דבר שמואל עד

הוא לאחר שש דאם גם בבציר משש למה לא קבע דבריו כ"א בבת ולא גם בבן וג"כ למה קבעו לבן שש ולבת לעולם יתלו הדבר בכולם בראות עיני ב"ד הא ודאי שאין כוונת מור"ם אלא על יותר משש ובבת דוקא משום שהיא אצל אמה לעולם ולכן לא כלל בזה גם הבן כיון שאחר שש הרשות ביד אביו זהו תורף דבריו בקצרה ואמת שדבריהם הללו דברי טעם יודה בהם כל בעל שכל וכן מצינו להרדב"ז הביא דבריו הרב הכנה"ג שכתב בתשו' סי' פ' פחות משש שאין מפרישין אותו מאמו הוא אפי' נשאת. גם הרב מהר"ם אלשיך סי' ל"ח כתב כן וכמ"ש לעיל גם הרב מטראני סי' קס"ה כתב דכי היכי דהאב יכול להפריש את בנו אחר שש מאמו ה"נ אבי אביו יכול להפרישו מאמו אחר שש גם מצינו להרב מהר"ם אלשיך שם שכתב דאם הקטן אחר היותו מבן שש אומר דניחא ליה בצוותא דאימיה לאו כל כמיניה דאפוטרופוס לעכב. הרי להדייא שאין כל דבריהם אמורים אלא ביותר משש ולא בבציר משש איברא שמצאנו ראינו להרשד"ם חאה"ע סי' קכ"ב שכתב וז"ל הא דפחות משש אין מפרישין אותו מאמו דוקא באותה העיר אבל בעיר אחרת לא, ועיין עוד לו בסימן תמ"ה והרדב"ז שם כתב שהכל תלוי בראות עיני הב"ד, וכ"ך בסימן קע"ה ומ"מ לעומת זה מצינו להרב מהריב"ל כלל הנז' שחולק גם בזה וסובר שגם בזה הדין עם האם ומצאנו להרב מהראד"ב דאפי' למהרשד"ם אם האם רוצה לישב בעיר והאפוט' לעיר אחרת שומעין לאם. גם בסי' כ"ד כתב דאם כבר הוליכתה האם לעיר אחרת אפי' הרשד"ם יודה שלא תחזור גם בתשוב' לרבותינו הרא' מצינו עניינים כיוצא בזה ומצינו להרב הגדול מהריב"ש זלה"ה באל' שנשאת ויש לה בת מבעל רא' שדן הרב להוציאה מאמה ולהושיבה אצל קרוביה גם ראינו לו בבת שיש לה נכסים מועטים וקרוביה טוענים לזונה חנם ולשמור נכסיה והורה הרב הנז' ז"ל שהדין עם הקרובים כיון שכל כוונת חז"ל אינה אלא לתועלת היתו' ואין תועלת יותר מזו. ואם באנו להביא כל תשובותיהם בזה תקצר היריעה מהכיל כי על כן הטוב והישר בעיני אלק"ים ואדם לדקדק הרבה בזה בעניינים אלו ולהטות לזכות הבת עם האם בכל טצדקי דאפשר לן למיעבד אפילו בבציר משש וכן ביותר משש אם ראינו שיש בהם חריפות כ"ך להבחין בין טוב לרע שואלים את פיהם, וא"ל חוזרים לראות עיני ב"ד וכל המרבה בחקירות ודרישות בעניינים אלו שכרו כפול ומכופל מן השמים, ועיין מזה להרב ד"ן חלק אה"ע שאלה כ"ו ל"ח ל"ט מ' שהאריך בכ"ז. ועם שהוא ז"ל יש לו דרך אחרת בזה וקלה בעיניו תקנה זו של חז"ל מ"מ כבר ראו דבריו רבותינו הא' ולא הודו בקצתן ונטו אחר רוב דבריו, זהו הנ"ל בזה וצויי"מ וימ"ן ולרח"פ. שמואל עמאר. תש' אחרי כותבי ראיתי להרב מהר''י בן מיגאש סימן ע"ה שהעלה שהבת תהיה אצל אמה כיון דידעינן דבצוותא דידה נח"ל טפי לז) ראיתי ונתון אל לבי לדרוש ולתור בדיני מורדת כי ידוע שיש דעות הרבה בדיני מורדת וכבר ביארם הרב בעל חוט המשולש בטור הג' סי' ל"ה ע"ש שכתב שיש בזה ז' דיעות ומ"מ לדידן דקי"ל כמר"ן ומור"ם דיינו לעמוד על דבריהם ולדעת חילוקי דינים שיש בין מורדת דאמרא בע"ל ומצע"ל ובין אומרת מאיס עלי ואיני יכולה ליבעל לו והיינו שמבקשת ממנו גט בלא כתובה אבל אם אומרת יתן לי גט וכתובה דייני' לה כדין מורדת דאמרה בע"ל וכו' דחיישי' שמא עיניה נתנה באחר וכמ"ש הב"י בשם הר"ן ורש"י והביאו מור"ם במפה סי' ע"ז ס"ב ע"ש) והנה בענין נתינת הגט לדעת מר"ן ז"ל בכולהו אין כופין דהגם דדברי מר"ן שכתב בסימן ע"ז בדין המורדת מקורן נובע מדברי הרמב"ם ז"ל בפ' י"ד מהל' אישות ולדעת הרמב"ם ז"ל כופין מיד באומרת מאיס עלי, מ"מ בענין הכפייה לא ס"ל כוותיה דלא פסק כוותיה רק בענין הממון אבל בענין הכפייה פסק כדעת רבינו תם ור"י והרמב"ן והרשב"א והרא"ש והר"ן והרבה מאחרונים שכולם סוברים שמן הדין אין לכוף על הגירושין כלל בשום אופן שאין אדם מוריש אלא לרצונו וכל הכופה לגרש בשום טענה שבעולם מרבה ממזרים בישראל חוץ מן האסורות לו מן הדין לקיימן: או אותם שנזכיר בהם להדייא כופין אבל אחרות אעפ"י שנאמר בהם יוציא ויתן כתובה אינו אלא פרעון הכתובה אבל לא לגט וכמ"ש כל זה בב"י סי' הנז' ובמקומות אחרים באה"ע ולכן השמיט מל' הרמב"ם בקצר תי' כופין וכתב במקומ' אם רצה לגרשה וכו' וגם באומרת בע"ל וכו' שכתב אין נותנים לה גט עד אחר י"ב חדש לפי פירוש שני שפירש בדברי הרמב"ם הלכה ט' הרב המגיד ז"ל דמבקשין ממנו שלא לגרשה תוך זמן זה מש' דאם רוצה לגרשם מגרשה בלא כתובה אלא שמבקשין ממנו שלא לגרשה וכו' וגם לאחר י"ב חדש אם לא רצה אין כופין אותו דקי"ל כר"ת וסיעתיה שכתבו דלעולם אין כופין ובפרט בזמן הזה שרבו הפרוצות ומיהו לא הפסידה כתו' אם חזרה רק אחר ארבע שבתות וכמ"ש הרב המגיד שם לדעת הרמב"ם וח"מ סימן ע"ז סק"י וב"ש שם סקי"ג אבל תוך ד' שבתות לא הפסידה, ודלא כמ"ש מור"ם בהג"ה ס"ב דתוך י"ב חדש יכולה לחזור ולא הפסידה כתובתה אלא שמיד אחר ד' שבתות הפסידה כתוב' דתיקנו ד' שבתות תחת פחת שהיו פוחתין לה שבעה דינרים בשבת משא"ך במאיס עלי שהפסידה מיד. ועוד יש ביניהם דבמ"ע תטול בלאותיה הקיימין בין מנכסי צאן ברזל בן מנ"מ בין תפסה בין לא תפסה משא"ך בבע"ל דנ"מ נוטלתן אפילו אם תפסן הבעל וכמ"ש על דברי הרמב"ם הרב המגיד שם ומור"ם ס"ג וח"מ שם סקכ"ד אבל מה שאבד אבד לה ע"ש אבל נצ"ב אם תפסה אין מוציאין מידה, ואם לא תפסה אין נותנים לה וכמ"ש הרה"מ שם, וט' לדבר הביאו מר"ן בכ"מ ובב"י בשם הר"ן ז"ל וז"ל, דדוקא במורדת דבע"ל יש חילוק בין תפסה ללא תפסה דבלא