דבר שמואל סז

אכזריים כזו שרוצה להפקיע זכות בתה ובשאר נשים יפחד לגרש שמא לא תרנה לחזור אלא ע"ת הרא' שיזון אותה. ואין אדם מגרש על הספק אבל אה"ן אי מיתרמי מילתא כנדו"ד שעושים הקנונייא לא מפני זה ישתנה הדין, ואפילו להפקיע איסור א"א מצינו כיוצא בזה כ"ש בתנאי שמתחייב מדעתו שיכול לסלקו בכ"ז דכתב הרא"ש בתשוב' מי שיגרש אשתו ע"מ שלא תנשא לפ', ועתה רוצה להתירה לאותו פ' כיצד יעשה יחזור ויקדשנה ויפטרנה בגט בלא תנאי והרי הוא דלכתחי' מגרש ע"מ לגרש דרך תחבולה כדי להתיר איסור א"א שיש עליה לאותו פלוני וכ"ש בנדו"ד עכל"ה ודון מינה ואוקי באתרין, שכיון שהקדש בזה"ז דין הדיוט יש לו לכל מילי וכ"ש בנד"ד שהוא לעניים בפירוש והיא לא נתנה אלא ע"ת זה שאם תתגרש או תתאלמון תתבטל המתנה, אעפ"י שאנו יודעים שעשו קנונייא להפקיע המתנה לית לן בה כיון דאדעתא דהכי נתנה זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן וח"פ זמן הנ"ל וקיים. שמואל עמאר ל) זה נוסח מה שצריך מפנקס נדו' לכתו' ע"ג פס"ד אב"א תב''ת בהיותינו בג' כא' שמנו הנדו' הנ"ל לפהו' בשומת המזומנים בלי שום עילוי כלל, ועלה סכומה לסך ג' תת"ס, הוא"ל שנקש"מ בדל"ב הבתול' הנז' והודית בהו"ג בפנינו אהחו"מ שמעודה עד היום הזה, והיא סומכת על שלחן שמחה אמה והיא זנה ומפרנסת אותה מזונות וכסות ומה שהיתה מסגלת לא יספיק לשליש ולרביע במה שהוציאה במזונותיה וכסותה. ומעולם לא היתה משרתת לשום אדם אחר בין בשכר בין בחנם וכל הנדוני' הנ"ל העניקה אותה לה אמה הנז'. גם הי' יצחק אצאייג אחי הבתולה הנז' הודה בהו"ג לפנינו אהחו"מ שהבת הנז' לא ירשה מאביה כ"א סך מועט מן המועט, ואמה הנז' היא שהעניקה לה הנדונייא הנז' ובפי' התנית האם הנז' בפנינו אחו"מ להיות לה דין מעניק בנדונ' הנ"ל. ולראיה עה"ך ח"פ ושו"ב וקיים. וחתו' ב' חכמים מסופרי מתא. וס"ל נמ"ך וז"ן נתגרשה האשה הנ"ל מהבעל הנ"ל, וכעת היא נכנסת לחופ' עם ה"ר מסעוד מאמאן בכ"ר אברהם והעניק' לה אמה הנ"ל כל החפצים הנ"ל ועוד הוסיפה לה על ההענקה הנ"ל זלטיטא " בנדקי חמר וסבנייא מוברייא. כמשו"ח בפנקס הנדונייא שנתתחדש לע"ע ובכן חזרה האם הנ"ל. והתנית בפנינו אחו"מ בתנאי מפורש להיות לה דין מעניק בכל הנדו' הנ"ל הן בנדו' שהעניקה לה בנישואין עם הבעל הנ"ל הן מה שהוסיפה לה לע"ע כנז' ולראיה שכך התנית בפנינו האם הנז' ח"פ בי"ח לכסלו שנת רב טוב"ך לפמ"ה, והשו"ב וקיים ע"ך נמ"ך וחתו' שני חכמים מסופרי מתא. וס"ל נמ"ך הוא"ל " שהאלפסתול. שהכניסה האשה (12) . עיישא הנ"ל לבעלה מסעוד הנ"ל בשומת קק"ס כמ"ש בפנקס הנדונייא מידינו אהחו"מ לא נכלל בכל התנאי שהתנית האם הנ"ל להיות לה דין מעניק, יען " שהאלפסתול הנז' זכתה בו האשה הנ"ל מבעלה הא' בעד הפחת שנפחת מנדו' והשו"ק וחתו' הסופרים הנ"ל ונתק"ח. הן עתה נלב"ע האשה הנ"ל והיורש שלה הוא אחיה מאביה, ובפי' התק' החדשה הנוהגת בינינו מימות הרה"ג המלאך רפאל זלה"ה הדין פשוט שכיון שנכסי בעלה מרובין, הבחי' בידו לפ' לאחיה כל סך הנדונייא במושלם אפי' שנפחת ואבד, ויפטר מהחלוקה: אלא שבנד"ז שאמה של הבת היא שהעניקה הנדוני' והתנית ע"מ שיהיה לה דין מעניק כנ"ל לכאורה לא ידענא היכי לידון להאי דינא, יען שבהתק' להר' הנז' מבו' להדייא שיש מחלוקת להרא' בדין המעניק, שי"א שלעולם המעניק הוא במקום היורש ואין ליורש כלום וו"א שאין למעניק אלא חצי הנדו': והנשאר מהנדו' עם נכסי הבעל חולקין אותו הבעל ויורשי האשה וכסברא זו תפס הרב עיקר להלכה ע"ש. אלא שהרב גופיה בביאורו מן הצד להתקנ' הנז' כתב וזל"ה ושמעתי שכן נוהגים שכל מעניק נדונייא לבת הוא חולק וכו' עכ"ד. ומזה נפל ספק אם כוונת הר' בזה לומר שגם שלהלכה נ"ל עיקר שאין המעניק חולק אלא בנדוניי' מ"מ שמעתי שכן נוהגים וא"ך יש לנו לילך אחר המנהג, או דכוונתו לומר שהגם ששמע שהמנהג שהמעניק חולק בכל מ"מ לדידיה חזי ליה דהעיקר דאינו חולק כ"א בנדונייא ואין לחוש למנהג מטעמים כמושים אצלו או דבדבר דלא שכיח אין תופס בו המנהג ולזה הדעת נוטה בכוונת דבריו: דאל"ך מה בא להשמיענו שלדעתו עיקר כי"א וכו': הלא כל עצמו בקיצור התקנו' שסידר הוא הענין הוא הלכה למעשה, וכמו שכן עשה במנהגי בדיקת הריאה כידוע. וכ"מ בפס"ד אחד לא' קדוש מב"ד של הרב ז"ל הוא כמוהר"מ טובי זלה"ה שהביא מחלוקת זה וכתב וזל"ה., אעפ"י שהרה"ג מוהר"ר יעב"ץ זלה"ה פסק שהמעניק במקום יורש הוא וחולק בכל הנמצאים לו ובדידיה של הרב יעב"ץ זלה"ה הוה עובדא שהעניק ליתו' אחת ומתה בלי זש"ק. וחלק עמו בעלה בכל הנמצא לו, ועדיין זרע הרב ז"ל מחזיקים בחלק בחצר ר' דינאר בהלול ז"ל. מ"מ העיקר הוא כי"א דס"ל דאין המעניק חולק כ"א בנדו' עכת"ד ז"ל הצ"ל: אלא דמ"מ לא מלאנו לבנו לעשות מעשה נגד גדול הא"ח גאון ישר' מוהר"ר יעב"ץ ז"ל, ומי כמוהו מורה ובקי, בפרט בענין התקנות ומה גם דמעשה רב כ"ש דאפי' הרה"ג כמוהרר"ף זלה"ה הביא לנו זה בביאור לקיצור התקנות ויש מקום בראש לו' שכוונתו ז"ל לומר וא''ך יש לנו לילך אחר המנהג וכמש"ל עד שמזה תמהנו על מהרמ"ט ז"ל הנ"ב דמנ"ל להכריע נגד