דבר שמואל פ

הובאה בב"י סימן ע"ז וז"ל ששאלתם מה הם גובות מנכסי הבעל אם הוציאם מרצונו בין בזו בין בזו נותן לה נצ"ב אבל מה שנתן להם משלו אינם נוטלות כלום דאדעתא למישקל וכו', דקדק בלשונו וכתב אבל וכו' אחר דין נצ"ב להורות דאפי' מה שנתן להם כה"ג דנצ"ב דהוי' שכתבתם עליו צ"ב אינם נוטלו ממנו כלום באופן שמדברי כולם יש להוכיח דאין חילוק בין מתנ' זו שנזקפה עליו בכלל צ"ב למתנה אחרת, ואפי' מי שלא יחוש לדקדוקי' הללו אינו יכול להוציא מדבריהם שמתנה זו יצאה מהכלל. איברא שראינו להרדב"ז ז"ל ח"א סימן רס"ב והביא דבריו הרב הכנה"ג סי ע"ז הגה"ט או' מ שנשאל על נדון כיוצא בזה ומדבריו משמע שאם כתב לה משלו איזה סך מסויים בתו' נדו' נוטלתו אפילו אם מרדה בטענה שאינה יכולה לסבול, שנשאל הר' שם על אשה שלא הביאה כלום מבית אביה וכתבו כתוב' בסך ידוע. ולא פירשו מהו נדו' ומהו תוס' ומהו עי' כתוב' ואמרה מ"ע ותפסה כדי כתו' ואומרת הכל היה נדונ' והכל שלי, והבעל אומר לה לא הבאת מבית אביך כלום. והשיב וז"ל כבר ידעת שכל ל' שטר שיש בו ב' משמעיות יד בעל השטר עה"ת ותו שהדבר מפורסם שלא הביאה מבית אביה כלום וכן היא מודה בזה וא"ת הא איכא מגו שיכולה לומר לא לקחתי דבר או החזרתי דהא ליכא עדים וראיה ויכולה לומ' הכל היה נדוניי', ל"ק חדא שהרי היא מודה שלה הביאה כלום וכ"ת לא הביאה כלום אבל תהיה נאמנת לו' נכתב לי בנדו' ליתא דהא הוי מגו במקום עדי' שהרי העדים מעידים שלא היה הכל נדו', שהרי כללו עיקר ותוספ' ונדוני' בכלל א', לפיכך מסתברא לי דשמין כמה ראוי לתת לה מוהר כשאר בני משפחתה או משפחת בעלה וכמה ראוי לתת לה סבלונות בזמן שרואה את הכלה כפי כבוד בני משפחתה וכותבין לה זה בתו' נדונייא והשאר עי' כתו' ותוס' ולגבי זה תועיל תפיסתה ולא לגבי השאר ואע"ג דבכל מתנה אמרי' שלא נתן לה על מנת שתטול ותצא ה"מ שאר מתנות אבל מתנה שנתן לה כשראה אותה דמי בושתה נוטלת כיון שיש לה טענה שאינה יכולה לסבול אבל אם לא היה לה טענה כלל כל המתנות חוזרות אפילו אותם שנתן לה בעת שהראו אותה לו דע"מ למישקל ולמיפק לא יהיב לה עכ"ל. הרי שמדבריו ז"ל נר' שאם היה כותב לה משלו איזה סך מסויים כתו' ונדו' לית דין ולית דיין דנוטלתו אפי' אם מרדה כיון שיש לה טענה שאינה יכול' לסבול וכמ"ש בדבריו וכ"ת וכו' אבל תהיה נאמנת לומ' נכתב לי בנדו' מש' שאם נכתב בנדו' נוטלתו. אלא דבנדון שאלתו שלא נודע כמה הוא נדו' לכך הוצרך הרב לשער כמה ראוי לתת לה מוהר כמנהגם וכמה ראוי לתת לה סבלונות וחשיב להו במקום הנדוניי' ואמר דבזה תועיל תפיסתו אלא דמ"מ אפילו לדבריו ז"ל אכתי איכא למימר דאינו מדמה מה שנכתב בנדו' לנדו' עצמה אלא דבר שמואל (טז) אם תפסה דבזה יש לה תוספ' יפוי, אבל בלא תפיסה לא מחשבינן ליה כנדונייא שנוטלתה אפילו בלא תפיסה לדעת הרמב"ם כי כן היה ענין שאלתו שתפסה האשה כדי כתו', גם ממ"ש בתשובתו ולגבי זה תועיל תפיסתה משמע שהתועלת שיש לה בזה הוא מצד התפיסה ואף שדבריו קאי אמוהר וסבלונות מ"מ הרי הרב מדמה מוהר וסבלונות למה שנכתב לה בנדונ' מש' דדינם שוה ואין חילוק ביניהם ואין לומר דמ"ש הרב ולגבי זה תועיל תפיסתה, היינו לאשמועינן דלגבי השאר שהוא עיקר ותוס' לא תועיל אפילו אם תפסה, ולעולם לגבי מוהר וסבלונות שדינם שוה למה שנכתב בנדוי' אפי' אם לא תפסה תטול אותם דא"ך הו"ל לאשמועינן רבותא טפי ולו' ולגבי זה תטול אפילו אם לא תפסה. אבל לגבי השאר לא תועיל אפי' אם תפסה. הא ודאי שדבריו ז"ל באו בדקדוק דדוקא אם תפסה הוא שנוטלת מה שנכתב לה בנדו' ומוהר וסבלונו' אבל בלא תפיסה לא מהנייא. ואף שבתשו' אחרת להרדב"ז ג"ך בח"ב סי' ר"ה חשיב למוהר זה ג"ך בנכסים שהכניסה מבית אביה שנוטלתם אעפ"י שהיא מורדת וכתב שם וז"ל וכל שכן בנדו"ד שהם תחת ידה וכו' ומדנקט כ"ש וכו' משמע דאפי' לא תפסה דינא הכי אלא שבנדון שאלתו יש עדיפות במה שהוא תפוסה. מ''מ לבד שנדון שאלתו שם ג"ך הים בתפסה עוד את ממאי דמחלק התם נר' שאין דין מוהר זה דומה בהחלט לדין נצ"ב, דהתם מחלק הרב בין נבעלה ללא נבעלה דבלא נבעלה כשירצה לגרשה צריכא להחזיר אפילו מוהר זה ובלא גירושין אינה מחזרת ובנבעלה אינה מחזרת אפי' כשירצה לגרשה ואם איתא שדינם דומה בהחלט לדין נצ"ב. מהיכא תיתי לחנק בין נבעלה ללא נבעלה, הא ודאי שאין דינם שוה וא"ך גם אנו נאמר דדוקא אם תפסה הוא שדינם שוה אבל אם לא תפס' לא, ומ"ש הר' וכ"ש וכו' הוא כדי לברר הדברים יפה ולו' דעכשיו שהוא תפוסה אין פוצה פה ומצפצף לו' שאינם דומים, ועלה קא סמיך לדמותם. ואף שעדיין יד הדוחה נטויה לדחות ולו' דאמת הוא דדין מוהר זה ומה שנכתב בנדו' הוא כדין צ"ב לגמרי אלא דמוהר זה אינו נחשב כדין נצ"ב אלא אחר שיבא עליה דאז משלם כפי מה שנהנה דכיון שנ לא שייכא טענת ע"מ שתצא לא יהיב לה, ולכך מחלק הרב בין נבעלה ללא נבעלה, ולעולם אין לנו לחלק בין תפסה ללא תפסה ומה גם שחילוקו של הרב אינו אלא במוהר ולא במה שכתב לה בתו' נדו'. וא"ך מאין לנו לחלק במה שכתב לה בתי' נדונייא בין תפסה ללא תפסה מ"מ יש לנו מה להשיב והוא מלבד מה שהוכחנו מתשו' הרב הא' שהבאנו לעיל: עוד זאת ראינו להרב מהריק"ש ז"ל בסימן ע"ז ס"ב שכתב וז"ל אינה נוטלת משל בעל כלום וכו' ואפי' כתב לה בתו' נדונייא כמו שנוהגים במוקדם ובמתנות רדב"ז ז"ל סי' תת"ה עכ"ל: וענין