דבר שמואל מח

סי' אלף רצ"ד שמעתי משם הגאון שאין אדם רשאי לגרש אם אין לו לפרוע כתו', וכ"מ לרב אלפס בתשוב' והביא ראיה מדתנן לקתה חייב לרפאתה, ואם אמר סרי גיטה וכתובתה ותרפא את עצמה רשאי, אבל שלא בכתו' אינו רשאי: ואם לא קיבל עליו את הדין מנדין אותו וכ"ך הר"ש בר צמח בתשו' ועי' בתשו' הרא"ש שהבאתי בסוף סי' קי"ז עכ"ל, ותשו' הרא"ש הנז' היא שפסק בסי' קי"ז סי"א כנ"ל והנם מפשט דברי הרא"ש והרשב"א הללו אית לן למימר דלא פליגי דהרא"ש מיירי באותן שחייבו' להתגרש מדינא דומייא דנכפית והרשב"א איירי במגרש לרצונו בלי טעם אלא דבדעת מרן בחילוק זה, איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי דממ"ש ועיין: מש' דהרא"ש סובר הפך מהרשב"א, ואיכא למימר ג"ך דרצה לרמוז על אותם שמתגרשות מן הדין להורות דהא כדאיתה והא כדאיתה ומזה ג"ך נוכל לומר דהיינו טעמא דמרן שלא הביא בשה"ט רק ההיא דהרא"ש כי היכי דלוכח מינה דכשמגרש לרצונו בלתי מומין לא יגרש עד שיפרע כתוב', וכדעת הרשב"א בתשובה זו, וכ"ך ג"ך הרח"מ שם סק"ה דהרא"ש מיירי במום גדול דמן הדין חייבת לקבל גט) אבל במוציא לרצונו אפשר דהרא"ש יודה להרשב"א. אלא שסיים שם דמדברי הריב"ש סימן צ"א, משמע קצת שתקבל גט ואח"ך התבע כתו' ואינה יכולה לעכב מלקבל גט עד שתהיה הכתוב' מוכנת. כי קודם הגט אין לה דו"ד על הכתו' ועי' לעי' סי' ס"ה סק"ה עכ"ל גם הרח"מ סק"ו חילק דהרא"ש מיירי כשיכול לגרש מדינא, דהיינו ששונא אותה ובזיווג ב' איירי ואפי' הרשב"א יודה בזה אך אם אינו ראוי לגרש כההוא דסי' ע"ט דחלתה אינו רשאי לגרש עד שיפרע אלא שגם הוא סיים שם שמדברי הרא"ש שכתב בנכפית אינה יכולה לעכב מצד פרעון כתו' ה"ה כל שרשאי לגרש אינה יכולה לעכב בשביל פרעון כתובה וכ"כ הריב"ש עכ"ל. ודבריו ז"ל נפלאו ממני דמדבריו משמע שהרא"ש שוה בזה להריב"ש וזה אינו דהרא"ש מיירי בנכפית שהוא מום גדול, וכמ"ש מור"ם ג"כ על דברי מר"ן שהביא בשם הרא"ש סי' קי"ז וכבר הוכחנו שאין לפרש משמעות זו בדברי מר"ן שאם היה דעתו כן רבותא טפי הו"ל לאשמועינן במגרש לרצונו וכמש"ל. גם מדבריו דסי' ע"ט דחלתה מוכח כמ"ש שהרי אפילו איכא חולי, משמע מדבריו שלא יגרש עד שיפרע ואפי"ה כתב דאין ראוי לעשות כן מפני ד"א, ואם א בחלתה דאיכא מניעת תשמיש פסק מר"ן שלא יגרש ע שיפרע כ"ש במגרש לרצונו בלי טעם וא"כ כיצד נוכל להוציא ממשמעות דברי הרא"ש דפסק מר"ן כוותיה דה"ה כל שרשאי לגרש אינו חייב לפרוע כתובה כמ"ש הרח"מ. גם מדבריו הללו דסי' ע"ט יש להוכיח כדברי הרשב"א שהרי גם הגאון כל חיליה הוא מההיא דלקתה. גם על דברי מור"ם דאייתינן בסימן קי"ט ס"ו ראוי דבר שמואל (ח) לדקדק דמפשט דבריו במפה משמע דבכ"ג אין הגט תלוי בפרעון כתו', ושם כתוב שהוא מתשו' זו דהרא"ש והריב"ש ולפי מה שכתבנו לעיל שגם מרן פסק לתשו' זו דהרא"ש בסי' קי"ז והוכחנו ג"כ דהרא"ש לא דיבר רק במתגרשות מן הדין דברי מור"ם הללו אין להם מובן ובשלמא מהריב"ש יכול להוכיח כן קצת אבל מדברי הרא"ש לא משמע הכי וכמ"ש והנראה לענ"ד בזה הוא דגם מור"ם אין כוונתו בהג"ה זו רק על אותם שמתגרשות מן הדין והגהתו זאת שכייא על דברי מר"ן דס"ד דאשה רעה בדעותיה שמצוה לגרשה ושאינה צנועה וכו' ושנתגרשה משום פריצות שכל אלו מצוה לגרשם בלי דעתם ועל אלו וכיוצא בהם נקט מור"ם הגה"ה זו ולא במגרש לרצונו כמשמעות דבריו וכן הוא להדייא בדבריו בד"מ שם דעל מ"ש מרן בב"י שם וז"ל ועיין בתשובת הרא"ש שכתבתי בסי' קי"ז סיים מור"ם וז"ל דבמקום שמגרשה מן הדין צריכה לקבל גט, ואעפ"י שאין ו לפרוע כתו' כן הוא בתשובת הריב"ש וכתבתיה בסימן א' עכ"ל הרי דבמקום שמגרשה מן הדין הוא שדבר מור"ם ולא במגרש מרצונו והיינו כהבנת דברי מר"ן ואפי' דברי הריב"ש שאינם כדברי הרא"ש מדבריו הללו מש' שרוצה להשוותם לדברי הרא"ש, ואין כן האמת דאם דברי הריב"ש בשהתה עמו עשר שנים ולא ילדה והוא רוצה לישא א"א ולא אפשר למיקם בסיפוקייהו והיא רוצה להתגרש הוה אמרינן שבזה הוא שכתב יוצא ויתן כתו' אם יש לו ואם אין לו יהיה עליו חוב כתובת' עד שיהיה לו שגם זו ודאי מכלל אותם שמתגרשו' מן הדין כי אינו מגרש גם הוא מרצונו אבל עתה שמצינו דבריו בסתם נשים א"א לזווגם לדברי הרא"ש לשיטה זו דאנן בה קיימי. איברא שמדברי הרב בעל הלבושים סימן הנז' ס"ה משמע דבכל גוונא הדין כך שכתב וז"ל דבר תורה יכול אדם לגרש את אשתו בלא דעתה ואפילו בעל כרחה אבל האיש אינו מוציא אלא לרצונו דבדידיה תלא רחמנא שכן כתיב וכתב לה ונתן בידה, ושלחה מביתו אפי' בע"ך משמע ואפי' אין לו מה לשלם לה כתו' ונדונ' אינה יכולה לעכב משום זה את הגירושין אלא תתגרש ותתבע אותו במה שחייב לה וכו' ע"ך. אלא דדברי מור"ם מיהת יש לפרשם כמ"ש וכ"ש אחר שמצינו שכ"ך להדייא בד"מ. שבתי וראה דגם מר"ן בבדק הבית סיים על תשובת הרשב"ץ שזכר בב"י וז"ל ואינם נראים דברי סמכא דלא לישתמיט חד מהפוסק' המפורסמים לכתוב כן ואפי' ברמז, והראיה שהביא מדחייא בגילא דחיטתא כמבואר למבין וכמה תשובות כתובים בשם גדולים ואינם שלהם, וכדאמרינן בפ"ב דיבמות לאו מר בריה דרבינא חתים עלה , ועיין בתשובת הריב"ש שכתבתי בסוף סי' א' עכ"ל משמע מזה שמר"ן ז"ל לא הוכשרו בעיניו דברי הרב התשב"ץ שכתב לחזק סברת הגאון ודעתו לפסוק כהריב"ש ואף שי"ל שמר"ן ז"ל לא כיוון בזה