דבר שמואל נו

ולסלקה ואין לה מזונות כלל. עד שנתעוררתי אני הצעיר בשנת שפר"ה ותמהתי על המנהג שראוי הוא לפי התקנה שנתחדשה שלא יהיו יכולים היורשים לסלקה אלא שישאר הדבר לרצונה עד שתתבע כתובה ואז תסתלק וכ"ע שלא תבעה הרי היא ניזונת מהאמצע ולא מצאתי און לי לתקן הדבר יען שהיו משיבים אותי חכמי הדור ישצ"ו אם כדבריך מה הועילו חכמים בתקנתם והרי היא יושבת ואוכלת עד שיכלו הנכסים וטוב היה להניח תקנת החלוקה ויטלו היורשים מיד המחצית ממה שלא יטלו כלום אך את זה מצאתי לתקן דאף שיכולים היורשים לסלק' מיד בכתו' או שכבר סלקוה מיד, מ"מ נותנין לה מזונו' ג"ח הא' ששמין לה כמה יספיק לה בהם ונותנין לה נוסף על כתו' שבזה הודו לי. יען אמרתי להם שאם בעיקר הדבר שיכולין לסלקה וממילא אין לה מזונות יכולין אנו להפסידה מכח שכך היה המנהג מקודם, ונעשה כמקום שנהגו כאנשי יהודה מ"מ מזונות ג"ח שכתבו ז"ל שאין ב"ד יכולין לתקן לסלקה ולהפסידה משום שכיון שהיא אסורה לינשא מחמתו יש לה מזונות בע"ך של יורשים וכמ"ש הב"ש בסימן צ"ג ואין זה מתנאי ב"ד אלא משום שאסורה לינשא מחמתו. והוא לא סילקה מרצונו כגרושה אלא דמלאך המות אנסיה דין הוא שתהיה ניזונת מנכסיו ומנין לנו להפסידה, דבשלמא מקודם כשתקנו תקנת החלוקה הקילו גם בג' חדשים הראשונים מפני יפוי כח שעשו לה ליטול מחצית כל הנכסים אבל עכשיו למה נפסיד אותה, ולזה הסכמנו דמזונות ג"ח מיהת נותנים לה אפילו אם כבר סלקוה, ושמין אותן ומוסיפין לה על כתובת' ומזה יצא לנו הדין ג"ך לענין אם היתה מניקה שנותנים לה שכר הנקה מושלם גם של ג"ח הא' אעפ"י שהיא נזונת וכן מע"י לעצמה הגם שמן הדין כל שהיא ניזונת מעשה ידיה ליורשים ומינה דאין לה שכר הנקה כלל וכו' ע"ש, וסיים שם וז"ל ולא מן השם הוא לאבדה שכר הנקתה ומעשיה ידיה בשביל לגימה מועטת, דא"ך מה הועילו חכמים בתקנתם וטוב לה ליטול מעשה ידיה עם שכר הנקה מליטול דמי מזונות של ג"ח דעל הרוב בשנים כתקנם יהיו מעשה ידיה ושכר הנקתה כפלים על דמי מזונותיה. מכל זה נהגנו לתת לה מזונו' הג' חדשים הא', ושלא לדקדק עמה על מעשה ידיה ועל שכר הנקתה, ודי מה שהפסידוה מזונו' כל הימים נגד הדין: דהלכה כאנשי גליל שאין היורשין יכולים לסלקה בכתובה ולהפסידה מזונות וגם היפוי כח שעשו לה הראשונים העברנו ממנה וחזרה חנה לשחרוריתה ליטול כתובה ואין לה מזונו' זהו המנהג וטעמו שנהגנו מש' שפר"ה עד היום ועד בכלל. וכן ראוי לנהוג בעירנו זאת וממוצא דבר אתה למד בק''ו לאומרת נדו' אני נוטלת דאין לה כתו' כלל, דודאי יש לה מזונות ג"ח ושכר הנקה מושלם, וגם כל מעשה ידיה לעצמה, עכ"ד הרב זלה"ה ותהלות לאל דבר שמואל (י) ית' שכוונתי לדעתו ודע שכ"ז אינו אלא לגבי היורשי' אבל לגבי בע"ח עיין דינו באה"ע סימן צ"ג ס"כ, וחומ"ש סימן צ"ז סכ"ד זהו הנר"ל בזה וצויי"מ וימ"ן ושלם מאחיך שמואל עמאר ס"ט. כא) אירע מעשה בראובן ואשתו שנתקשרו בקש"מ שלא ישב עמה בבית כל היום כמנהגו, ואם ישב כמנהגו רשאית לילך לבית אביה וח"ע הוא לזונה והיא בבית אביה ואין עליה שום חיוב מדברים שחייבת האשה לבעל, ולא ישא א"א עד שיגרשנה בג"ך ושוב עבר על החיוב ותבעתו האשה במזונות ומפני כן רצה לגרש ולא לתת מזונות והחכם שנידונו לפניו נסתפק בזה אי הוי זה בכלל אונס לפוטרו מהתוספת ומבגדי חול ושלח לי אני הצעיר לחוות דעתי בזה וזה מ"ש אה"ץ. לדידי חזי לי שלא נכלל זה וכיוצא בו באונסין שזכרו רבותינו בתקנה של ש' מבש"ר טו"ב דמלבד שבתקנה הנז' עצמה לא זכרו כ"א ג' סבות שעליהם יפטר מתוספת וכו' והם נחשדה וחלתה ושהה עמה י' שנים וכו' ומדבריהם מוכח שאלו דוקא ולא זולתם כי לא כתבו שם תי' וכיוצא עוד זאת אפי' אם היו כותבין בפי' וכיוצא אין ראוי להכניס בדבריהם רק אונסין שלא הביאם הוא על עצמו אבל זה וכיוצא בו שהוא שהביאו על עצמו מצד שהרגיל קטטות עמה עד שקצרה נפשה בעמלו ובישיבתו כל היום בבית שלא כדרך בני אדם עד שמרדה בו ולא נתרצית לחזור לו כ"א עפ"י תנאים אלו והתנאים מתוקנים כהלכתם ודאי שלא יכנס זה בכלל התקנה הנז' והגע עצמך מי שנתקשר עם אשתו בקש"מ מר"ן והש"ד למחול לאשתו בדברים שחייבת לו או שתמחול היא בדברים שחייב לה מצד הדין האם נאמר שאם חזר בו ורצה לגרש מפני כן גם עליו יעבור כוס התקנה לפוטרו מהתוספת מצד דגם הוא אנוס, זה ודאי לא יעלה על הדעת ומזונות ודאי בכלל יוד' דברים שחייב לה וצריך לקיים תנאו, כיון שהיה הדבר בקנין כראוי והנם שבסוף סי' ע' בהג"ה מבואר דאין האיש חייב במזונות אשתו רק בהיותה עמו מ"מ זה שחיי' מו מר"ן והש"ד שאפילו לא תהיה עמו שחייב לזונה אן אחר הקנין כלום דאפי' עונה וכתוב' וירושה שאין התנאי חל עליהם כמ"ש בסי' ס"ט הקנין מקיים התנאי בהם כמ"ש שם הבאה"ט סק"ד בשם הרב הסמ"ע סי' כ"ב ס"ק ט"ז, וכ"ש מזונות דלכ"ע התנאי קיים בהם כמ"ש שם סעיף ו' ע"ש דלא יצאו מן הכלל רק ג' דברי' אלו דהיינו עונתה מצד שמתנ' על מה שכתוב בתורה, ועי' כתוב' מצד דחכמים עשו חיזוק לדבריהם כש"ת, וירושת' לפי שאין אדם יכול להסתלק ממה שהוא ראוי לירש ועם שהרח"מ כתב גבי ירושה דאפילו קנו מידו לא מהני מ"מ אנן ודאי כהרב הסמ"ע נקיטינן.. גם לענין בגדי חול פשוט הוא שאם רצה לגרש תטול בג"ח דלא אמרו אלא באותן שנאמר בהם יוציא, או