דבר שמואל עו

כן לפי תקנת חכמי המשנה שפוחתין לה לשבוע שבעה דינרים עד כלות כתובת', ומינה דלפי תקנה אחרונה שעליה בנה יסודו הרמב"ם ז''ל דאחר ארבע שבתות הפסידה כחובת' דינא נמי הכי דלא תועיל חזרה וכן מדוקדק ג"ך מדברי הרה"מ שם הלכה ט' וז"ל, ולדבריהם דין המורדת לאחר ארבע שבתות והמלכה ב' הספידה כל כתו' עיקר ותוספת וכו': משמע דמיד אחר ארבע שבתות הפסידה ולא תועיל בה חזרה וא"ך אחר שביארנו דבבע"ל אחר ד' שבתות הפסידה מיד ולא תועיל לה חזרה ממילא פשיטא דגם במ"ע הפסידה מיד ולא תועיל לה חזרה ועיין להרדב"ז סימן שס"ד באשה שאמרה מאיס עלי ואינה רוצה לא בו ולא בכתובה והתרו בה ואמרו לה דעי שהפסדת כתובתך ואף עפי"ך לא חזרה ובעלה לא רצה לגרש ואחר כך חזרה בה ורוצה שתהיה כתובתה בחזקתה כאשר בתחלה והבעל אומר כבר הפסדת כתו' ואין לך אלא מנה לפי שאסור לשהות וכו' והשיב הרב וז"ל אשה זו אין לה כתו'. שהרי הפסידה אותה בשעה שאמרה איני רוצה לא בו ולא בכתו' דאין לך מחי' גדולה מזו וכבר ידעת כי מחי' א"ץ קנין, ואפילו לא אמרה בהדייא הכי אלא שהתרו בה דעי שאם לא תחזרי בך הפסדת כתו' והיא עדיין במרדה הפסידה כתובתה ואעפ"י שהיא רוצה לחזור עתה אינה חוזרת לכתו' אלא כותב לה כתו' חדשה כפי מה שנתפשרו וכו' ובתוך התשו' כתב וז"ל א"ך לדעת הריא"ף והרמב"ם ז"ל דס"ל דהפסידה מיד הפסידה אע"ג דחזרה בה לאלתר. כל אשה אתייא לאיערומי ואפילו דמ"ע: תטעון בע"ל ומצע"ל ותשהה יב"ח ותחזור בה וכן תמיד ונמצאת מורדת כל הזמן ואינה מפסדת כלום, וזו ראיה גמור' לדין זה וכן דקדקתי מלשון הרמב"ם ז"ל שכתב פי"ד מהלכו' אישות וז"ל אם עמדה במרדה ולא חזרה בה נמלכין בה ותאבד כתו' ולא יהיה לה כתו' כלל ע"ך, וכיון דכתב ואתבד כתוב' ל"ל למיכתב ולא יהיה לה כתוב' כלל: אלא אתא לאשמועינן דאפילו אם הדרא בה אחר המלכה אין לה כתו' כלל וא"ת כיון דאין לה כתו' היכי משהינן לה יב"ח דהא אסור לעמוד עם אשתו בלא כתוב': הא לא קשייא דהם אמרו והם אמרו א"ן שלא אסרו אלא שלא יבא עליה וכו', וכן הדין באומרת מ"ע והתרינו בה ואמרה אפי"ה איני חפצה בו הפסידה כתו' מיד, ואע"ג דאנן לא כייפינן ליתן גט משום חשש שמא עיניה נתנה באחר מ"ם דין כתו' לא נשתנה עכ"ל הרדב"ז ז"ל הרי להדייא דבבע"ל הפסידה מיד אחר ד"ש ואף אם חזרה לא תועיל לה חזרה ובמ"ע הפסידה מיד אחר ההתראה ולא תועיל לה חזרה. וכ"ך מורים ז"ל בד"מ ע"ד ההגהות הנ"ל שהעתיק הרב"י וז"ל וכ"ה בהגמרא דכתובות דף קמ"ט ע"ב וכ"ה בהר"ן דתצ"ו ע"ב פ' אעפ"י, וכתב דאין חי' בין מורדת מחמ' מ"ע או לא דבכל ענין אינה יכולה לחזור לאחר שהפסידה כתוב' ע"ך. וכ"ך הב"ש סקי"ז דבר שמואל (טו) וז"ל וכשאמרה מ"ע אז כל שעה יכול לגרשה ואין לה כתו' ודינה כל שעה כמו מורדת דבע"ל אחר י"ב חדש ע"ך ויש לדקדק בדבריו ז"ל דהול"ל אחר ד"ש וכמו שה"ה לדעת הרמב"ם ז"ל. אכן נר' דלס' הרא"ש והרשב"א שהביא מור"ם קאמר הכי ולא לשיטת הרמב"ם וכמ"ש הוא ז"ל לעיל מזה בס"ק י"ג ולקמן סקח"י. ומה שדקדקנו בדברי הרמב"ם ומר"ן שהקדימו דין הגירושין נר' דלהרמב"ם ז"ל דינא דכופין אותו לגרש חביב ליה לאקדומי דחידוש הוא וכמ"ש התוס' בריש שבת על משנ' א' יציאות השב' וכו' דהוצאה חביבא ליה לאקדומי משום דמלאכה גרועה היא וכן דרך הפוס' בכל מקום לתרץ על כיוצא בזה וגם מר"ן ז"ל לפי שתפס לשון הרמב"ם לא היפך הסדר רק ששינה כופין דקאמ' הרמב"ם באם רצה וכו' והודיענו בזה ג"ך החילו' שבין מ"ע לבע"ל דבמ"ע אם רצה לגרש מיד יגרש ואין לה כתוב' כי מיד אבדתה ובבע"ל שאין הגירושין תלוים בידו אין לה כתובה רק אחר דיש. ומעתה אחר שביארנו דין הכתוב' נתנה ראש לבאר דין הממון והוא מה שביד האשה מנכסי הבעל ומה שביד הבעל מנכסי האשה אימת היא מחזרת את שלו במ"ע ונוטלת את שלה ממנו שגם זה לא נתבאר להדייא בדברי הרמב"ם ומר"ן וצריכים אנו לבארו והנה לפי העולה בידינו שאין תועלת בעיכוב הגט לענין כתובה אלא שמיד הפסידה כתוב' אפילו קודם הגט ומה שהקדים אם רצה הוא לפי מה שתפס לשון הרמב"ם וכמ"ש א''ך ה"ה נמי בדין הממון דהגם שהקדים אם רצה לגרשה קודה שכתב ותטול בלאותיה וכו' אין מזה ראיה לומר דלאחר גירושין הוא שנוטלת. כי כבר אמרנו דמר"ן תפס לשון הרמב"ם, והרמב"ם איידי דחביב ליה אקדימיה אלא דמ"מ אכתי נוכל ללמוד זה מדין בע"ל שכתב הרמב"ם ומר"ן ז"ל וז"ל המורדת הזאת כשהיא יוצאת אחר י"ב חדש תחזיר כל דבר שהוא של בעל וכו' אבל נכסים וכו' אם תפסה אין מוציאין וכו' הרי דמדקדוק לשונו שכתב כשהיא יוצאת וכו' מבואר להדייא דבע"ל אע"ג שהפסידה כתו' מיד אחר ד"ש וגם עברו יב"ח שעשו לאיחור הגט עכ"ז לא תחזיר כ"א כשהיא יוצאה בגט דאל"כ מאי כשהוא יוצאה דקא' וא"כ נילף מינה בפשיטו' דגם באומרת מ"ע אינה מחזרת ונוטלת רק עד זמן הגט ומ"מ אכתי יש לדחות דלענין מה שהיא מחזרת מנכסי הבעל הוא דכתבו הרמב"ם ומר"ן ז"ל הכי בבע"ל אבל בזו שנוטלת את שלה מתחת יד הבעל מיד שהפסידה כתוב' נוטלת את שלה וא''ך אין ללמוד מבע"ל רק החזרת ממון הבעל אבל הבלאות יחזיר מיד וז"ל הרב מהריק"ש ז"ל בהגהותיו שכתב ע"ד מר"ן הנז' דאם רצה וכו' מהרי"ל העלה בתשוב' סי' ל"ו דלענין ממון הדין קיים אפי' לדידן דקי"ל דאין לכוף על הגט ומוציאין מידו כל הנותר על נדו' מיד לדעת הכל ומדקדוק לשון הרמב"ם בדינים אלו פרק י"ד שהוא לשון המחבר ס"ב נראה ברור דלענין החזרת ממון שבידה לא מיהדרא אלא אחר גירושין