דבר שמואל ס

דאדעתא שיגרש לאונסו כעין זה לא נתחייב ע"ך. וגם הרבנים שאחריהם הלכו בעקבות קדושתם, וכן היו דנים והולכין מעבכ"י, וכן אנו דנים גם כן אחריהם וגם בנד"ז ראוי לדון כן שלא תטול כ"א סך הנדונייא בלי עילוי עם עיקר כתו' ואם יש הכחשה ביניהם כמה הכניסה יפשרו ביניהם עזה"ד דהיינו אם היתה בתולה יפרע לה יתר על נדונייתה אי' ואם היא גרושה או אלמנה תק"ם או ישבע שכו"ך הכניסה לו ויפרעם עם עי' כתו' כי התוספת העצום שמוסיפין בערי המערב כבר צווחו עליו קמאי ובתראי ובראשם הרב מהריב"ץ זלה"ה. ודע שראיתי תשובה להרב כמוהר"ר יעקב בירדוגו זלה"ה על כיוצא בזה לעיר ואדזאן ג"ך וכתב גם הוא שהתוס' העצום הזה אשר מוסיפים בעיר ואדזאן ובשאר עיירות שכמותם, כבר צווחו עליו כנ"ל, וסיים וז"ל ותמיד בימינו אנו פוסקים לבני ואדזאן כשבאים לגרש שלא יפרעו כ"א כמנהגינו דהיינו סך הנדונייה שהכניסה לו בדקדוק ועוד סך א' לבתולה וסך תק"ם לאלמנה וגרושה שבזמנינו זה אחרינו ואחר מנהגותינו הם נגררים שכל מוצאיהם ומובאיהם על ידינו: ולכן ראוים הם לנהוג בכל דבר כמנהגינו ובפרט בנדון כזה שהוא מגרש לאונסו וכמ"ש באופן שבנד"ז אם רצה לגרש לא יפי כ"א הנדוני' שהכניסה לו עם עי' כתו' דהיינו לבתולה ק"ק ולאל' וגרושה מנה, שהוא השיעור שזכר מר"ן ואם יש הכחשה ביניהם בנדונייה ישבע כמה הכניסה ויפרע או יפשרו ביניהם עפ"י שקול דעתם, ויתן לה בכתובת' נוסף על השיעור שישערו, אי' אם היא בתולה ותק"ס אם היא אלמנה וגרושה. והוא פשר נכון זהו הנ"ל בזה, וה"פ בחורף ברכ"ת לפ"ק וקיים שמואל. והל"ו שאמרתי לו מתורה שבע"פ שאם אין לבו נוקפו ודעתו סומכת שהיא שוגגת מותרת לגמרי כמ"ש הרמב"ם פכ"ד מהלכות אישות ועיין בב"י סי' קט"ו מחו' י"ג בשמו ובשם ר"י ע"ע ועיין בד"מ שם שכתב שכן מצא בתשובת הרשב"א סימן אלף קפ"ט. כה) שאלה בהיותי בעיר ואדזאן שאלני אדם א' בראובן שהניח אחריו ג' בנים אחד גדול וב' קטנים והגדול השיאו אביו בחייו ועשה לו סבלונות כלי כסף וכלי זהב ושמלות לפי כבודו, והקטנים ערערו לאחר מות אביהם לומ' שיטלו גם הם כגדול והשאר הוא שיחלוקו, והגדול השיב שסבלונות אלו אינם אלא מתנ' ומן השמים זכו לו ואלא מעתה גם כל מה שזן אותו עד היום והלבישו, האם יאמרו שיטלו גם הם מנכסיו כנגדו, אלו טענותיהם. ועפי"ז השבתי שאין בדברי הקטנים ממש ולדברי הגדול שומעין, ולפי שבקש ממני לכתוב לו דעתי בזה כתבתי לו, וזה מ"ש. הדבר פשוט שהדין עם הגדול שאפי' בחיי האב אם היה רוצה לתת לזה ולא לאחיו הטוב בעיניו דבר שמואל (יא) יעשה, וכ"ש לאח"מ דאפי' מזונות דמדינא חייב לזונם פחותים משש, אינו חייב רק בחיים, ולא לאח"מ, ואם הניח גדולים וקטנים אין אומרים שיטלו הקטני' מזונו' הראוים להם עד שש ואח"ך יחלוקו אלא חולקין בשוה וכמ"ש הרב"ש באה"ע סי' ע"א סק"א וכ"ש הסבלונו' וצורכי חופתו שאין לאב בהם לא חיוב ולא מצוה שאין מצוה עליו אלא להשיאן סמוך לפרקן שלא יבואו לידי זנות וכמ"ש הרמב"ם פרק כ"ב מהל' אישות וחיוב ג"ך ליתא שלא נזכר זה רק בבנות שאינם יורשים מן התורה וחז"ל הם שחשו לתת להם מעט מנכסיו בחייו לפרנסת נדוניותם, וכמ"ש באה"ע סי' ח"ן שציוו חכמי' שיתן אדם מנכסיו מעט לבתו, וזו היא הנקראת פרנסה. והמשיא את בתו סתם לא יפחות לה מכסות שפוסקין לאשת עני שבישראל ואם היה עשיר ראוי לתת לה כפי עושרו, וע"ש בב"ש דאפי' ע"ז אין כופין ואין כופין אותו רק להשיאן דוקא, ועיין ג"ך בדברי מור"ם סי' ע"א ס"א ובדברי הרח"מ והרב"ש שם מ"ש מזה ובבנות הוא שאמרו שגם אחר מיתתו משתעבדין נכסיו לתת להם מהם נדוני' לבנותיו: ואם השיא אחת מהן בחייו אומדין בה ונותנין כך לאחותה. וכמ"ש בסי' קי"ג ואם היה עשיר והעני, או ותרן ונשתנית דעתו הולכין אחר דעתו האחרונה אבל בבנים לא תיקנו מזה כלום. איברא שראיתי להר"מ מינץ תשובת ל"א שכתב דאב שנתן לבנו פחות ממה שנתן לבתו בר נידוי הוא ומ"מ דוקא בחייו אבל לאח"מ לא ראינו מי שזכר זה כלל ובמאי דתקון תקון, ובמאי דלא תקון לא תקון ומיהו כ"ז אני אומר לך לדינא. אך אם הבנים נוחים זל"ז ורוצים לעשות לפנים משורת הדין לחזק ברית האחוה להשיא גם הקטנים מהאמצע כמו שעשה אביהם לגדול עליהם תבוא ברכת טוב. וכן עשינו גם אנחנו שהניח אבינו את אחינו הקטן כבן י"א שנה ונתוועדנו אנחנו הגדולי' והסכמנו לעשות לו סבלונות והחופה מהאמצע כמו אם היה אבינו ז"ל בחיים וכן היה. האמנם כפה"ד הברור אין לגדול לגרוע מחלקו כלום ומן השמים זכו לו זהו הנ"ל כעת בהיותי מטולטל ובלי ספרים ולראיה ח"פ אייר תרל"ז וקיים: הצב"י שמואל עמאר. כו) מעשה היה באשה שהוציא עליה בעלה לעז ע"פ קצת נשים ועמד לפני הבית דין י"ץ והבדי"ץ הפסידוה כתובה ועמדו קרובי האשה והביאו הנשים הנז' לפני, ולפ"ד לא ראיתי ממש כלל יזה מ"ש לא' מהבדי"ץ ע"ז. לפי מה ששמעה אזני ותבן לה מעדות השכנים, לא ראיתי שום ממש להפסיד אשה זו בכתו', ואלמלא ידעו רבותינו דבחשד כל דהו יפקעו הבדי"ץ הכתובה לא היו תולים הדבר בראות עיני בדי"ץ. שאם באנו לידי