דבר שמואל עז

גירושין זהו שכתב בדין מורדת כשהיא יוצאת לאחר י"ב חדש תחזיר וכו': משא"ך באיבוד כתוב', גם בדין האומרת מ"ע כתב קודם דין הגירושין גם הצריך לכתוב כופין אותו לשעתו שהיה די לכתוב כופין אותו ואנחנו נבין דמדלא יהיב לה זמן ודאי מיד קאמר, גם בסוף הדין קאמר שלא נתן לה ע"מ שתטול ותצא ע"ך וכן הקדים המחבר בלשונו ס"ב אם רצה הבעל לגרשה וכו' וכן נוטים דברי הרדב"ז שכתב תרתי לא עבדינן לה לעגנה ושתחזיר לו מוהר שנתן לה עכ"ד, עם היות שלא כתב כן אלא על מוהר שנתן לה וכו', וכן ראוי לדון וכ"ש על כל נדוני', גם מהרי"ל מסכים להשאירו בידה כנ"ל עכ"ל הרב הנ"ל ז"ל, ועיניך תראה דנחית הרב לדקדק כל הדקדוקים שכתבנו, ומתוך דבריו נר' דלא דייק כן אלא לגבי ממון הבעל שבידה, אבל לענין איבוד כתו' ונטילת בלאות נרא' דמיפשט פשיטא ליה שאינם תלוים בגט וכמ"ש ולא דייק כ"א לענין ממון הבעל, והוא דוקא שתלוי בגט והכי דייק על דברי מר"ן שכתב אם רצה וכו' משמע דאם לא רצה אעפ"י שאין לה כתו' ונוטל' בלאותיה, עכ"ז אינה מחזר' נכסי הבעל שבידה, וזהו שכתב הרב נר' ברור דלענין חזרת וכו'. גם הראיה שהביא ממורדת דלקמן אינה אלא לענין זה גם מ"ש שלא נתן לה ע"מ שתטול וכו' הוא לענין זה ומ"ש בסוף דבריו וכ"ש על כל נדונייא גם מהרי"ל וכו' דמש' דאינה נוטלת בלאותיה עצמן אלא שממה שתפוס בידה מנכסי הבעל יש להשאירו בידה נר' דמיירו כשאין האשה מקפדת ליטול בלאותיה עצמן ואומרת שיעור הבלאות שלי אטלם מנכסי הבעל והבעל ג"ך לא איכפת ליה, ולכן אמרו דנוטלת כדי נדו', אבל אנה"ן אם היא רוצה בלאותיה עצמן נוטלתן, וכן נמצא להרב מהריק"ש עצמו בתשובה גבי יבמה שמרדה שאף קודם חליצה נוטלת בלאותיה וזה חידוש גדול למדנוהו מדברי הרב הנז' לטובת האשה דשלה נוטלת ושלו אינה מחזרת עד שעת גירושין ומ"מ מדברי הטור והד"מ ס"ס זה נר' דאף את שלו מחזרת קודם גירושין בטענת מ"ע שכתב וז"ל וז"ל הטור בשם הרא"ש וביאר עוד וכו' והסכימו חכמי אשכנז וכו' ולענין הממון אם הכניס לה ממון והוא עדיין בעין שלא הוציאו יקח כל מם שהכניס לה אבל ממונה ישאר בידה בין נ"מ בין נצ"ב: ומכל מה שהכניסה לו לא יקח מאומה עכ"ל, וכתב מור"ם בד"מ ובמרדכי פרק אעפ"י האריך בדברי מהר"ם בזה, וכתב דאפי' תוספת מוציאין מידה כל מה שהוא שלו. אבל כל מה שהכניסה לו נותנים לה, ומעגנים לה עד שתתפייס להיות עמו או עד שיתרצה לתת גט וכו' הרי להדייא מדבריהם דבמ"ע נוטלת ומחזרת מיד ומה שהבאנו ראיה מבע"ל שמפורש בה כשהיא יוצאת וכו' נר' דלא דמייא הא להך, ויש חילוק בניהם. וכמ"ש הר"ן ז"ל בלשונו הנ"ל דשאני בע"ל שאינה מבטלת תנאי אישות שבינו לבינה משא''ך מ"ע שמבטלת מיד תנאי אישות שבינו לבינה ואפשר שזהו שדקדקו בל' הרמב"ם ז"ל ומר"ן ז"ל וכתבו וז"ל המורדת הזאת דמש' זאת ולא האחרת שאומרת מ"ע דההיא אפי' קודם שתצא מחזרת ודע דמר"ן ז"ל שם שינה הל' מל' הרמב"ם. דהרמב"ם ז"ל כת' אם תפסה אין מוציאין ממנה ואם תפס הוא אין מוציאין ממנו ומשמע דדוקא אם תפס הא אם לא תפס והיא גם היא לא תפסה משתנה הדין אך הריב"ש הביא דברי מר"ן בכ"מ ובב"י כתב דהרמב"ם לא דקדק בזה ואגב שיטפא נקטיה ולכן נר' פשוט שמטעם זה שינה לשונו מר"ן בקצר מלשון הרמב"ם וממ"ש לעיל בשם הר"ן דבמ"ע מבטלת מיד כל תנאי הכתוב' נרא' שגם פירות נכסי האשה אם יש לה יהיו לה מיד, דכיון שאבדה כתובתה נתבטלו כל תנאי הכתובה דומייא דבע"ל דרשהפסידה כתובתה אין לו פירות בנכסיה התפוסים בידה ולא בקרקעות ועיין בח"מ סקי"ב שכתב וז"ל אבל לדעת הרמב"ם כמו שפיר' הרה"מ והרשב"א שאין לה כתו' כלל כל יב"ח, גם תנאי הכתו' בטל וא"ך אין לו פירות עכ"ל ומינה נמי לגבי מאיס עלי דמיד אבדה כתובת' כמו אחר ד"ש דבע''ל דודאי אין לו פירו' ועי' עוד בב"ש סקט"ז בשם הד"מ שסיים שם דלשיטת הרמב"ם אחר ד"ש הדין כן. ועדיין ראוים אנו לחקור אם הכניסה לו מעות ואכלן או אם מכר חפצי הנדו' ואכלן אם צריך להחזירם או לא. וראיתי להרב הגדול מוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בחיבורו על הש"ע שכתב וז"ל: לכאורה נראה דהוי כמו בלאותיה הקיימים: ולא בא למעט אלא אם כלו או נגנבו או נאבדו: אבל מה שאכל כיון שלא נגנבו ולא נאבדו ברשותה קיימי וחייב ליתנם אך לקמן סי' קט"ו ס"ה דזינתה אמרינן שאין לה כתוב', ונוטלת בלאותיה הקיימים וכתב הרב ח"מ שם סק"ך שאם נגנבו או נאבדו פטור ואם אבדו בפשיעת הבעל כתב ב"ח שחיי' וסיים שם אבל אם מכר נ"מ שלה ואכל הדמים חייב לשלם וצ"ע למה לא אמר כ"א נכסי מלוג ולא נצ"ב ונראה מדעתו ז"ל דנצ"ב כיון שהם ברשותו ואכלם פטור מלהחזיר כיון דברשותו ובאחריותו הם וכשמכרם ואכל דמיהם הו"ל כאלו נאבדו מן העולם שהרי אינו חייב להחזירם לה זולת אם גרשה מדעתו והכי קי"ל בסימן צ' דנכצ"ב אם מכרן או משכנם הבעל מה שעשה עשוי משא"ך בנ"מ שמחויב לה בעודה עמו ויכולה לתובעו בהם בלא גירושין ולפי"ז צ"ל דמ"ש הב"ח דאם נאבד בפשיעת הבעל דחייב היינו בנ"מ דוקא. ולא בנכסי צ"ב ועליהם נמי השיבו דעמו במלאכתו ומ"מ נרא' דאם המעות בעין או דבר הבא מכחם שנתברר שקנתה אותו מכוחם חייב להחזיר ואם בלאותיה נתייקרו כגון שנשומו ב"ק ועתה שוים ק"ק לא תטול כ"א ק' והשאר יטלהו הבעל, וצ"ע אם אמרה כלי אני נוטלת והוא אומר ליתן דמים ונרא' שדינו כמ"ש לקמן ס"ג ואף דהכא מורדת יש בה משום שבח בית אביה ומעשה היה והכניסה לו מעות וקנה הוא בהם חפצים ומרדה ואומרת כלים שקנית במעותי אני נוטלת והוא אומר ליתן דמים ונר' שאין בזה משום שבה