דבר שמואל נג

ב') כ"ז במורדת דעלמא, עוד זאת דמורדת כזו הדעת נוטה שהיה מפחד הבעילה מאחר שלא נבעלה כלל ולא נתרצית להיות עמו בשום אופן, ועיין כנה"ג סי' ע"ז והרשב"ש מ"ה וצ"ג ומוהר"ר פתחיה תכ"ב, וכן דנו הרא' דאין לה דין מורדת ובדרך אגב יעיינו כת"ר בדברי מוהרפ"ת זלה"ה שהביא ההיא דסימן קע"ח וסמך על י"א בתרא ולא זכר מההיא דסי' ו' סי"ד, וכן העלה בדעת מר"ן בהגהו' מוהר"ר אליהו וילנא זלה"ה איך שיהיה מאחר שאין לה דין מורדת ולפי כראיה שהביא ה' כנה"ג מה לי שאינה יכולה לסבול שטותו. מה לי שאינה יכולה לסבול צער התשמיש אם כן אפי' לכי גדלה ואפילו היא אינה טוענת כתב הרשב"ש מה' שיש לתלות שמחמת יראת הבעילה, ולא מחמת שמאיס עליה וא"ך יש לצדד דאפילו הסוברים דנותנין לו רשו' במורדת דעלמא בנד"ז יודו בפשיטות ג') עוד אחרת בנדו"ד השיאוה אמה וקרוביה שלא מדעתה קטנה קידושין דרבנן ומעודה לא נתרצית להיות עמו, וא"ך אתאן לדין מיאון וכ"ש לפי דברי המדברים בעד הבעל, הם אמרו שאמרה אין לי חפץ בו ולא נמצא מי שיעיד ע"ז ומה גם המדברים בעד האשה הם אמרו שאם ישא א"א תלך ותתקדש לאחר ומתאמצים בזה, ואפי' בימים מועטים שנתייחדה ע"י שומר דוקא, ואפי' היה הדין פשוט לזכותו מן המוטל עלינו להחמיץ את הדין אי בעית אימא שלא לתת יד לזרע רב לעשות שלא כדין ולומר דלא ציית לדינא דכל אפייה שוין דחייב לגרש ולא פליגי אלא אם כופין ועוד לדעתינו הקרבת התועלת בהמתנה יותר, ואם תעלה הסכמתם לפשר אתון מהתם ואנן מהכא נשתדל בע"ה ע"ך. ולכ"תר החו"ה. וחתו' כמוהר"ר מתתיה סרירו וכמוהר"ר אבנר הצרפתי וכמוהר"ר רפאל אבן צור. יט) וזה מ"ש עליו חו"ר מכנאס יע"א. ראינו את כל הרשום בכת' מעיש"ץ, הרבני' המובהקים עליוני' למעלה ישצ"ו ובהם מצאנו טעם להחמצת דינו של הבעל הנז' ואף גם זאת שמענו מפי מגידי אמת שכמה מבני אדם מגדוני העיר וחשוביה ובראשם מעלתכם הרמה גם חסידה יגעתם הרבה לקרב התועל' לבעל הנ"ל ולא מצאתם ומפני כן עלה בדעתינו שלא ליזקק לדין זה כלל. אך מפני כבודו של החכם י"ץ חתניה דבי נשיאה הוא המדבר בעד הבעל הנ"ל בנו דמר חמיו זלה"ה שהפציר בנו עד בוש לערוך לפני מעלתכם את כל הנמצא כתוב אצלינו בענין זה מקדמונינו נ"ן, והיה טעמו כי הוא יודע בודאי וקים ליה בדע' מעלתכם שבהגלות נגלות דברי קדמונינו נ"ן: מיד יחליטו כדין התיר לבעל הנ"ל לישא אשה ולא יהיה שרוי בלא אשה להבטל ממפו"ר. ואף גם זאת שינצל מהרהורי עבירה כי כן לא יכולנו להשיב פניו ריקם וראינו להעתיק ראשי פרקים מדברי הראשונים זלה"ה פרט למזומן אצלנו כעת, וזה פרטן. על מ"ש מעכ"ת מההיא דמור"ם דסי' ע"ז ס"ב דמחמ' חרם רגמ"ה אין להתיר לו לישא א"א ושבועה וחרם שקולים וכו'. הודאה זו לא עמדה בפני הא' זלה"ה שמימיהם אנו שותין. הראשון אדם המלאך רפאל זצ"ל העלה בתשו' וז"ל הצל"ע. באופן שמן הדין ומן הסברא החזקה א"א לעגנו כלל בשביל מרידנא דאיך תמרוד בו ותאמר לו הנך מושבע שלא תשא עלי אין זה אלא דברי שחוק והתול והתשו' גלויה לתינוקות נשבעתי אם תשאר עמי ואחר שאין הדין לכופו לגרש הרשות בידו לישא אחרת, ואין כ"ז ענין לדברי ההג"ה שאיסור הב' נשים משום חרם רגמ"ה. וכבר נודע שרגמ"ה בכל ענין אסר אפילו יהיה אונס כמ"ש בסי' א' בהגה, ויש פוסקים אפילו לבטל מפו"ר. כמ"ש בשו"ת מהר"י ן' מיגאש יעו"ש כמה הפליא לעשות ואף בזו כתב מהרי"ק בתשוב' והביאו ח"מ סקי"ז וז"ל: ובאמת המעיין במהרי"ק שו' ש"ג יראה לדעת הרב דמותר לישא אחרת לכתחילה בכל מורדת, רק שלא רצה להחליט הדבר משום פריצות הדור, ע"ע הרי דאף חרם רגמ"ה החמור עד להפליא מותר במורד' לישא וכבר כתבתי דאפי' מי שירצה להחמיר במודרת לגבי חרם רגמ"ה, לדידן דלא נקיטינן בחרם רגמ"ה רק משום שבועה שלא ישא. פשיטא ופשיטא שלא לעכב עליו מלישא עכ"ל. ונוסף ע"ז ששם בתשובה הנז' כתב שכן נהגו כמה פעמים וכתבו פסקים קצרים לקצת מורדות, וחתמו בהם בב"ד של ג' ועוף לא צווח. גם מר בריה הרב המבי"ן בתשובה סימן ק"ד האריך בענין זה ולבסוף מסיק וכתב דחרם רגמ"ה חמור משבועה לפי שיש בו כמה חומרות גדולות שלא יכול לישא אפי' ברצון אשתו, כמ"ש הרב"ש סי' א' סק"ך וגם י"א אפילו במקום מצוה וגם אפילו יהיה לו כל אונס שבעולם כגון חולה כל ימיה וכו' זולת אם נשתטית וגם אין להתיר לו רק בק' רבנים כמ"ש כל זה שם בסימן הנז' ולכן אפילו אם יהיה אנוס שאשתו מורדת עליו אם אשתו רוצה להתגרש לא יוכל לישא עד שתתגרש דכל טצדקי וכו' אבל לדידן שאין לנו כל החומרות הנז' רק מפני רצון האשה שנשבע שלא לישא אשה כשאשתו מורד' יכול לישא וא"ץ ליתן גט וכתו' וכו': וכן המנהג פשוט ונכתבו מזה פסקי דינים מאחרוני' ז"ל, זהו תו"ד הרב המבי"ן בקצרה. ועוד סיימו הרבנים הנז' בתשו' הנז' וכתבו דבלא"ה יש דרך ישר ורחב כפתחו של אולם לא יפקפק בו שו"א. ממ"ש בתקנה החדשה האחרונה שאם יראה לב"ד האונס הניכר וכו' מתירין לו לישא וכו' וא"ך ק"ו בזה שהלכה מאתו לגמרי ושכ"ך מעוהריב"ע זצ"ל הכל כמ"ש הרב מוהרפ"ת זלה"ה בתשוב' פ"ט, וכ"מ להם