דבר שמואל פג

נדון זה כבר נשאלו עליו רבותינו הא' נ"ן והם הרב מהריב"ע ז"ל בתשו', והרב מוהריב"ץ זלה"ה גם הוא בתשו' ומדבריהם נרא' לכאורה דפליגי בענין זה דלדעת הרב מהריב"ע ז"ל אם נתחייב בקנין להעמיד כו"ך לבתו או לפי כבודו אין לך חוב גדול מזה ויפר מן האמצע מה שנתחייב ואם אין שטר וקנין אלא פלברא לבד ישאלו לשדכנים אם היתה ההודאה באתם עדי ינטל מן האמצע, והובא מזה באה"ע סי' נו"ן וסי' נ"א בהגהות, וכ"מ בכת"י מורי זלה"ה בהגהות ש"ע שלו בשם דברי ריבות סי' שמ"ט וכו' ע"ש ודבריו הללו נראה שהן הן דברי מור"ם באה"ע סימן נ"א ע"ש, אמנם הרב מהריב''ץ זלה"ה נדון השאלה היה באב שכבר נתן הנדוני' ביד המשודך ושוב מת האב, והמשודך טען שהסך ההוא כבר זכתה בו הבת בכח מתנה, ותחזור לירש עם האחים והיורשים טוענים שלא נתן אלא ע"ד לסלקה והשיב הרב שאין בדברי המשודך כלום דנהי דגבי בן אם העניק לו אביו תכשיטין בחייו ואח"ך מת האב חוזר ויורש היינו משום שהוא יורש מן התורה אבל הבת כיון שירושתה אינה אלא מן התקנה בהיותה עם הבנים ובנשואה לא תיקנו כי כבר נסתלקה ממה שנתן לה א"ך ה"ה נמי בנדו"ז שכבר נתן לה כדי נדונייתה הו"ל כמו שנשאת, משא""ך בבן היורש שירושתו מן התורה וכמ"ש בסימן רפ"ו ס"ג ובסמ"ע שם סק"ד, עכ"ד בקיצור. והנה אמת שאף שנר' לכאור' דפליגי, מ"מ כד דייקי' נראה דלא פליגי ויכולים אנו לכוין דבריהם דע"ך לא כתב הרב מהריב"ץ כן, אלא בבת עם הבנים שירושתה מן התקנ'. אבל בבת עם הבנות שירושתה מן התור' נרא' דיודה שנוטלת הפיס' והירושה כיון דדמייא לבן והרב מהריב"ע ג"ך מצינן למימר שלא דבר אלא בבת בין הבנות, וכדמשמע מדברי מור"ם דסימן נ"א, דלדידהו אין להם תקנ' שהבת יורשת עם הבנים וא"ך בבת בין הבנים שירושת' מן התק' נוכל לו' שיודה גם הוא למהריב"ץ גם יש לחלק שלא דבר מהריב"ץ אלא בנדון דידיה שכבר יצאה הנדונייא מתחת יד האב והו"ל כאלו נשאת ונסתלק' מן הירוש' אבל היכא שלא נתן אלא שנתחייב לתת לה קי"ל דשטר העומד לגבות לאו כגבוי דמי וא"ך ידה על העליונ', או תטול חוב הפוס' אם הנכסים מועטים או תטול הירושה אם הנכסים מרובים. וכן מצאתי בפסק לרבני פאס האחרונים ועמהם גם קצת מרבני עירנו אך זכינו וראינו להרב הגדול מהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה, והרב מוהרפ"ת זלה"ה ומהרשב"ו ומהרב"ט. שבא מעשה לידם מזה, ופסקו שאפי' בבת בין הבנות שיורשת מן התור' לא תטול כי אם החוב או הירושה וידה על העליונה דקי"ל שאומדים דעת הנותן כמ"ש בסימן רמ"ו ושם בש"ך סק"א, וכ"ש בבת בין הבנים שאין ירושתה מן התורה וסיימו שם שאח''ך מצאו הדבר מפורש להרב מש"ל פ''ו מהל' זכייה ע"ש, שהעלו כל הרבני' משם הר' מהריב"ל והרב מהרימ"ט דאין לבת ליטול אלא או החוב או הירוש' וידה על העליונ', ואפי' בירושת דבר תורה, וזה היה באלול תקע"ו. מעתה כל מה שהאריכו החכמים הנ"ל הוא ללא צורך שאפילו לפי דברי הרב מהריב"ע כבר כתבנו מצינן לפרשם באופן דלא פליגי וכמש"ל כ"ש עתה שנגלו לעיני הרבנים שאחריהם דברי הרבנים הנ"ל דודאי אין להרהר עוד אחר דבריהם זהו הנ"ל בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר: ע"ה שמואל עמאר. מב) ראובן נשא אשה בפאס, והתנית עליו שלא יוציאנה וכו': ושוב אחר כך הותווכו ויקוש"ח בביטול טענת נרע"ל, וח"ע לחזור ולדור עם בעלה בארץ מולדתו היא עירנו זאת מכנסא, וכתב לו א' מהבדי"ץ שהחיוב קיים. וזה מ"ש אנ"ה על דבריו לדידי חזי לי שא"ץ לכל מה שכתב כי כבר כתבו הא' זלה"ה שאין כל הדברים הללו אמורים אלא בשלא נכתבו על הבעל בשומת דמים אבל כשנזקפים על הבעל בשומת דמים כמנהגנו אפילו במה שבעין מחיל' מחילה וכ"ה להדייא בדברי הרב"ש סי' צ' ס"ק ס' וס"ק ר' ע"ש אך מ"מ נדו"ז אינו לא בסוג נצ"ב הקיימים ולא בסוג שנאבדו או נגנבו כי אין זה אלא מחיל' תנאי מתנאי הכתו' ואפילו בדברים בעלמא בלא קנין או אפי' במעשה דמוכח מניה דמחלה מחי' ודאי קיימת, עי' אה"ע סי' ל"ח סל"ו וח"מ סי' רל"א סי"ד וסי' קע"ה סמ"ו וחוט המשולש ח"ד מ"ג סי' ג', ומ"ש שדינה כדין מורדת ואייתי לה מדברי הרב"ש וח"מ קיצר במקום שאמרו להאריך כי הם לא כתבו אלא שתצא בלא כתובה כמ"ש מר"ן, והחידוש שחידשו הוא שכל מקום שיכול להוציאה והיא אינה רוצה דינה הכי. ובנדו"ד נמי דינה במקום שיכול להוציאה וכו': דמה שהיה ביניהם בתנאי שאינו יכול להוציאה וכו': חזרה ובטלתו בביטול התנאי שיכול להוציאה וא"ך אם סרבה תצא בלא כתו', האמנם מדברי הרשב"ץ ח"ג סי' ק"י נר' שכ"מ שהדין נותן לכופה ללכת אחריו ם לא רצתה דינה כמורדת, וכתב שכ"ך בעה"ע והיינו כדין בע"ל ומצע"ל. ואין לה אלא בלאותיה הקיימים אם תפסה אותם ושכן יתבאר מהגמרא פרק אעפ"י ושכ"ך הרמב"ם פ"ד מהל' אישות. וע"ע לו שם בסי' קנ"ז שכ"כ בשם הרמב''ן והרשב"א והר"מ מרוטנבורק שדינה כדין אילונית וכו' וסיים שם ומ"מ זה יהיה כשתתבע ממנו הגירושין ויבואו לדון על הכתו', אבל עתה שעמדה במרדה לית עליו כל דיני תנאי הכתו' לא מזונות ולא שאר התנאים ועיין להרדב"ז גם הוא ח"ב סי' צ' שכ"ך גם הוא, ועי' מור"ם בד"מ ובמפ"ה סי' ע"ה, ובב"י שם בשם הר"ן זהו הנ"ל בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר. ע"ה שמואל עמאר שאלה