דבר שמואל פב

לסגל פירות נר' שהדין עמו דאף דבקנין שפחה אינו יכול לעכב עליה מלקנותה מן הקרן התם שאני שהקרן קיים שהרי השפחה חליפי הקרן ולמיתה לא חיישינן דמיתה לא שכיחא טפי מגניבה ואבידה, משא"ך בשכי' שעומדת לאיבוד ומצי למימר שאינו רוצה לכלות הקרן בשכירות. וכן יש להוכיח ג"ך מדברי הרדב"ז ז"ל דאייתינן לעי' דאם איתא שהדין עמה אפילו באופן שיכלה הקרן לא הו"ל למיחש שמא תמות עד שהוצרך להשיב דמיתה ל"ש וכו' הא ודאי שאין הדין עמה רק באופן שאין הקרן כלה, וכגון קנין שפחה אבל בשכירות אליו שומעין כיון שאחריות הנדונייא עציו: עוד נר' דלפי זמנינו שאינם טוחנות ולא אופות יש צד לומר שאם הכניסה לו שיעור שיקנה ממנו שפחה אחת אם יטעון הבעל שישכור לה לשאר מלאכות כגון כבוס וכו' אין עליו חיוב שכירי' משרתת, ויש צד לומ' ג"ך שיכולה לו' לו פיטור זה אתי ממילא, ועכ"פ תקנ' לי שפחה לשאר מלאכות והדבר שקול אך מ"מ כ"ז דוקא אם אין בני משפחתה או בני משפחתו שוכרין משרתות אך אם משכירין אפילו לא הכניסה לו כלום והוא עני חייב להשכיר לה דעולה עמו ואינה יורדת: וראיתי להרב המבי"ן זלה"ה בתשובה שנטפל לזה והעלה שאם הנדונייא מסך ב' תק"ם חייב להשכיר לה משרתת ואם אין לו ימכור מהנדו', ואם יש לו סבלונות יקדים למכור מהסבלונות תחילה, זהו כללות דבריו: והנה מלבד שלענין הקיצב' לפי דורו כ"ך שהיה עולה בסך הנז' מ"מ ק"ן דורוס והמשרתות היו בזול משא"ך בדורינו שהכל ביוקר עוד זאת מדבריו ז"ל נראה שלא שלטה עינו בתשובת הרדב"ז הנז' שאלמלא ראה דבריו לא היה כותב כן והיה נטפל ג"ך לכל החקירות הללו, זהו הנלכ"ד בזה וצויי"מ וימ"ן. שמואל עמאר מא מורדת לענין בעל שחלה והלכה אשתו לבית אביה ולא רצתה לשמשו בחוליו אם דנין בה דין מורדת כיון שהוא חונה: עיין בטור סימן ע"ז שכתב דאפילו נדה וחולה שאינם בנות תשמיש ומורדות בימי נדותן וחוליין יש להם דין מורדת, וכן פסק ג"ך מר"ן בקצר סימן ר"ג ס"ב ע"ש ואף שאין דבריו מבוארים היטב בקצר כדבר הטור שביאר שהמרד בימי נדותן וחוליין, מ"מ כן מש' מלשונו בב"י שכתב כלו' אם הם מורדות דנים אותם כשאר נשים וכו' אלא שהוא ז"ל תפס לשון הרמב"ם דפרק י"ד מהל' אישות, ועיין בדברי המגיד שם שאחר שהביא דברי הרשב"א שכתב דדוקא כשהתחיל' למרוד קודם נדותה ואח"ך פירשה ושכן הוא בירושלמי, כתב וז"ל אבל בגמ' דילן לא חילקו כלל וגם רבינו לא הזכירה ומכאן למד רבי' דה"ה אם היה בעלה מלח, וכן נלמוד זה מדין המדיר הנז' למעלה עכ"ל ומדבריו הללו מבואר שדעת הרמב"ם ז"ל שאין לחלק בין מרדה קודם לאחר ואיך גם דברי מר"ן כך יש לפרשם כיון שגם הוא לא חילק בכך ולו יהי אלא דברי מר"ן סתומים. הרי מצינו למור"ם שסתם כדע' האומרים שאין לחלק וכיון שכן ודאי דהכי נקיטי' וכ"ך הרב ב"ש שם סקכ"א דמל' רמ"א משמע דס"ל עיקר כמהר"ם משום דהרא"ש ס"ל כוותיה ודע שהסובר דאין חילוק הוא מהר"ם והיש חולקין הם הר"ן והמרדכי בשם ראביה והגא"ל, וטעות נפל בספרים, ועיין בד"מ. ומעתה יצא לנו הדין לנד"ד שים לה דין מורדת דמה לי מרדה כשהיא חולה מה לי מרדה כשהוא חולה, הצד השוה שבהן שיש מניעת תשמיש וא"ך כי היכי דכשהיא חולה יש לה דין מורדת ה"ה כשהוא חולה יהיה לה דין מורדת. ואדרבא יש מקום לומר שאפילו לדעת החולקים שמחלקים בה בין מרדה קודם חולייה לאחר בחלה הוא אפשר שיודו דאין לחלק ובין היה בריא בין היה חולה יש לה דין מורדת וראייה ממלח ומדיר את אשתו ג"ך דלאו בני תשמיש נינהו, ועכ"ז מיקרייא מורדת. ועוד איכא טעמא אחריתי דכיון שהיא ראויה לתשמיש אינו מן הדין שתמרוד בו. ואם תמרוד אפילו בתוך חוליו יש לה דין מורדת. ומ"מ אפילו לצד שנאמר שחוליו שוה לחולייה. כיון שמצינו למר"ן ומור"ם דנקיטינן כוותייהו שלא חילקו בין קודם חולייה לאחר שחלתה גם בחוליו ודאי נימא הכי דאפילו מרדה בזמן שאינו ראוי לתשמיש מיקרייא מורדת ואנה"ן לדעת הר"ן והמרדכי וראבי"ה שחולקין בזה, ומחלקין בין מרדה קודם חולייה לאחר שחלתה. אם באנו לדמות חוליו לחולייה יצא לנו הדין שאם מרדה קודם חוליו או בימי חוליו בעוד שהוא יכול לסבול יש לה דין מורדת ואם מרדה אחר שהכביד חוליו עד שאינו ראוי לתשמיש אין לה דין מורדת: ושו"ר להרב מהר"א ששון סי' קפ"ו שגם הוא נסתפק בזה ולסוף כתב בדרך אפשר שדומה חוליו לחולייה ולענין דינא לשטתיה אזיל שפסק כדעת החולקים אך לדידן דקי"ל כדעת מר"ן ומור"ם. כבר כתבנו שאף אם באנו לדמות חוליו לחולייה יש לה דין מורדת, ומ"מ היינו כדין מורדת דמ"ע. כיון דאית לה אמתלא עכ"פ ומ"מ צריך לחקור היטב אם רצונה לצערו בזה או שאינה יכולה לסבול חוליו והכל לפי ראות זהו הנ"ל בזה, וצויי"מ וימ"ן: ע"ה שמואל עמאר מא) בדין אב ששידך בתו ופסק לה נדונייא בשטר ובקנין: וקודם נישואיה נלב"ע האב אם נוטלת הפיס' מן האמצע ואח"ך יחלוקו או תטול הפיסקא דוקא ותסתלק דין זה פסקו בו מעו"א מה שפסקו והובא לידינו לחוות דעתינו' וזה מ"ש אני הצעיר נדון