דבר שמואל עג

המחבר קיצר בב"י במקום שאמרו להאריך וכוונתו להודיענו מה שחידש הרמב"ן סוף תשובה זו, דאע"ג דמצד הדין הבת אצל אמה, והבן אצל הקרובים שאינם ראוים ליורשו צריך לדקדק בדברים אלו לעולם אחר ראות עב"ד בכ"מ שיש בו תיקון ליתומים שב"ד אביהן של יתומים ע"ך, דליכא למימר שרצה מר"ן להשמיענו מדברי הרמב"ן שהבת אצל אמה לעולם אפי' נשאת האם דבזה אין אנו צריכין לדבריו דמשנה שלימה שנינו, הנושא אשה ופסקה עמו כדי שיזון בתה ה' שנים חייב לזונה, נשאת לאחר ופסקה עמו וכו', לא יאמר הראשון לכשתבא אזלי אזונה אלא מוליך לה מזונות במקום שאמה שם וכו' וכן נמי ליכא למימר שרצה להשמיענו ל"ש גדולה ול"ש קטנה, דזה תלמוד ערוך בפר' הנושא דדייקי לה ממתניתין ע"ש. אלא ודאי מה שרצה המחבר לומר בזה הוא סוף התשו' של הרמב"ן ואם זו כוונתו העיקר חסר מן הספר ולפחו' הי"ל לכתו' ועי' מה שסיים שם ולכן נראה שבא להודיענו שהבת אצל אמה לעולם אפילו נשאת דאע"ג דמשנה ערוכה היא היינו לגבי בעל רא' שגירשה שיותר טוב תשב עם אמה אעפ"י שנשאת משתשב גבי בעל אמה שגרשה אבל באלמנה עם היתו' שהיא אומרת תשב בתי אצלי והם אומרים אצלם היה מקום לומ' דאם נשאת האם תשב אצל אחיה דיותר טוב עם אחיה משתשב גבי בעל אמה אעפ"י שאמה שם ואע"ג דבגמ' דייקי' דהבת אצל אם אפי' באלמנה עם היתו' היינו אומרים דהיינו דוקא כשלא נשאת אעפ"י שממקום שאנו לומדים הוא אפי' נשאת, כיון שיש טעם לחלק והרמב"ן השמיענו דאין לחלק ואפי' אלמנה עם היתומים הבת אצל האם ואם איתא וכו' ע"ש ואני הצעיר אבא אחריו ומלאתי את דבריו: והוא שבתשוב' זו של הרמב"ן הביא ג"ך דין אפוטרופוס שרוצה להיות יתומים אצלו והאלמנה רוצה שיהיו אצלה וכתב וז"ל אבל הבן יותר להיות ראוי אצל האנשים הקרובים שהם ירגילוהו, ולא אמרו שהבן לא יהיה אצל קרוב אלא דוקא בעודו קטן ואצל מי שראוי ליורשו: הא כל שאינו קטן שאין בו חשש רציחה וא"ן קטן אצל מי שאינו ראוי ליורשו מניחים אותו אצל הקרובים ולא אצל האם ע"ך ומר"ן ז"ל העתיק דברי' אלו בבדק הבית בדקדוק והשמיט סיום דברי הרמב"ן שם ע"ז בתשו', כי שם בתשובה סיים ע"ז הרמב"ן ז"ל וז"ל ולעולם צריך לדקדק בכלל לדברים אלו אחר מי שיראה בעיני ב"ד בכ"מ ומקום שיש בו תיקון ליתומים שב"ד אביהם של יתומים לחזר אחר התיקון ע"ך, ואם מר"ן ז"ל היה דעתו לתלות זה בראות עיני ב"ד, איך השמיטו גם בבדק הבית הא ודאי דמילתא פסיקתא קתני מר"ן ולכן השמיט זה אפילו במקום שדבר בו הרמב"ן שהוא מ"ש בבדק הבית אשר מזה נוכל לומר בפשיטות דכ"ש בדבריו שהעתיק בב"י משם הרמב"ן שאין דעתו כלל למ"ש הרמב"ן באחרונה, וסברא זו לא נפלאת היא ולא רחוקה. כי מצינו להרב מהריב"ל ז"ל שנתקשה גם הוא בזה וכתב שלא כתב הרמב"ן השגחת ב"ד רק על הבן, ואסיפא קאי ולא אכולא מילתא, וא"ן אכולא מילתא לא דבר אלא בבת גדולה ואמה פרוצה וכיוצא אבל לא בבת קטנ', דבבת קטנה מה יוכלו ב"ד לתקן עכ"ל. ואם זה כתב הרב מהריב"ל ז"ל ע"ד הרמב"ן עצמו, אנן מה נענה בדברי מר"ן שאנו רואים, שאפי' במקום שהזכיר זה הרמב"ן ז"ל השמיטו הרב ולא העלהו על ספרו, לא בב"י ולא בבדק הבית איברא שענין זה של הרב מהריב"ל שנוי במחלוקת שהרב מהרשד"ם חאה"ע סי' קכ"ג והסכים עמו הרדב"ז, והרב משפט צדק סימן כ"ג ומהר"ם מטראני סי' קע"ה ס"ל דאכולהו כתב הרמב"ן עיני ב"ד אמנם לדידן דקי"ל כמר"ן. הרי כבר הוכחנו דליה לא ס"ל לתלות זה בראות עיני ב"ד. או לכל הפחות נוכל לו' דבגדולה ואמה פרוצה, גם מר"ן יודה וכדעת הרב מהריב"ל. והגם שהוא ז"ל לא הזכיר חילוק זה כלל ולא העלהו על ספר מ"מ הסברא נותנת כן ויש לנו להוכיח כן ג"ך מדברי הרב ב"ח שם בסי' הנז' שכתב בסוף דבריו וז"ל, דדעת הרמ"א אפי' למאן דמשני דלא חיישי' לרציח' בבת גדולה ומ"ש הבת אצל אמה ל"ש גדולה ול"ש קטנה אינו אלא לפי שדרך כבוד הוא שתתגדל אצל אמה דמלפא לה צניעות ודרך ארץ ואין כבוד לבת שתתגדל בין אנשים ולפי זה אין חילוק בין אלמנה לגרושה עכ"ל. והנה כבר ידוע דמר"ן הלך בזה בשיטת הרמ"א והרמב"ם ולפי זה בגדולה ואמה פרוצה גם מר"ן יודה דהכל לפי ראות כיון שגם זה הוא כבוד הבת שאם נניח אותה אצלה ללמוד פריצות ממנה אין זה כבודה ומזה נוכל לדון ג"כ שאם הבת בת גדולים ואמה בת בזוים ואין כבוד לה לשבת אצלה וכ"ש אם נשאת האם לבעל בזוי שאינו בסוג משפחתה ובית אביה הוא קלון לבת ולא כבוד שהדבר תלוי בזה לפי ראות ובזה תנוח הדעת במה שראינו לרבותינו הא' זלה"ה שהיו דנים בכ"ז כפי ראות עיניהם כל ענין לפי מה שיראה להם באשר הוא שם ומעולם לא השגיחו לדקדק לפסוק כפי הנר' מפשט דברי מר"ן בב"י שבש"ע דקי"ל כוותיה הא ודאי שסמכו גם הם על יסוד זה שהביא הב"ח וס"ל דגם מר"ן יודה בו ומזה נרא' דבבת פחות' משש דלא שייך שתלמוד מאמה פריצו' וגם אין לה הרגשה כלל בכבוד המדומה נר' שאין לתלות בראות עיני ב"ד ואין לנו לבטל דברי חז"ל שכתבו דבצוותא דאמה ניחא לה טפי בדברים שהם לפי דעתינו ומה גם דחיישי' לב"ד שאינו הגון ויבנה במה לעצמו בדברים שהם לפי דעתו כדאים ואינם לפי האמת וכ"מ הדבר מפורש בתשו' שאלה להרב הגדול מהר"ר אליהו הצרפתי הראה אותה לי חכם א' מעירנו בכתב ידו וחתימתו של הרב הגדול שאחר שפלפל גם הוא בדברי מור"ם הללו אם מוסכמים לדברי מר"ן כתב בשם רבותיו זלה"ה שהיו דנים הלכה למעשה דבבת פחותה משש לעולם אצל אמה ולא דבר מור"ם אלא ביותר משש כי כן נר' לרבותיו ז"ל ממ"ש הבת אצל אמה לעולם דעלה קאי מור"ם דמשמעותא הוא