימו בספינה שיצתה קודם בו ביום ויקרב אל רב החובל הספן הנז' ושאל ממנו היכן היהודי יצחק שרכב עמך בספינתך היאך לא בא עמך אחר שבפני רכב על ספינתך, והגוי לא יכול להכחיש. ואמר לו אמת הדבר כי בא עמי, אכן בבקר ירד מהספינה על שפת הנהר לעשות צרכיו ולא יכולתי להמתין לו: כי הנהר הולך וסוער. ועכשו יבא בספינה אחרת. כי מצויות הרבה בכל עת בזה הזמן אמר לו הסוחר והיכן היא הסחורה תנה אותה על ידי עד שיבא ואני אתננה לו אמר לו הגוי הרי היא באמתחתו קחנה. ולקח היהודי הסוחר הנז' את האמתחת והלך לו לחנותו וכשראו כי היהודי יצחק הנז' לא בא בו ביום קמו היהודי גיסו ושני יהודים אחרים והלכו אל השררה אשר שם ותפשו השררה את הגוי הישמעאל. והוליכוהו למשפט ולא מצא התנצלות כ"א הודה על האמת ואמר כי היהודי בלכתו על הספינ' בראשה שיש שם עץ ארוך שם יוצאים כל המלחים ועושים צורכיהם על הים והם תופשים בחבלים לא נפל שום אחד מהם. אבל זה היהודי כמדומה שלא ידע לאחוז בחבלים ונפל בנהר וכיון שהמים רודפים לא יכול להתעכב והיה בבקר השכם ולא הכירוהו הספנים. כי היה איש אחד שנפל כ"א מקול החבטה ששמעו צעקו עליו והוא לא השגיח, וא"ל כי עץ הוא שנפל מפני הבושה שלא להוציא ש"ר על עצמו וכיון שהיה יהודי הניחו והלך. ותכף השררה חבשוהו לגוי בבית האסורים ואלו היהודי' האומללים בכו ויתעצבו הרבה. באמרם כי לפחות היו רוצים למצוא את היהודי מת ולקוברו שלא יאכלוהו הדגים א"ל השר הגדול אם מת אתם רוצים למצוא את היהודי כעת תמצאון אותו במקום פ' כי שם הפתחים הגדולים אשר עשה הפחה הגדול מחמד עלי השר הגדול של מצרים וקראן " אלמוחמדיוא בנמל אשר על הים כנחל היורד ונתן מימיו בתוך הים והנה שם כל דבר הנשמט מהספינה ומהיבשה ומתגלגל בהליכת המים במרוצה מתעכב שם. והנה שם אנשי חיל שומרים, וכל דבר אשר יבא ויאחז בפתחים הנז' מיד מוציאים אותו ולא נאבד דבר כי אין לו דרך לירד לים הגדול. ובכן הלכו היאודים שם ומצאו כדברי השר הנז' כי יום תמול ביו"ד אלול שהיה מהלך זה בספינה ונפל