דבר שמואל נה

כמוה"ר רפאל אבן צור וכמוה"ר יעקב בידדוגו וכמוה"ר שלם משאש ואני הצעיר שמואל עמאר יש''ץ: כ) שאלה רב אחאי ורב רחומאי מ"ר שמואל הי"ו בתקנת רבותינו המגו' נ"ן כתוב שהאל' שחולקת עם היורשים והיא מניקה לא תטול כ"א מחצית שכר ההנקה וכן המנהג פשוט ולפי"ז נראה דה"ה אם היו ב' נשים שכפי תקנת המגו' חולקים העזבון ליו"ד חלקים הא' ארבעה והב' שלשה והיורשים ג' אם היתה האלמנה הב' מניקה שלא תטול כ"א ז' חלקים מיו"ד בשכר ההנקה דהיינו חלק הא' וחלק היורשים וג' חלקים שעלו לחלקה הוא שתנכה מההנקה כמו במקום שנוטלת האל' מחצית זה נראה לי פשוט ואותה אבקש מכתר יחוה דעתו בזה ושלם מאחיך רפאל אבן צור תשובה בתקנות מבואר שמ"ש מר"ן באה"ע סי' י"ג ס"ג שיכולה האל' לומר איני מניקה אלא בשכר העמידוהו רבותינו המגורשים במקום שנוהגים להגבות לאלמנה כתובתה מיד אחר מיתת הבעל, או אם תבעה כתוב' וגבתה אותה בזה הוא דיכולה לומר שאינה מניקה אלא בשכר אבל אם כתו' כדת ועדיין לא גבתה אותה והיא אוכלת מכח תנאי ב"ד אינה יכולה לתבוע שכר הנקה אלא שבכתו' כמנהג המגורשים אף שכפי הדין הל' יכולה לו' איני מניקה אלא בשכר עכ"ז הואיל והם שותפים בכל נראה להם לתקן שאף בהנקה לא תטול כ"א המחצית וכיבוס ומצע וכו' ובכתו' כדת העמידו הדבר עד"ת שאם גבתה כתו דאין לה מזונות מכח כתו' ודאי דיכולה לומר איני מניקה אלא בשכר' ואי לא גבתה אינה יכולה לומר אינו מניקה אלא בשכר נמצא לפי"ז דבר שהיו חייבים בו היורשי' לבדם כפה"ד הקילו בו רבותינו המגורשים עליהם מצד השיתוף והנהיגו שלא תטול מהם כ"א המחצית כנגד מה שנטלו ולפי"ז יוצא לנו הדין לענין חקירת מעכ"ת דודאי פשוט הוא דלתק' המגו' אין חילוק בין אם היה נשוי א' לנשוי ב' דסו"ס כיון שהב' חולקת בשוה עם היורשים מה שנשאר אחר חלק הרא' דין הוא שלא יפרעו לה גם הם אלא מחצית ולא יעלה על לב כלל לתת לה ז"ח מיו"ד כמ"ש מעכ"ת דמהיכן תטול העודף על המחצית, אי מחלק הא' כיצד תתחייב במזונות בן שאין לה שום חלק בו והלא אפילו היורשים עצמן אינם חייבים להניקו רק אם אין לו ומההיא דיו"ד סימן רנ"א מדין קורבא, אבל אם יש לו אין עליהם חיוב כלל וכ"ש אשת אביו ואי מהיורשים אם אין לו או אם יש לו ומחלקו א''ך לקתה מדה"ד דכשהיו נוטלים המחצי' שלם היו פורעי' מחצית דוקא ועכשיו שלא זכו כ"א בפחות מהמחצית יפרעו יותר ממחצית, אתמהה אמת שמסגנון דבריהם נראה שבאו להקל בתקנה זו על היורשים בדבר שהיו חייבים בו מן הדין וכעין פשר עשו ביניהם בתקנ' זו וכל ספק שיפול בו העמידהו על ד"ת, וכ"ש אם נוכל לכוונו עם התקנה ובנדון דידן במה שנאמר שכנגד מה שנטלו תוותר. אלא דמ"מ נראה שפשר זה עשו אותו בכל האלמנות, ולא חילקו בין נשוי א' לנשוי ב' או ג' אי מצד דנקטי בלישנייהו אלמנה סתם ואי מצד שתלו הדבר במה שיפרעו היורשים וכמ"ש בלשונם והאל' שכתובה כפי המנהג יתנו לה היורשים מחצית שכר הנקה, ואי איתא כדבריך היה להם לומר תוותר מחלקה כנגד מה שנטלה ומזה נ"ל דל"מ באל' ב' המניקה שעליה באה השאלה שהדין כן, אלא אפי' הא' שנוטלת יותר מהם, אם היתה נשואה למנהג המגו' ומניקה לא תטול מהם אלא המחצית מטעם הנ"ל ומטעמים אחרים ג"ך כי יכולה עוד לומר כיון שזה חידוש הוא נגד הדין אין לך בו אלא חידושו. ועוד יכולה לומר שכיון שמעיקרא נשתתפו ע"ד ליטול מחצית והוא שגרם לה הפסד בנישואי הב' דיו מה שהפסידה בנישואי הב' בחלוקה. ולא תוסיף להפסיד גם בהנקה שהוא חייב בה לבדו מן הדין. ומיהו לדעתי המעט אם יסכימו מורי הוראה כל זה אינו אלא לתקנת המגור' שהיתה חולקת מיהת בנכסים לרצון ושלא לרצון אבל למנהגינו שתלוי הדבר ברצון היורשים אין סברא לו' שתטול המחצית ואוקמה אדינא שתטול הכל ול"מ אם אומרת כלי אני נוטלת או אם הנכסים מרובים ופורעים לה כתובתה אלא אפי' אם הנכסים מועטים וחולקת כיון שברצונם תלוי הדבר דין הוא שתטול הכל כמו שהוא הדין וה"ז דומה לכתו' כדת שהעמידו בה הדבר על ד"ת וכמדומה לי שראיתי פוסקים לרבותינו הא' בזה וכעת אין לי פנאי ואם תחפש בעזבונות שהיו במי הרב אביר יעקב פשוט בעיני שתמצא שכר הנקה מושלם. אחרי כותבי חפשתי ומצאתי להרב אביר יעקב זלה"ה בתשו' סי' קט"ו שנטפל גם הוא ז"ל לזה וז"ל בקיצור קצת ידוע הוא שכשהיתה תקנת החלוקה קיימת לא היינו נותנים לאלמנה כלל מזונות אפילו של ג"ח הראשונים אלא שמשעת חלוקה היתה נוטלת מחצה שלה והולכת לה ורשאין היו היורשים לחלוק מיד, ואדרבא כך תיקנו שמיד אחר ז' ימי אבילות חולקין להם וכ"ז מתקנת המגו' שהגם שמן הדין הלכה כשמואל דפסק כאנשי גליל שאין יכולים היורשים לסלקה בכתו' ולהפסידה מזונות וכן לפי מנהג החלוקה כן היה ראוי להיות שתיזון מהאמצע וכשתתבע כתו' יחלוקו דהחלוקה במקום כתו' קיימא, עכ"ז כיון שייפו כחה ליטול מחצית הנכסים אפי' הם יתרים על כתובתה הוציאו הפסדה בשכרה ותוקנו שמיד מחוייבת לחלוק, ואין לה אלא מחצית ותלך לה וכשנתחדשה התקנה בינינו להיות הבחורה ביד היורשים לתת לה כתוב' אם היא מועטת מהמחצית. או המחצית אם הוא מועט מהכתו': נשאר הדבר כמות שהיה מקודם שרשאין לתת לה כתוב' מיד ולסלקה