דבר שמואל ע

לג) כהר"ר יעקב בירדוגו נר"ו קידש אשה אחת ולא נתחייב לה בכתו' לא בעיקר ולא בתוס' אך נתן בידה עשרים דורוס וזיכה אותם לה להיות בנכסי נדוני' דהיינו לקנות בהם חפצים ולשומם לו מכלל נדו' והזכייה היתה בקנין עה"ד הנז'. הן עתה חזר ברוחו הבעל הנז' ורצה לגרשה מן האירוסין ונדרשנו מאתו להורות לו מהו חייב לה מן הדין בזה: והנה בסימן נ"ה ס"ו מבואר דאם אירס אשה ולא כתב לה כתו' וגירשה אין לה כלום ואפי' עיקר כתוב' שלא תקנו לה עיקר כתוב' אלא עד שתנשיא או עד שתכתוב ועיין שם במ"ש מור"ם דאף שהביא סברת החולקים כתב דנוהגין כסברא הרא'. כ"ש שלדידן דקי"ל כדעת מר"ן אין נפקותא מזה: וא"ך ה"ה נמי בנד"ד שלא נכתבה כתוב' דאין לה לא עיקר ולא תוספת, ועיין בד"מ שהביא בשם ראבי"א. דהא דאמרינן דלארוסה יש כתו' הני מילי בימי התנאים שלא היה דרכם לכתו' כתו' אבל בזה"ז שהמנהג לכתו' כתו' מן הנישואין פשיטא דמן האירוסין לית לה כתו' כיון דלא כתב לה עכ"ל אלא דאכתי יש להסתפק דאיכא למימר דע"ך לא אמרינן הכי אלא אם לא תפסה. אבל אם תפסה כנד"ד הגם דמדברי מר"ן בב"י שכתב דמעולם לא ראו ולא שמעו מי שהגבה כתוב' לארוסה כלל מש' דבכל גוונא איירי בין תפסה בין לא תפסה מ"מ אכתי יש להסתפק קצת כיון שלא גלה דעתו להדייא בתפסה דמוציאין. ושו"ר להרב הכנה"ג בסי' הנז' הגב"י אות כ"ג שכת' וז"ל על מ"ש מר"ן בב"י דמעולם לא ראינו ולא שמענו וכו' גם אנחנו לא ראינו מעשה להגבות כתוב' כלל וכתב הר"מ מטראני ז"ל ח"ב ס"ח וח"ג ק"ך וקכ"א שאם תפסה הארוסה אין מוציאין מידה, וכתב שכן דן הלכ' למעש', ובסי' קכ"א כת' שלא חלק עליו שו"א מהרבנים שהיו בזמן ההוא אמר המאסף זה ט"ו שנים שנ' השכ"ה כתבתי למורי הרה"ג זלה"ה ע"ע כתו' ארוסה ובתוך הדברי' כתבתי שמה שנתפשט מנהג כזה בספרד שלא להגבות כתובה לארוסה אם לא כתב לה כדעת הרמב"ם ושלא כדעת הרא"ש אעפ"י שבני ספרד החזיקו להרא"ש לרבן ועפ"י הוראתו היו הולכים הטעם הוא דכיון דהאי מילתא דממונא ואיכא פלוגתא דרבוותא מספיקא לא מפקינן ממונא הילכך תיקום ממונא בדוכתיה היכא דקאי והבעל הוא מוחזק ולפי"ז אם תפסה הארוסה אין מוציאין מידה ע"ך, ומורי הרב ז"ל השיב לי שכן כתב ה"ר אביו ז"ל דאם תפסה אין מוציאין מידה ועכשיו נתיישבתי בדבר וראיתי שזה א"א דכמה בחורים מתים ויש ביד כלותיהם חפצי זהב וכסף ששלחו להם למה אינם תופסים אותם הכלות לכתו': אלא מה שנר' עיקר דאפי' בספרד הלכ' זו היתה מרופפת בידם מפני המחלוקת וכשבאו בני ספרד לערי רומאנייא ראו המנהג פשוט וקבוע עפ"י סברת הרמב''ם ז"ל והחזיקו גם הם עפ"י המנהג ההוא ומה גם בהיות שרוב הפעמים וכמעט כולם הבעל מוחזק ועיין בתשו' הרב המחבר בדיני קידושין סימן י"ג ועיין בס' נ"מ דק"ב עכ"ל. הנה מבואר להדייא דאף אם האשה מוחזקת מוציאין מידה. ומעתה פש גבן לברורי לענין הזכיה שזיכה לה אם היא קיימת כפה"ד או לא והנה אם באנו לדון בה כדין התוספות פשוט הוא דהזכייה בטילה כיון דאדעתא למשקל ולמיפק לא יהיב וכמ"ש בתחי' הסעיף הנז' דאפי' כתב לה כתו' אין לה תוספ' והיינו טעמא כמ"ש דאדעתא למשקל ולמיפק לה יהיב ופשוט דאפי' תפסה התוס' מוציאין מידה ול"מ לדע' מר"ן דאית ליה דבעיקר אפילו תפסה מוציאין וכמו שהוכחנו מסתמיות דבריו וכ"ש לפי המנהג שכת' הרב כנה"ג שהבארו לעיל אלא אפי' לדעת החולקים בעיקר כתו' שהביא הרב הנז' דס"ל דאם תפסה אין מוציאין מידה היינו בעי' כתו' דוקא דאיכא פלוגתא דהרא"ש והרמב"ם יכול המוחזק לומר קים לי אבל בתוספ' כ"ע לא פליגי דאין לה תוספ', כיון שבשס' איתוקמא הלכתא כראב"ע דס"ל שלא כתב לה אלא ע"מ לכונסה וכ"ש בנד"ז שג"ד להדייא שזיכה לה ע"מ לקנותם תכשיטין ולשומם לו בכלל נדו' אשר מזה מוכח שלא נתן אלא ע"מ לכונסה דודאי כ"ע מודו דאם רצה לגרש מן האירוסין אין לה תוספת ובלאו הכי אף אם דיינינן לזכייה זו כדין מתנה. הנה מבוא' בדברי מר"ן ובפוס' דבמתנות אזלינן בתר דעת אומדן הנותן, והכא אומדנא דמוכח טובא שלא נתן לה אלא עד שתנשא וכל שלא נשאת ודאי הוא שתחזיר לו. כ"ש שגילה בפירוש בשטר הזכיה שהזכיה היה עה"ד הנ"ל וכמ"ש. באופן שלדעתי המעט ברור הדבר שאין לה לא עיקר כתו' ולא תוס' ולא זכיה ובמעוד והחזר קאי זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימי"ן אכי"ר. לד) בדין הבת אצל אמה מ"ך בכת"י הרב הגדול מוהריב"ץ זלה"ה וז"ל זכורני שפעם א' דנו ב"ד שלפנינו זלה"ה שכשנשאת האם לאחר לא תהיה בתה אצלה מטעם פגם משפחה שאינו כבודם שתהיה בתם אצל בעל אמם דאם אשת אב בהיותה עם האב עצמו קראוה חז"ל עם אחר כ"ש האם שנשאת שרשות אחרים עליה דאין לך עם אחר גדול מזה עכ"ל וחתום הרב הנז' זה נוסח פס"ד שהובא לידינו מעיר צפרו והסכימו עמהם חכמי ורבני פאס יע"א. נדרשנו מאת ה"ר אברהם אטרג"מאן לחוות דעתינו על ענין הבת שנולדה לו מגרושתו ריינא בת דוד ן' עבו דמתו' מכנאס. אם יכול הוא להביאה מאצלה להיות ניזונת בביתו ובחומותיו. או נימא הבת אצל אמה לעולם ואפילו בהיותה בעיר אחרת ובפרט אם נשאת האם לאחר שיש פגם לאב שתהיה בתו נתונה לעם אחר. והנה