דבר שמואל סו

כמבואר בהנך מקומות שזכרנו בפסק הא', וכ"ז עלה על לבי מעיקרא. אלא לפי שראיתי דרך ישר בנד"ד כתבתי דרך את"ל כי ראיתי שאפילו אם נאמר דמר"ן איירי בסימן ק"ב בהקדש בכל גוונא מה שאינו כן לפי האמת וכמ"ש נדו''ז עכ"פ חלוק דינו מכמה אנפי. אם מצד שהוא לעניים בפי', ומצינו לפוס' שכתבו שדינו כהדיוט ואם מצד דאכתי לא זכה ההקדש עד לאח"מ אם לא תבנה ממנו ואם מצד שהתנית בפירו' שלענין גירושין תטלנו לעצמם נוסף על סכי כתובתה, ואלו ידעה שאם תתגרש בעייא הדרה לא היתה נותנת.. ומכל אלין דהוו קיצרתי הרבה ולא ציינתי רק המקומו' שהוזכרו בהם דינים אלו. ועתה שראיתי שמתוך קושייא זו שנתקשו בדברי מרן לאיזה ענין הביא דין זה האידנא גדל הספק נתתי לבי לבאר הדין באר היטב לבל ישאר מקום לבע"ד לחלוק. אחר מזה נטפלתי לחקור בדברי הפוסקים אם הביאו זה בפירו' ותלי"ת זכיתי ומצאתי את שאהבה נפשי להרב הכנה"ג ז"ל סימן רנ"ז הגה"ט אות ב' שכתב וז"ל. כתוב בס' המפה המקדיש קרקע מהיום ולאח"מ וכו' והוא מדברי הרשב"א בתשו' ח"א סימן תקס"ג והביאה ג"ך הרב"י בבד"ה סי' רנ"ט, ומוהר"ר בצלאל בסי' ט"ו וכתבתי בתשו' שדברי הרשב"א אינם אלא בהקדש בד"ה דהוי ממון גבוה ושייך ביה לומר שאילן של הדיוט יונק משדה הקדש. משא"ך בהקדש עניים דממון הדיוט הוא ולא שייך לו' שמשדה הקדש ינקי אלא משדה הדיוט ודקדקתי כן מדברי הרשב"א ז"ל בתשובה הנז' וכן תרגמה רבינו ירוחם לתשובת הרשב"א ז"ל בספר אדם וחוה ע"ש שכתב על תשובת הרשב"א וז"ל ונ"ל דבהקדש עניים דבריו קיימי' וכתבתי שם שרבינו ירוחם ז"ל פרושי קא מפרש לתשו' הרשב"א ז"ל דבהקדש בד"ה מיירי ולא בהקדש עניים והכרחתי הדברים וכתבתי שכן מוכח מתשו' הרב מהר"ר בצלאל סי' ט"ו והראנ"ח ח"א סימן ק"ג: ומהר"מ מטראני ח"ב סי' קי"ח: והארכתי הרבה בתשו' הנז' חלק ח"מ סי' קצ"ב קצ"ג קצ"ה קצ"ו. ושמא תאמר אם הרשב"א ז"ל מדבר בהקדש בד"ה לא היה להו לרבנים הנז' רבינו ב"י בס' בד"ה ובעל המפה בסי' זה להביא דין זה דתשוב' הרשב"א דמיירי בהקדש בד"ה. ועכשיו אין לנו בד"ה וכל סתם הקדש דין חולין יש לו ומדהוצרכו להביאו ודאי דס"ל דין זה הוא אפי' בהקדש עניים ונוהג בזה"ז. אף ע''ז פקחתי עיני בתשו' הנז' וכתבתי דלא נחלקו רבוותא בהקדש בזה"ז אלא בסתם הקדש דיש מרבוותא דסברי דכל שלא אמר בפירוש לצדקה סתם הקדש הוא לבד"ה. ויש חולקים וסוברים הואיל ולא אמר בפי' לבד"ה מסתמא הוא לעניים. אבל אם אמר בפירו' לבד"ה כ"ע מודו דדין הקדש בד"ה יש לו ולכן הביאו הרבנים הנז' דין זה דהרשב"א ז"ל דשייך ג"ך בזה"ז היכא דאמר בפי' לבד"ה, דאם אמר גוף מהיום ופירו' לאח"מ לא קנה ההקדש וממה שכתבתי בין תבין דאפילו החולקים לא חלקו אלא במקדיש סתם אבל באומר בפירוש לצדקה כ"ע מודו דאין לה הקדש דבד"ה, וכן מבואר בדברי הכל בו בשם סה"ת והג"א בפרק דע"א שהביא הרב"י ביוד"ע סי' רנ"ט כמ"ש בתשו' הנ"ל עכ"ל ותלי"ת שכיווננו לדעת קדוש. עדי בשחק שקודם ראותי דבריו כתבתי מה שכתבתי אמת אגיד שלא האירו עיני עד שראיתי תשובת הרשב"א הנ"ל במקורה. מעתה כיון שהוברר הדין שהקדש עניים דין הדיוט יש לו וכמ"ש. אמינא ולא מסתפינא דאפילו לכתחיל' יכולים לעשות קנונייא וראיה מתשו' הרדב"ז ז"ל בראשונות סי' רנ"ד שנשאל בנדון כיוצא בזה והשיב דלא חיישינן לקנונייא. ולהיות שתשובתו כולה צריכא ראיתי להעתיקה, והשאלה היתה בימי שקע"ע לזון בת אשתו כ"ע שהיא נשואה עמו ושוב אחר שנשאת בא לב"ד לבטל התנאי, ואמרו לו הב"ד שאין האם יכולה להפקיע זכות הבת ומפני זה רוצה לגרשה ולהחזירה סתם כדי לבטל התנאי אם יועילו הגירושין או לא. תשובה תנן פ' הנושא. דפקחין היו כותבין שאהאזן את בתך חמש שנים כל זמן שאת עמי וכתב עלה הרשב"א מסתברא דאם גירשה והחזירה כבר נתבטל התנאי שאין בלשון זה אלא כל זמן שאת עמי מנישואין א' והביא ראיה מהא דתניא בן לוי שמכר שדה לישראל ואמר ע"מ שמעשר א' שלי מעשר א' שלו ואם אמר לו כל זמן ששדה זו בידך מכרה לאחר זר ולקחה ממנו אין לו עליו כלום אלמא כ"ז שהיא בידך מקנין א' קאמר ה"ן מנישואין א' קאמר. וכתב שכן משמע בירושלמי וכו' וכ"ך הטור סי' קי"ד דאם נתגרשה אפי' חזר ונשאה דכ"ז שאת עמי מאלו הנישואין משמע ואין לחלק בין ל' כ"ז שאת עמי כ"ע שהוא נשוי עמה. שהרי לא היו הפקחין כותבין כן אלא כדי שאם תמות או תתגרש לא יהיה חייב עדיין לזונה וכי היכי דלא מש' מהאי לישנא אלא מנישואין אלו כך כ"ז שהוא נשוי עמה לא מש' אלא מנישואין אלו אבל מה שיש לדקדק מאחר שבאים שניהם לעשות קנונייא להפקיע זכות הבת אם שומעין להם וכו' אבל ממקום הראיה דבן לוי דקתני מכרה לאחר מש' בכ"ג אפי' לעשות קנונייא להפקיע זכות בן לוי אפי"ה אין לו עליו כלום וה"ן ל"ש דאע"ג דבאים לעשות קנונייא הגירושין מפקעין התנאי, וטעמא דמילתא כיון שתלו המזונות בכ"ז שהיא נשואה עמו הוא לא רצה להתחייב עמה במה שלא היה חייב אלא ע"ת זה שאם יגרשנה ויחזירנה שיפטר מזה החיוב וא"ת א"ך מה מועיל התנאי שהרי בכ"ז שלא ירצה לזונה יגרש ויחזיר ונמצא מתבטל התנאי ל"ק שאין כל הנשים שוות להיות אכזריים