דבר שמואל עט

משום דמוכחא מילתא שלא נתנתם לו על דעת שילכו לאיבוד אלא להסתחר בהם ולהרויח ומשו"ה מחזירם ומינה דה"ה נמי באיש עשיר שמן הסתם לא הניחתם בידו על דעת לאוכלם. עוד חזרתי על המקרא לענין הכרזה דבע"ל כי ראיתי בכמה כתבים שלא היו נזקקים להכרזה אפילו בבע"ל אלא שהיו מתרים בה פעמים שלש ואח"ך כותבי' לבעל שרשאי לישא וכו' והרבה חקרנו בזקנים אם היתה שום הכרזה מעולם על זה ואמרו שמעולם לא שמעו זה ועתה ראיתי להרב הנ"ל בחי' הנ"ל שכתב וז"ל ומעולם לא ראינו ולא שמענו מי שעשה הכרזה זו ונר' שאין זו אלא עצה טובה ומי שלא ירצה לא יעשה שהכל לפי ראות עיני הב"ד ונראה לחכמי הדורות שזה טורח גדול לב"ד שיכריזו על אשה פחותה בבה"ך בתוך קהל ועדה. שהכרוז אינו אלא ע"ד נכבד שיעשוהו הקהל לשומעים ומה זה להשמיע בתוך קו"ע על אשה נקלית ופחותה. וכל העם יאמרו תבטל במיעוטה ומה לנו ולגירושיה ולכן המנהג הוא להמלך בה ד"ש ב' וה' ואז הפסידה כתו' ואם קבלה קנין ומחלה לו בכתובה א"צ ד"ש עכ"ל ז"ל ובזה תנוח הדעת למה שראינו ושמענו שלא היו מכריזין וחזי מאן גברא רבא דקא מסהד עלה זהו מה שעלה במצודתי בדין זה במורדת בחברת הרב מוא"ח כמוהר"ר אברהם עמאר נר"ו וגם הרב כמוהר"ר שאול אב"ד נר"ו היה בכאן במחז"ק והסכים גם הוא לכל הכתוב לעיל וקלסיה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר ולרח"ף בחורף תרי"ט לפ"ק וקיים: שמואל עמאר. אח"ז ראיתי להרב מהריק"ש סימן הנז' ס"ג שכתב וז"ל תפסה וכו' אעפ"י שגם הבעל לא תפסם נותנים לה היה בנכצ"ב קרקע היא נוטלתו כלום וכו' ובנ"מ לא הפסידה כלום ע"ך. משמע מזה דכל מה שאבד מנ"מ לא הפסידה ממנו כלום וראוי לחוש לדעת הרב מהריק"ש: לח) נדרשתי לחוות דעתי בראובן שנתן לאשתו מעות בעת הנשואין לקנותן חפצים ולכוללם עליו בכלל נצ"ב אי חוזרת מתנה זו במרד או לא. תשובה הן קודם צריכים אנו לבאר לענין גירושין אם יועיל זה כפה"ת שבינינו או לא כי בתקנה הנוהגת בינינו בענין התוס' מבואר שכל תוס' שיוסיפו על סך א' עי' ותוס' לבתולה ותק"ם לאלמנה בו"מ בכח הפקר בד"ה וא"כ איכא למימר שגם זה בכלל דאלת"ה לא הועילו חכמים בתקנתם שכולם יתחכמו לכתוב כן כדי להפקיע התקנה אלא דכד דייקי' נר' דזה אינו שהמדקדק בתקנה יראה שכל כוונתם בתקנה זו לא היה אלא להפקיע המתנות שהיו עושים בכתוב' לכבוד ולתפארת, ותוס' שיוסיפו על תוס' הקצוב בתק' אבל נדר"ז שנכלל בנדונייא לא נזכר ולא נפקד כלל, ומסתמא הניחוהו ע"פ הדין כיון שהוא מילתא דלא שכיחא. דלא כל אדם רוצה לתת נכסיו בתו' מוקדם ולזוקפן עליו בכתובה כדין נצ"ב: ומעט מן המעט הוא שאינה רוצה לינשא לו עד שנותן לה מתנ' כזו ולמיעוטא לא חשו רבנן ולא יהי אלא ספק, הא קי"ל כל ספק וכו' וכפה"ד ודאי מתנתו מתנה דאין כח בידינו להכריחה לינשא בע"ך בסך שקצבו לה כ"ש אם יש לה איזה סיבה שמכחה אינה רוצה לינשא לו. ומפייסה במתנה כזו דודאי אין בידינו להפקיעה. וכיוצא בזה ראינו להר' אביר יעקב זלה"ה בא' שנשא אשה אלמנה על אשתו ולא נתרצית לו לצר''ה קרובה אלא כשיכתוב לה כתוב' כבתולה. וכתב הרב ז"ל שכיון שלא נתרצית לו אלא ע"ד שיכתוב לה כתובה כבתולה חיובו חיוב ולא דברו מתקני התקנ' אלא בתוס' ומתנו' שנותני' לכבוד ולתפארת מפני הבוש' וכו' ולענין שאלתך מה יהיה בדין מתנה זו לענין מרד אם תחשב כנדוני' או לא נתבאר זה בדברי הטור ומר"ן ז"ל. ואדרבא מדבריהם יש להוכיח שגם מתנה זו חוזרת במרד דבסי' פ"ה כתב הטור בשם הרמ"א ומר"ן שם ס"ח דהא דבנתאלמנה או נתגרשה מן הנשואין שקלה להאי ארעא לבד מכתוב'. דוקא שנתאלמנה וכו' שלא מתוך מרדה, אבל נתגרשה מתוך מרדה לאחר שכתבו עליה אגרת מרד שהפסידה כל כתובה הפסידה כל מה שנתן לה ומסתמיות דבריו הללו משמע דבכל אופן שתהיה מתנתו חוזרת, דאי איתא שנד"ז יצא מהכלל לא הוו משתממי טור ומר"ן ז"ל מלבארו. ואף שבסי' צ"ט כת' הטור דאפי' לדברי בעה"ע שכת' דבסרחה אדעתא דהכי לא אקני לה דוקא בנכסי' שקנה לה. אבל מתנה שכתב לה גובה לעולם. מ"מ נר' דיש לחלק בין מרדה לסרחה, דבמרדה אפי' מתנה שאינה מלבושין ותכשיטין הפסידה ובסרחה לא הפסידה אלא מלבושים ותכשיטין העשוים ללבוש ולהתנאות אבל מתנות שאינם מלבושים ותכשיטין לא הפסידה דאל"ה תיקשי דידיה אדידיה דבסימן פ''ה פסק דהפסיד' כל מה שנתן לה ובסי' צ"ט פסק שגובה כל מה שנתן לה הא ודאי דשאני סרחה ממרדה וכן מפו' להדייא בדברי הריב"ש דסי' ש"א שהביא הרב"י שם בסימן ע"ז ע"ש, ועיין עוד שם בטור בשם הר"מ מרוטנבורק שכתב וז"ל ולענין הממון אם הכניס לה ממון וכו' יקח כל מה שהכניס לה. אבל ממונה ישאר בידה ומדבריו הללו משמע להדייא דאפי' ממון שנתן לה בתורת מוקדם בשעת נשואין שמסתמא לקנותו חפצים ונדו' ניתן יחזור לו כי כן דרך המוקדם עכ"פ כנר' מדברי פוסקים: וגם מר''ן ז"ל שם דקדק בלשונו וכת' דכל מה שנתן לה מתנ' מחזרת אותו דמשמע דאין חילוק בין מתנ' למתנה. ובודאי דאם הוא ס"ל דיש חילוק במתנה זו שנכללת בנדו' דלא הוה שתיק מינה או לכל הפחות לא הוה נקיט לישנא דכל שהוא כולל הכל: והכי דייקינן ג"ך דברי הרישב''א בתשו' סי' אלף רל"ה הובאה