דבר שמואל מז

אין דעתי נוחה לפסוק נגד דעתם ז"ל כל שכן שדברי הרה"ג ז"ל אין בהם מהתימה כ"ך כי הוא ז"ל מצד תמיהותיו שהיו לו על תקנת החלוקה עד שמתוכם עמד ותיקן תקנת הבחי' הנוהגת בינינו עתה שהיא כתקנת מולייאנא שהביא הטור באה"ע סימן קי"ח המתחלת שאלה ילמדנו רבינו הסכימו קהל מולייאנא וכו' ע"ש, מתוך כך פסק בנדון כיוצא בזה עפ"י מה שרצה לתקן ואולם על הרב מוהריע"ב זלה"ה ראוי להעיר ואני אומר שכל זה יצא לו הוא ז"ל ממה שלא דקדק יפה בדברי מרן דסי' רע"ו, כי לדעתו ז"ל דברי מרן דסימן רע"ו הם כדברי הרמב"ם שכתב ואפי' לא כלו לו חדשיו ואינם כן וכמ"ש, כי מרן ז"ל השמיט תיבות ואפי' לא כלו אשר מזה מוכח שדעתו כהראב"ד והטור וסיעתייהו, וכמש"ל דקים לן בכלו לו חדשיו והיינו כדברי בעהת"ק, זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן הלא כ"ד החו"פ זמן הנ"ל וקיים: ע"ה שמואל עמאר נר"י שוב אחרי כותבי נזדמנה לידי תשו' הרבנים מהרסב"ד ומהר"י עוזיאל הנז' בכתב יד קדמון וראיתי להעתיקה לך כאן כדי שלא ישאר שום פקפוק וזה ל' התשובה בדקדוק אב"א ולד שמת תוך ל' ללידתו אם הוא נוחל ומנחיל למשפחת בית אביו או לא. תשובה דע שבתקנות מבואר שאין הולד נוחל ומנחיל אלא א"ך הוא בו קיימא ששהה ל' יום אחר הלידה שכך כותבין ג"ך בפי' בתנאי כתו' שהוא למנהג המגו' ואין בזה שום ספק ומי שטוען על הילד שמת במגפה בתוך ל' יום והיתה אמו מסיחה לפי תומה ששהה ונתעכב ואח"ך נולד כל זה דברי הבאי, שהרבה נשים מסתלקים מהם דמי נדות מחמת שום סיבה, וידמה להם שמחמת עיבור הוא ואינו יכול להתברר כא' כשבעל ופירש לכן מן הסתם אין אנו מבחינים כלל בב"ק, אלא במה ששהה, וחיה ל' יום אחר הלידה עכ"ד וחתו' הרבנים הנ"ל. יז) שאלה בדין בעל שרצה לגרש ואין לו במה לפ' כתובה ואומר שיסדר כל מה שיש נו, והשאר תזקפנו עליו בחוב לכשתשיג ידו אם הדין עמו או לא. גם יתבאר שם אם נקוש"ח הבעל לגרש ומתה האשה אם יורשי' אותה יורשיה שיש לה מאיש אחר או לא. תשובה הנה מרן בב"י סי' קי"ט העלה דראשונה לא יגרשנה. אלא א"ך מצא בה ערו"ד או פריצו' או שהיא רעה בדעותיה. ושניה אם שנאה ישלחנה, וביאר שם שסתם שנאה זו לא מצד שמצא נאה הימנה כרע"ק אלא מצד שפשעה נגדו או אפילו הקדיחה תבשילו וכב"ה וכ"פ ג"ך בקצר ומבואר שם בפוס' דרעה בדעותיה היינו שמקשטה וכו' ומהדרא ליה וכו' (ד) ובעלת מריבה שזו מצוה לגרשה אפי' היא ראשונה, והגם שמרן ז"ל אפי' בראשונה כתב וז"ל ואין ראוי למהר לשלחה משמע דאין איסור בדבר אלא עצה טובה, ומרישא דדינא משמע דלעיכובא קאמר כלא יגרש אלא א"ך מצא בה ערו"ד. כבר נתעוררו בזה הרח"מ והרב"ש. שהרח"מ סק"ב יישב דכוונתו לומר אפילו ברצונה דליכא איסורא אין ראוי למהר א''ן י"ל שכוונתו לענין אם היה אופן שמצוה לגרשה, וכגון שהעיד לו עד א' לא יאמין לדבריו ויגרש לאלתר, אלא יהיה מתון בדבר עד שיתאמת לו הענין היטב והרב"ש סק"ג כתב בדרך אפשר דתפס לישנא דקרא ערות דבר והיינו ערוה או דבר כב"ה ומשו"ה כתב דאין ראוי למהר והכוונה אעפ"י שמותר לגרש משים דבר לחוד מ"מ כיון שהמזבח מוריד עליו דמעות אין ראוי למהר. באופן שלדעת כולם ועמהם גם מרן ז"ל בב"י ובקצר אף דהלכה כב"ה מ"מ ראוי להחמיץ הענין בראשונה עד שתהיה הסיבה שראוי לגרש עליה ברורה וכמ"ש ולא למהר לשלח' בלי הבחנה ובלי טעם כדורות הללו. וכ"ש שלענין פרעון כתו': כמה פוסקי' ס"ל דאין לו לגרש עד שיפ' כתו', ולא מצינו למרן ז"ל דאנן גרירי בתריה שפסק כסברא זו שיגרש ויפרע הנמצא בידו והמותר לכשתשיג ידו רק באותם שכופין אותם לקבל גט וכההיא דסימן קי"ז סי"א דאשה נכפית שפסק שם מרן בשם הרא"ש שכופין אותה לקבל גט ויתן הנמצא בידו והמותר לכשתשיג ידו ואם תמאן לקבל גט ימנע ממנה שכ"ו ועיין שם שכתב מור"ם דאפי' חרם רבינו גרשום אין ע"ז, ומדנקט דבריו מרן ז"ל בענין זה דוקא שמתגרשת מה"ד משמע דזו דוקא הוא דאית בה דין זה, אבל במגרש לרצונו לא יגרש עד שיפ' כתו': דאל"ך רבותא טפי הו"ל לאשמועינן, דאפי' במגרש ברצונו בלתי מום דינא הכי ומינה דכל שכן למתגרשות מן הדין. גם מור"ם שם החמיר טפי וכתב דדוקא במום גדול שאלי היה באיש היו כופין לגרש מדין הש"ס אבל משום שאר מומין אינו יכול לגרש אלה דאין כופין אותו להיות עמה משום דמאיסא ליה ורוצה לגרשה ולפרוע כתוב' ע"ך. דקדק בלשונו ונקט ורוצה לגרשה ולפרוע לה כתובה להודיענו שאפילו מאיסא ליה אין לו לגרש בלי פרעון כתובה ומינה דכל שאינו יכול לגרש מדינא אין לו לגרש רק בפר' כתובה. וב"ך הרח"מ שם סקכ"ב ע"ש, ועיין עוד להרב"ש כם ס"ק כ"ה, דאם אינו רוצה לתת כתובה כופין אותו להיות עמה, גם בסי' ק' ס"ה כתב מור"ם בשם הרב"י בשם תשובה הרשב"א דאם שלח לה גט למקום הנשואין הולכין אחר מקום הנשואין ומדבריו משמע שגם מרן מודה בזה וא"ך צ"ל נשמע מינה דכל שאינה חייבת לקבל גט רק שהוא מגרש לרצונו חייב לפרוע לה כתו', ועיין ג"ך להרח"מ שם ס"ק ז"ך. גם בב"י סי' קי"ט כתב וז"ל: כתב בתשובת הרשב"א סימן