דבר שמואל עח

שבח בית אביה שכיון שלא הכניסה כ"א מעות יכול ליתן לה מעות והוא יטול החפצים עכ"ל הרב זלה"ה. ואחר נשיקת עפר וכו' דברי הרב ז"ל לא זכיתי להבינ' כי מדבריו ז"ל נר' דבמורדת דמ"ע מיירי וא"כ הוא אכתי צריך ביאור דאם בנותנת אמתלא לדבריה מיירי הרי דינה מבואר בטור ובדברי הרב ב"י מהרי"ף ומהרא"ש ומתשו' הרשב"א ומהר"ם מרוטנבורק והביאם מור"ם ג"כ בס"ג ועיין שם בדבריהם ז"ל דדין זה שהביא מור"ם הוא דוקא במ"ע וכ"כ הרב ב"ש שם סוף ס"ק ז''ך ואם באינה נוטלת אמתלא שלדעת כמה פוסקים דיינינן לה כדין בע"ל הרי מבואר דינה בריש דברי מור"ם ס"ג דעל דברי מר"ן שם שכתב בנצ"ב אם אבדו אינו משלם סיים מור"ם שם שכל זה בנכצ"ב אבל נכסי מלוג שלה ברשותה הם והיא נוטלתה ופשט דבריו ז"ל מוכיחי' לכאורה דיש חילוק למעליותא בין נכ"מ בין נצ"ב דנצ"ב שהוא חייב באחריותם פטור מלהחזיר אם נאבדו ונ"מ שאינו חייב באחריותם ויכולה לתובעו בהם אפי' בלא גירושין חייב בהם אם נאבדו דאי לא תימא הכי למה לא כלל מר"ן נ"מ עם נצ"ב כמו שכללן בדינא דמ"ע ס"ב וגם מור"ם אם דעתו לומר דגם נ"מ אם נאבדו פטור בקצרה הול"ל וכן הדין בנ"מ ומה לו לחלק בלישנא דמשתמע למעליותא גבי נ"מ ואם נאמר דמר"ן לא הוצרך לבאר דין נ"מ משום דס"ל דנלמדין מכ"ש שאם נכצ"ב שחייב באחריותן פטור מהם אם נאבדו כ"ש נ"מ דברשותא קיימי ואינו חייב באחריותם ס"ס דברי מור"ם ללא צורך ואם באנו לפרשם כמובן מדברי מר"ן דנלמדים מכ"ש ס"ס לשונו אינו מדוקדק והול"ל וכ"ש נכסי מלוג דברשותה קיימי ומה לו להאריך בלישנא דאתי' מיניה לידי טעות ושגיאות. וא"ת דמור"ם לא נחית אלא לענין חזרה שמחזירם לה אפילו הם תפוסים בידו והיינו רביתייהו אבל לענין בלו ונאבדו נשאר הדבר כפי המובן מדברי מר"ן דילפינן להו במכ"ש מצ''ב וזו ואצ"ל זו קתני ס"ס מסתמיות דבריו שלא חילק בנ"מ בין נאבדו בין ללא נאבדו נוכל לומר דאם מכרם והונחו אצלו המעות יחזירם דכי היכי דאמרינן דמחזיר מה שהוא בעין אפי' תפוס, גם הבא מכחו יחזיר ומינה דלא מצי טעין שאכלם וכ"ש אם עשיר שאינו צריך להם וא"כ כ"ש הוא לאומרת מ"ע דודאי נימא הכי ועל הכל ראוי לדקדק מאיזה טעם יפול לנו הספק לדון כן באומרת מ"ע ונותנת אמתלא לדבריה. לדעתי המעט דמה שלא ביאר מר"ן בבע"ל דין נ"מ הוא משום שכבר ביאר דינם במ"ע דאם במ"ע דאפי' תפס מפקי' מיניה ביאר בפי' שלא תטול כ"א בלאותיה הקיימים כ"ש בבע"ל דלא מפקינן מיניה דודאי לא תטול כ"א הקיים מנ"מ אלא דעכ"ז ראוי לחקור דממה שכתב להדייא בבע"ל דאם נאבדו אינו משלם, ובמ"ע לא כתב דין נאבדו משמע שדעתו לחלק בהם דאל''ך רבותא טפי הו"ל לאשמעינן גבי מ"ע. דאף דקי"ל דאפי' תפס מפקינן מיניה, עכ"ז מה שאבד אבד לה ומינה נשמע בכ"ש גבי בע"ל דקי"ל דאם תפס לא מפקינן מיניה דודאי כ"ש אם נאבדו ואף שכבר ביארנו לעיל טעם למ"ש מר"ן כאן וכן כל מה שאבד בשם הרב חידושי הגהות, מ"מ אותו תירוץ לא יצדק רק גבי בע"ל דלא יהבינן לה בלאות רק אם תפסה אבל גבי מ"ע דקי"ל דאפי' תפס מפקי' מיניה. אדרבא הו"ל להודיענו בו דין נאבדו, אשר מזה נר' לומ' דמר"ן ז"ל מצד שהלך בזה בשיטת הרמב"ם דהפסידה מיד כתו' נגד כמה פוסקים דס"ל דבתוך יב"ח לא הפסידה כלל ותטול כל מה שהכניסה לו מושלם וכמ"ש בב"י לכן הניח הדבר לגבי מ"ע בסתם לענין אם נאבדו, לפי שמשתנה סדין בזה בין נותנת אמתלא לאינה נותנת, ולזה הוצרך מור"ם לבאר בסעי' ג' דין הנותנת אמתלא והוא מ"ש בסעיף ג' ודין שאינה נותנת אמתלא אין צורך לבאר בו כל זה, ביען שרוב הפוס' ס"ל דדנין לה כדין בע"ל. ואמת שרבותינו האחרונים ז"ל חלוקים בזה בדעותיהם, ולפי מאי דקי"ל דדבר שלא גיל' דעתי בו מר"ן בקצר נקיטינן כמור"ם נר' דודאי אזלינן בזה אחר דעת מור"ם, כ"ש שראינו להרבה פוסקים דס"ל דאף שמר"ן נגרר בזה אחר דעת הרמב"ם לענין ממון אפשר שלא נגרר אחריו: ושו"ר להרב ב"ש בסוף סקז"ך שכתב וז"ל ודינא דמתיבתא דוקא במ"ע ולא במורדת דבע"ל וכו' וטעם תקנה זו מבו' בפוס' כדי שלא יצאו בנות ישראל לתרבות רעה, משו"ה תיקנו שישלם נכסי צ"ב וכבר כתבתי בסי' ע"ה בשם המפרשים דאיירי כאן במה שכלה מחמת שלא שמר כראוי או נגנב או נאבד משום הכי בנ"מ פטור ובנצ"ב צריך לשלם אבל אם שנח בהם יד אז הוא להיפך דבנצ"ב שהם כשלו וראוי להשתמש בהם כפי מה שירצה פטור, ונ"מ חייב לשלם אם לא נשתמש בהם כדינו ואכל הפירות עכ"ל. וכ"ך בסוף הסי' בקיצור דיני מורד ומורדת דגבי בע"ל ביאר דאף אם תפס נ"מ מחזיר לה וגבי מ"ע ביאר דמה שכלה מנכסי צ"ב מחמת שלא שמר כראוי או נגנב או נאבד חייב לשלם ונ"מ פטור, ואם כלה מחמת שלא נשתמש בהם כדינו אז בנצ"ב פטור ובנ"מ חייב וסיים שצריך להחזיר לה אפילו מעות הנדו', ומדבריו הללו מוכח להדייא דבמאיס עלי חייב בגניבה ואבידה בנצ"ב, וא"ך כ"ש אם אכלם ובנ"מ פטור מגניבה ואבידה והיינו משום דברשותה קיימי ואם לא נשתמש בהם כדין חייב בנ"מ ומינה דה"ה דבר הבא מכחם. וכגון שמכרם והמעות אצלו וכמ"ש מור"ם ולא חשבינן לה כזינתה שנזכר דינה בסימן קט"ו דהתם אפילו נאבדו בפשיעת הבעל פטור ואינו חייב אלא בנכסי מלוג אם מכרם ואכלם דהוי עלייהו כגזלן וכאיניש בעלמא דמי וגם הכא ודאי חייב אם אכלם מטעם זה, ועיין להרב המאסף אות מ"א מהגה"ט כתב דמעות הנדוני' עצמם שנתנום לו להסתחר בהם נוטלתם, ושם כתב שהאריך בזה בתשובותיו ומ"מ מדבריו נלמוד דה"ה הבא מכוחם. ואף שהתשוב' אינה מצוייה כעת בידינו מ"מ נוכל לומר דהיינו טעמא משום