דבר שמואל סא

לידי מדה זו לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה שאפילו הצנועות בסכנה הם עומדים שכשירצה הבעל לגרשה בלא כתו', יוציא לעז כל דהו אפי' על ידי נשים ויוציאנה בלא כתו'. והנה אמת שקשה בעיני לכתוב ההיפך בזה אחר הסכמת החכמי' הנ"ב ישצ"ו כי ירא אנכי שמא יאמרו ח"ו הם גודרים ואני פורץ הם אוסרים ואני מתיר אך מה אעשה שאהבת האמת אלצתני דחקתני לגלות דעתי אפי' בדבר שיחשדני עליו שומע והייתי בעיניו כמתעתע ומה גם בדבר שיש לחוש שתצא תקלה ממנו לכל בני העיר בפרט בזה הזמן שרבו הרמאים שרוצים לעשות בנות יש' הפקר ואם החכמים ישצ"ו לא חששו לתקנות בנות אנשי העיר אני ארבה לחוש ולא אסור. כי לא נתנה תורה למה"ש. ולבל יחשדני עוד שומע ח''ו שבאתי להשיג גבול אשר גבלו ראשונים וגורם לעקור את דבריהם ח"ו לכן אגלה דעתם בתקנתם זאת כפי אשר השיגה והקיפה ידיעתי ומתוך הדברים יגלה ויראה לעין כל. שאין כוונתי אלא לעשות חיזוק לדבריהם ולא להכביד העול יותר מדאי בחומרא דאתי לידי קולא שמתוך כך יבואו להרהר אחר דבריהם ח"ו. וכדי לעמוד על אמיתת דבריהם נקדים חקירה אחת באורך דבריהם במה שכתבו וז"ל או אם נחשדה בעיניו ויש רגלים לדבר לפי ראות עיני בדי"ץ וכו', דמה צורך להרחיב שפה ולהאריך לשון בדברים אלו, שאם רצונם לתלות הדבר ברגלים לדבר לא היו צריכים לראות עיני הבדי"ץ. אלא כל שיראה בעיני ההמון והנשים כנדו"ז שיש רגלים לדבר מפסדת כתובה ואם רצונם לתלות בראות עיני בדי"ץ א''ך אינם צריכים לרגלים לדבר אלא כל שיראה להבדי"ץ אפי' אין רגלים לדבר הרשות בידם הא ודאי דאין כוונתם אלא להצריך שניהם רגלים לדבר וראות עיני בדי"ץ והכוונה שאפי' יראה בעיני ההמון שיש רגלים לדבר אין ידיעתם מכרעת וצריך שיראה לב"ד שדבר העדים יש בו ממש ורגלים לדבר שיש ביניהם הרגל עבירה כי המה בחכמתם יחקרו בדבר היטב וידעו מהות דבר שניכר ממנו שיש רגלים לעביר'. ולא לסמוך על הגזמת ההמון והנשים שאינם יודעים בטיב דבר האיסור ובמהותו, והרויחונו רבותינו בתקנתם זאת שדבר שיראה שהוא מהכיעורים שזכרו רז"ל אף שמן הדין אינו מפסידה כתו' כ"א בקינוי וסתירה כראוי, עכשיו ע"י התקנה נמסר הדבר ביד ב"ד להפקיעה בכתו' אפי' בדבר שיש לה בו זכות מן הדין, ועכ"פ צריך מיהת שיעידו שראו דבר מכוער מהדברים שהזכירו הפוסקים בסימן י"א ומקומות אחרים אבל להפקיעה בכתובה בדבר שאין בו שורש מן הדין כלל, זה לא שמענו וכן מדוקדק ג"ך מל' הרמב"ם פכ"ד מהל' אישות שעליו ודאי סמכו את דבריהם רבותינו נ"ן בתקנה זו וז"ל וכיצד יוצאה משום ש"ר כגון שהיו שם עדים שעשתה דבר מכוער ביותר שהדברים מראים שהיתה שם עבירה, אעפ''י שאין שם עבירה בזנות. או שנכנסו זה אחר זה והגיפו הדלתות במנעול וכו'. וכן זאת שעשתה דבר מכוער וכו' אעפ"י שלא הוציאה אין לה כתו' שהכתו' תקנ' חכמים היא כדי שלא תהיה קלה בעיניו להוציאה ולא הקפידו אלא על בנות יש' הצנועו' אבל הפרוצות אין להם תקנה ואין זו צריכה התראה עכ"ל מבואר מדבריו שלא הקילו להפסיד כתו' אלא לאשה שהעידו עליה שעשתה דבר מכוער ביותר, ועיין בסימן י"א בח"מ סק"ג שפקפק הרב אי בעינן סתירה עם הדבר המכוער שאז הכיעור מוכיח שזינתה באותו כיעור או אפילו בכיעור לחוד סגי, דיש לחוש שמא בפעם אחרת נטמאה והב"ש סק"ד מסיק דבכיעור לחוד לא סגי. הן אמת שהמעיין בדבריהם יראה שאין ספק זה אלא בדבר מכוער האוסרה על הנטען אבל לענין הפסד כתוב' אפי' בכיעור לחוד בלא סתירה תפסיד כתובה, מטעם הרמב"ם ז"ל שכתב שלא תקנו כתובה לפרוצות וכו' ומ"מ אפי' בהפסד כתו' צריך מיהת שיעידו בדבר מכוער שיש רגלים לדבר ממנו שיש חשש זנות וכמ"ש הרמב"ם ז"ל להדייא דבר מכוער ביותר וכו' ע"ע. ופשוט בעיני שמפני כן כשהיה בא דין כיוצא בזה לפני רבותינו נ"ן היו נטפלים לבאר בפסק אופן החשד כיצד היה וטעמם נכון להורות לדורות הבאים אחריהם דאפי' אחר התק' לאו בחשד כל דהו מפקיעין אלא בדבר מכוער ביותר שיש בו שורש מן הדין: דאם האמת כן הוא דאפי' בחשש כל דהו רשאים להפקיע למה היו צריכים לבאר אופן החשד, והיה די במה שיכתבו ששמעו דבה על פ' ונר' בעיניהם להפקיעה כו' הא ודאי דאין כוונתם בזה אלא למ"ש. ופוק חזי מעשה רב שאירע בימי הרב מוהרפ"ת זלה"ה שהיה אחר התקנה כי התקנה היתה בש' תקנ"ט בימי הרב מו"א של הרב הנז', שאותו זמן עדיין לא נתמנה הוא ז"ל, ובימיו פשטה תקנה זו כבר ובא מעשה כיוצא בזה לידו הוא בתשובה סימן תקמ"ד באשתו של יהודה ן' שהיו כמה עדויות של דברים מכוערים דהיינו שהסירה הסינר בפני ג' בני אדם, ושגוי אחד היה יושב לפניה וידו על כתיפה ונתן רגלו על רגלה וכו' ע"ש ופסק הוא ז"ל שעדות זו הא' אינה לכל המרבה אלא כעוברת על דת וכו', וכל שלא התרה בה לא אבדה כתו' ובעדו' העד שראה הגוי וכו' אף אם נאמר שהוא דבר מכוער ואין צריך התראה מ"מ באנו לספיקו של הרב ח"מ הנז' ולדברי הב"ש דמסיק דלא חיישינן לשמא נטמאת פעם אחרת ושכן מוכיחים דברי הרמב"ם וא"ך אין זה בכלל הכיעורים שמנה רבינו שלא להצריכה התראה עליהם, כיון שאין לספק בה שעתא בטומאה וכו' ע"ש ואף שיש לגמגם בדברי הרב הללו ממ"ש לעיל שאין ספיקו של הר' ח"מ אלא לענין לאוסרה על הנטען וכו' וכמש"ל מ"מ נקיטינן מיהת שלא היו מקילין להפסידה כתובת' בדבר קל כנד"ז, ועיין שם שסיים וז"ל, ועל כ"ז דרך כלל