דבר שמואל סח

נגד הוראת הרב דמעשה רב. ואיך שיהיה אנן יד ענוי מודי ספיקא לא פלטינן ומלתא כדנא צריכה רבה שוב חפשנו עוד ומצאנו פס"ד אחד כו"ח מ"ב רבנים שהיו בדורו של הרב, ואחריו ה"ה הרב כמוהר"ר מרדכי בירדוגו בנו של הרב ז"ל והרב כמוהר"ר יעקב בירדוגו זלה"ה ושם בתוך הפסק הנז' כתבו וז"ל בירושת המעניק יש מחלוקת בין רבותינו ואבותינו ז"ל שיש אומרים שאחר שעיקר תקנ' המעניק לא נזכרה ולא נאמרה כ"א על חצי הנדונייא ע"ש ומשום שורך טבוח וכו'. גם בתקנת קאסטי' שנסמכה על תקנת טוליטולא כן הוא שאין זכו' למעניק כ"א במחצית הנדו' והנשאר לתשלום מחצית כל הנכסים הנמצאים לבעל יטלו יורשי האשה ולא המעניק. ובזה לבד ייפו כח המעניק בתק' קאסטילייא שאפי' נאבדה הנדונ' יטלו כדי סך מחציתה ממחצית העזבון שנוטלים היורשים דאלו לתק' טוליט' אם נאבדה אין למעניק כלום בנכסי הבעל: אלא שחלקו ע"ז רבים וגדולים וכתבו דלתק' קאסט' מעניק כדין היורש לגמרי וכשם שהיורש חולק בכל כך המעניק כשם שלתקנת טוליטולא דין המעניק כדין היורש לגמרי שכולם אין חולקין אלא בנדו' הקיימת וכן מוכח להדייא בתשו' שאלה למהר"ש ן' דנאן ומהר"י עוזיאל עכת"ד הצ"ל. מבואר יוצא מדבריהם דדברי הרב בקיצור התקנות לא פשטו בניהם להלכה ולמעשה ובפלוגתא קיימי ודלא כמ"ש הרב מהר"מ טובי הנ"ב דאייתינן, ואדרבא ממה שהביאו הרבנים הנז' דברי החולקים באחרונה והזכירם בלשון רבים וגדולים מוכח להדייא שדעתם לפסוק כדבריהם. אלא שמפני כבודו של הרב ז"ל שהם בניו ותלמידיו העלימו עין ולא כתבו דלא פשטו דבריו להלכה: וראיה חותכת לזה שבמסקנת פסק הרבנים הנז' אחר שהאריכו מה שהאריכו מה ששייך לנדונם, סיימו וכתבו וז"ל העולה מזה שנלע"ד שזכאים יורשי המעניק ליעול מעזבון הנז' כמו שהיה ראוי ליטול היורש לתקנת נ"ן שלפנינו וכו': ואולם אם יהיו הנכסים מרובים שיעלה למעניק בהם כפי החלוקה הנז' יותר מסך הנדוניי' הנז' אין למעניק כ"א סך הנדו', זהו הנלע"ד בזה וכו'. הרי להדייא דפסקו להול"מ דלא כמ"ש הרב ז''ל בקיצור התקנות דלדבריו ז"ל אין למעניק אלא מחצית הנדו': והשאר מהנדונייא יטלנו היורש כפה"ת החדשה הא ודאי כמ"ש דדברי הרב והכרעתו בקיצור התקנות לא פשטה להלכה ולמעשה וקרוב לודאי שהט' הוא ממ"ש הרב גופיה בביאורו לקיצור כתקנות שממע שכן המנהג שהמעניק הוא חולק וכרש"ל. כ"ז כתבנו להתלמד ממנו למ"א אם היה כאן מעניק באמת שנתברר לנו בירור יפה שהוא הוא המעניק כמו שמבואר בקיצור התקנות כנ"ל. משא"ך בנד"ז לפי האמת אין כאן מעניק אלא לדע' דבר שמואל (יג) האשה והח' הסופרים כי בהביטי יפה בפנקס הנדו' הנ"ב ראיתי והנה כתוב ז"ל נתגרשה האשה מהבעל וכו'. ובכן חזרה האשה הנ"ל והתנית בפנינו להיות לה דין מעניק בכל הנדונייא הן הנדונייא שהעניק לה בנישואים הרא' הן מה שסוסיפה לה לע"ע וכו' ע"ך. מוכח להדייא מדבריהם הללו שחשבו שתנאי הראשון שהתנית האשה בנישואין הא' אינו נפקע אפילו בגירושין ואכתי הנדונייא בחזקת האי אתתא קיימא, ולכן דימו שבהתנות האשה גם בנישואין שניים שיהיה לה דין מעניק מהני ומועיל לזכות בירושה, ולפי האמת אינו כן: אלא שכיון שנתגרשה האשה מבעלה בגירושין גמורי' נפקע התנאי הא' לגמרי וזכתה הבת בנדו' הא' לעצמה לעשות בה מה שתרצה לתת ולמכור וכו', דממון דידה הוי ומן הגירושין והלאה לא נשאר לאם בנדוני' ההיא שום ריח זכות כלל: תדע שהרי אפילו בביטול כתובה הא' וחידוש תנאים אחרים במקומם פסקו הראשו' דמהני להפקיע זכות המעניק אפילו כתוב תנאים הרא' דעמ''ך העניק כמ"ש כ"ז בסהת"ק ותוכם רצוף דברי הרבני' מהר"מ סירירו ומהר"ר יעב"ץ זלה"ה: וא"ך ק"ו הדברים אם בביטול תנאים לחוד מהני להפקיע זכות המעניק. וחשבינן להו כאלו היו גירושין ביניהם ונישאו מחדש בגירו' ממש גופייהו כנד"ד לא כ"ש דנפקע זכות המעניק. וא"ך הוא יצא לנו הדין ברור בנד"ד דלמרבה אין למענקת הנז' כ"א זלטיטא וסבנייא' שהוסיפה לה בנישואין שניים וג"ד עליהם שיהיה לה בהם דין מעניק. ואולם לגבי שאר הנדו' שכבר זכתה בה הבת ע"י גירושין כדאמרי' במה כחה יפה להתנות ולגלות דעתה שיהיה לה בהם דין מעניק אין זה כ"א הבל ורעות רוח ואם היה רצונה להפקיע היורש היה צריך לזכות לה הבן הנז' הנדו' הנז' בתור' מתנה ואח"ך תחזירם לבת להכניסם לבעל ע"פ התנאי הנ"ב וזה ודאי מהני להפקיע זכות היורש לא כן עתה שנשארו הנכסים ברשות הבת, ומעולם לא יצאו מחזקתה, וכעת שהכניסה אותם לבעל באה אמה והתנית כתנאי הנ"ל לא הועילו בזה ולא כלום להפקיע זכו' היורש וזה פשוט לכל בכל שכל באופן שהנלע"ד פשוט שאין לאשה הנ"ל בנדו' הרא' כלום רק אחיה הוא היורש אותה ואין לאם הנז' ליטול רק זלטיטא וסבנייא. הגם שיש לפקפק שבערמה עשתה אפילו לגבי התוס' ואין זה הוא הבירור גמור שכתוב בתקנות מ"מ על צד החמלה ראוי לזכותה בב' החפצים הנ"ל זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר. לא) וזה מ"ש אני הצעיר ע"ז מסיגנון דברי הרב אביר יעקב זלה"ה בתשובה מוכח שלא ראה לפי שעה דברי הר' בקיצור התקנו' שאלמלא