דבר שמואל מד

שהתנו עליו כגון המלוה את חבירו שלא יהיה נאמן לו' פרעתי ושש"ח יהיה חייב כשואל אבל בענייני הקניות. וכן בשכירות פועלים., וכן בענייני הנדוני' והתנאים הרגילים לעשות בה הולכים אחר המנהג, ואפי' שלא התנו עליו בני העיר ובתשוב' הרא"ש איכא תרתי דלכאורה נר' דסתרן אהדדי, ואיצטריך לחלק, והרא"ם ז"ל תירצם, יעויין בפסקיו גם מהר"י קולון כתב בזה, שורש ח' והסכים לס' המרדכי בשם א''ז ובנד"ד אליבא דכולהו אעפ"י שלא התנו עליו אלא שנהגו כך סגי כיון שכתוב בכתוב' שהכל כמנהג קהלינו וכמ"ש הרמב"ם הנושא אשה סתם כותב ונוהג כמנהג המדינה וכו' ובכל זה וכיוצא בו מנהג המדינה עיקר, וכו' עכ"לה, ומינה לנד"ד שרוב קדמונינו כתבו שהמנהג הוא להצריך ל', וכמ"ש בתר מנהגא אזלינן ואף אם צריכים אנו לילך בעקבות רבותינו האחרונים הנז' זלה"ה דיינו ללכת בעקבוהיהם בנדון שדברו בו דוקא כיון שלדידן חשיב קצת כמנהג כיון שהיו דנים כך מימות הרבנים עד היום אבל להוציא ממנו סעיף אחר שלא נזכר בדבריהם ודאי דלא זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן וחתום הרב. כמוהר"ר אברהם עמאר זלה"ה. טז) וזה מ"ש אני הצעיר שמואל בזה. השקפתי על דברי שני צנתרות הזהב בזה, והגם שיש ספיקות בדברי הפוס' בענין אם צריך שיחיה הזרע אחר אמו ל' יום ואפי' הוא גדול כמפור' בתשו' הר"ן שהביא הרב"י סי' קי"ח קודם ד"ה מ"ך וכו' ובחי' הרב תי"ט אשר סביב הב"י ובדברי האחרונים מ"מ רוב הפוס' ס"ל שהתקנה שראוי לדון עליה בזה הוא שיחיה הזרע בחיי אמו ואחר אמו ל' יום גמורים וכתקנת טוליטולא שהביא הטור ריש סימן קי"ח וכן העלה ג"ך הר"ן בתשובה הנ"ל ועיין בדברי הרב הסמ"ע בפרישה שכתב שאינו ר"ל שצריך לחיות אחר פטירת אמו ל' יום וכו'. אלא ר"ל שחיה מיום הולדו ל' יום וגם היה בחיים אחר פטירת אמו. אלא שגם באופן זה שזכרנו חלקו הפוס' בין אם היה כתוב בתקנה שכל שישאר ממנה זש"ק לא יחזיר כלום ליורשיה לאם היה כתוב שיזכו יורשיה אם לא ישאר ממנה זש"ק שאם היה כתוב כלשון רא' על הבעל להביא ראיה ואם היה כתוב כלשון הב' על יורשי האשה שאומרים שאינו זש"ק להביא ראיה כמפורש בתשובת הרשב"א המיוחסות להרמב"ן סי' יו"ד והביאה הרב"י בסי' קי"ח בב"י ע"ש, ופשוט דתקנת טוליטולא שהביא הטור היא כלשון הרא' הנ"ל שהביא הרשב"א וכבר מוסכם מדברי רבותי' שיסוד תקנת המגורשים בנוי על אדני תקנת טוליטו' הנז' וא"ך גם בתקנת המגור' על הבעל להביא ראיה שאינו נפל וכמ"ש ועליו להביא ראיה ג"ך שדברי בעלי התקנ' מסופקים כי היורשים יטענו שבעלי התק' החמירו דאפי' בנגמר שערו וצפרניו דבר שמואל (ז) ד צריך שיחיה ל' יום, וכמ"ש בהל' יבום זולת אם בעל ופירש ונולד לט"ח כמ"ש בדבריהם. מעתה לפי יסוד זה שכתבנו נפלו ממילא כל דברי המחלקים בתק', כי בל' התק' מפו' שכוונתם בזרע שיחלוק עמו הבעל הוא שיחיה בחיי אמו ואח"פ שלשים יום. ואה"נ אם היה כתו' להיפך שמחצית יזכו בו יורשיה אם לא ישאר ממנה זש"ק על יורשיה להביא ראיה מצד שכבר זכה הבעל בכל המעות של הנדונייא, אלא שהתנה שאם לא ישאר ממנה זש"ק יחזיר וא"ך על היורשים האומרים שאינו זרע ש"ק להביא ראיה, וכמ"ש הרשב"א, אבל עכשיו שכתו' להיפך שכל שישאר ולד ש"ק לא יחזיר א"ך עדיין אין לו זכו', ועליו להביא ראיה גם מ"ש מעכ"ת שלא דברו אלא בירושה שבין הבעל והאשה לדידי לא כן הוא. וממקום שבאת, שאם אתה אומר כן איך הרבנים שאחריהם קבעו דבריהם על דברי מרן דסימן רע"ו דמיירי בשאר ירושות. הלא תראה שאחר שהעתיקו דברי מר"ן דסי' רע"ו דקטן בן מו נוחל ומנחיל כתבו וז"ל ודע שלפי התקנה קטן אינו נוחל ומנחיל וכו' דמש' להדייא דגם אשאר ירושות תקנו כן. גם הרב מוהרפ''ת בסי' ר"ז העתיק דברי מר"ן תחיל' וסמך עליו דברי בעה"ת. גם הרב המבי"ן בחי' על הש"ע כתב כן אשר מדברי כולם מוכח שכוונתם גם על שאר ירושות. וכולם כתבו שם שכן נוהגים. גם הרה"ג בתשו' צ"ד מוכח מדבריו שלתקנת טוליטול' ותקנת סמגו' בעי' שיחיה ל' יום גמו' שכן כת' וז"ל קטן שחיה אחרי אמו ך' יום והוא בריא לפי הנראה כי יונק כשאר הבריאים ומת מהו שירש אמו להנחיל לאביו תשו' הרמב"ם ז"ל כתב בהל' נחלות הלכה ג' כתב אפי' קטן בן יומו ולא כלו לו חדשיו הואיל וחיה אחרי אמו אפי' שעם אח' וכו' וכתב הרה"מ למד זה מהא דתנן וכו' ועיין בהלכו' אבל פ"א הלכה ו' שם מבואר דדוקא שנולד לט"ח גמורים ופי' הגמר' בשם רש"י דלא קים לן דכלו לו חדשיו אלא היכא שלא שמשה עם בעלה כל ימי עבורה עכ"ל וגם סיים דאפילו נפל מן הגג או אכלו ארי דאלו פיהק ומת אפי' רבנן יודו יע"ש, וכן בתקנת טוליטו' ובתקנת המגו' דוקא שיחיה שלשים יום גמורים ומ"מ הרה"מ בהלכות יבום כתב דהרמב"ם מיירי בגמרו שערו וצפרניו ע"ש וכיון באחד מעמודי ההוראה הוא מורינו הרמב"ם ז"ל הפריז כ"ך אפי' לא כלו לו חדשיו מ"מ נקיטינן ככל שנוכל להעמיס בדבריו והוא דאומרו לא כלו לו חדשיו. ר"ל בודאי רק כלו כפי מנהג העולם שבועלים ואינם פורשים. ואז יש ספק שמא כלו לו חדשיו, ואם גמרו שערו וצפרניו בזה נר' דנוחל ומנחיל כס' רבנן. דאי אשת כהן היא אינה חולצת, ומתירין יבמה לשוק ע"י קטן פחות מל' ולזה הרמב"ם לענין נחלות פסק כרבנן עכ"ל ז"ל, וממה שקבע דבריו על דברי הרמב"ם שהביא מר"ן בסי' רע"ו מוכח