דבר שמואל סב

כלל אומר לאבד העדויות הנז' דכיון שהעידו שלא בפניה אין עדותם כלום. דאף שהם לפטור המקבלים כמ"ש סי' כ"ח סי"ח, כבר ביאר מהרש"ך ז"ל דנדו"ז הוי כלהוציא שע"י עדותם מוציא השטר מהמלוה, ועי' עוד בא"ע סי' י"א ס"ד שאין לקבל העדות שלא בפניה ואפי' ממשפעי השכל יש להזקיק בזה להעיד בפניה ובפני ב"ד בדרישה וחקירה כי בדבר זה דבת רבים מצויה אנשים לבד יש שנפשו חושקת להשתעשע בדברים אלו ויש מוציאין דבה מרוע לבבם ונשים לבד דברניות הם, ובפרט בעניינים אלו בלי מדה, ואם ירדו ב"ד לדבר היטב אפשר שלא ימצא ממנו מאומה, עכל"ה. ודון מינה ואוקי באתרין שכל מ"ש הרב צודק בנדו"ז ואדרבא נדו"ז קל ביותר מנדון הרב זלה"ה, כי לדעתי רגלים לדבר שאמרו רבותינו לא נמצא מהם בנד"ז אפילו ראשי צפרנים שאפילו עדות האשה הנ"ב שעליה סמכו את דבריהם. אין בה שום ממש כלל, וכמאן דליתא דמייא: שמלבד שהיא גם היא לא ראתה שום צד כיעור כלל, עוד זאת אותו מקום שאמרה שהיו שניהם בו אין חשש להתייחד בו שם עם ערוה עיין סי' כ"ב ס"ט וכ"ש הוא בנדו"ז שהחצר הנז' יש בה כמו ח' בתים והנכנסין והיוצאין מרובים: והבעל בעיר ואימתו עליה, ואין לבו של זה גס בה אשר מכל זה נראה פשוט שהמבינים וכ"ש המעיינים, לא יסתפקו באותו יחוד כלל ומן הראוי לא היה להם לכתו' זה כלל ולא להעלותו על ספר רק אחר שיתוועדו כל הבד"ץ ויחקרו בדבר היטב ולמה שתעלה הסכמת כולם או רובם יעשו ולא להוציא הדברים לפועל בדברים שאין בהם ממש, ואפי' על מ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו שהבעל סומכת דעתו ע"ז, ואינו רוצה בקיומה, כבר שאלתי את פיו ע"ז כמה פעמים ואמר לי שהדבר מסור ביד ב"ד לאסור או להתיר ואינו אלא שואל שוה"ד עפ"י הדברים שהגידו המגידים הנז' ואם יאמרו לו הבדי"ץ שהיא מותרת כפה"ד לא יגרש, ואין דעתו לגרש רק מצד שאומרים לו שהנכון הוא לגרש, גם מה שכתבו בדבריהם שהם מתלחשים ורוזנים ונרמזים לפנינו לא אמר כן. רק אמר שלפעמים יושב באיצטבא הנוכחות לפתח החצר הנז', והיא עומדת בפתח החצר ומדברת עמו, ואם החכם הפוסק שעליו סמכו את ידיהם גם החכמים הנ"ב שמע מאדם אחר שלא בא לפנינו איני יודע ועל דא ודאי קא בכינא שאם היו מתוועדים היינו נמלטים מכל זה גם מ"ש שכבר עמדו ע"ז ע"פ המגרש לא הד"מ, כי לפני עמדו לדין בו בפרק ולא נזכר שום דבר מזה, רק היה רוצה לגרש בשביל הבנים ובשביל חוליה שהיתה חולה אותו זמן וחמותה היא שנשתדלה הרבה אותו זמן עד שנעשה השלום ביניהם באופן שאותו זמן לא נזכר מזה כלל ואין אלו אלא גבובי דברים אשע''ך אין ראוי אלא להתוועד כולנו ע"ז ולחקור בדבר היטב, ולהוציא הדבר על בוריו שאפי' אם הממון קל בעיניהם מ"מ כיון שיש בדבר הוצאת ש"ר ורבים מבני אדם חוששין לו ומוחלין בממון הרבה: היה להם להחמיץ הדבר עד שיתוועדו כנ"ל ומ"מ השתא מיהא כבר עשו מה שעשו וכבר יצא ש"ר ואין אחר מעשה כלום ולא כתבתי זה אלא על העתיד, ועל ענין הפקעת כתובה כבר גליתי דעתי שכל אלו הדברים אין בהם כדאי להפקיעה כתובתה זולת אם הסכימה דע' הרוב אחר הוועד והחקירה כראוי שאז כדבריהם כן יקום זהו הנ"ל ושלם מאחיך והוא הקטן. שמואל עמאר. אח"ז נתוועדנו ופשרנו באופן נאות בהסכמות כולנו מצד שכבר יצא ש"ר וח"פ שנית. כז) מי שהעיד על חבירו שאמר לו שפעל ועשה עם כמה פנויות ובעולות, ונתגלגלו הדברים עד שהגיעו לשר העיר ושלח עליו להגיד לו מה ששמע מחבירו, ועי"ך הפסיד חבירו: ראיתי להרב מהריב"ץ ז"ל שפסק שאין למגיד זה זיגוד להלקותו שהרי לא אמר שבפניו עשה, אלא שכך א"ל ואפשר שהוא מוציא דבה ע"ע ועל אחרים ומתהלל במתת שקר, וגם לחייבו בהפסד לא שייך דאם מדין מוסר דוקא אם מעצמו כדאי' סימן שפ"ח ס"ב ואם מדינא דגרמי הרי בעינן שיעשה מעשה בגוף הדבר הניזוק. ועוד בעי' שמיד משעת מעשה יבוא הנזק ואפי' אם היו במציאות ב' תנאים אלו יש לפוטרו כי לא נתכוון להזיק, עיין סימן כ"ה סס"א וסס"ד וסי' שפ"ח ס"ד בהגה ועי' ב"ו סי' כ"ח מחו' י"ב, ואפי' לדברי היש חולקים שהביא מור"ם בנד"ד יודו דהתם משום דלא היה חרבן וכ"ש דמר"ן בב"י לא חש לס' זו אלמא דאינו חייב מדינא אלא מפני תיקון העולם מנדין אותו, וכן בההיא דסי' פ"ח ס"ג וקע"ה ס"מ, ועיין ביוד"ע סימן של"ד סמ"ג, ולענין ההיא דרב פפא דנגדיה לזיגוד עיין לו שהאריך בה דלאו הלכתא היא כיון שלא הזכירוה גדולי הפוסקים ועיין רמב"ם פ"ו מהלכות עדות והרא"ש פ"ו דמכות, ועיין מור"ם סימן כ"ח ס"א ודבריו ז"ל צ"ע דהרשב"א בספר תולדות אדם סימן קפ"ד פסק לההיא דרב פפא הלל"מ ודו"ק. הצב"י שמואל עמאר ס"ט. כח) בהיות החכם כמהר"ף מאמאן במחז"ק מכנאסא שאלני שאלה זו, וז"ן, מי שהתנית עליו אשתו בעת נישואיה שאפילו אם תסרב מליבעל לו לא יהיה לה דין מורדת ואם רצה לגרש אינו יכול לגרש עד שיפרע לה כתובה מושלם עספ"א ויפטור אותה בג"ך, ואחר שנשאת לו סירבה מליבעל, והוא אינו יכול לסבול ואין לו במה לפרוע כתו' מושלם אם מתירין לו לישא א"א עליה או לא תשובה