דבר שמואל מג

ע"ד הרמב"ם והביאו הרב ב"י שם דשאני התם דקי"ל כל ספק באבילות להקל משא"ך בענין ירושה דקולו של זה חומרו של זה ולא רצו חכמי לשנות דבר בדין הירושה מד"ת ע"ש. קנצי למלין שאין לבת הקיימת ליירש כ"א שליש הנכסים דוקא והבן יירש ב"ש, זהו הננע"ד, וכתר יעיין גם הוא בזה וישיבני אם הסכימה דעתו למ"ש או לא ולראיה ח"פ בתמוז הרחב"ת לפ"ק וקיים: וחתום הרב מהר"י הלוי זלה"ה וזה מ"ש על דבריו הללו. הרב כמוהה"ר אברהם עמאר זלה"ה. טו) ראיתי מ"ש מעכ"ת בענין זה, וראיתי ג"ך דברי הרב אבי"ע זלה"ה, בפסקיו שאלה צ"ד שהוא היסוד שממנו מקור דברי מעכ"ת נובעים ומהם רצה מעכ"ת ללמוד לידון בדבר חדש אשר לא היה לעולמים. ואחר העיון היטב בדברי הרב אבי"ע זלה"ה שאין אנו כדאים להוציא דברי התקנה מפשוטן, דמסתמיות דבריהם מוכח דבין כשהבעל חי שהוא יורש מן התורה ואבי האשה או בניה שמאיש אחר יורשים מן התור' בין כשהבעל מת דהוו להו אביה או אחיה יורשין ודאין, ואחין מהאב ספק, בכל ענין צריך שיהוי שלשים יום כ"ש שבתקנת המגו' נ"ן מפורש להדייא דאיירי בעדיין הבעל חי שכך כתבו וז"ל כשהאשה תהיה נפטרת לבית עולמה בחיי בעלה ותניח זש"ק מבעלה שיחלוק עם הזרע מחצה במחצה, וכן ג"ך אם ירשו אב או אחין והזרע ש"ק שיהיה יורש לאמו צריך שיהיה בן ל' עכ"ל ואם איתא שדעתם לחלק בין כשהבעל חי לכשהבעל מת. וג"ך דעתם לחלק בין נגמר שערו וצפרניו ללא נגמרו, כל כי האי לא הו"ל לבעלי התק' לסתום אלא לפרש ומדסתמו דבריהם משמע דבכל גוונא איירי ואין לחלק כלל וכהאי גוונא ממש כתב הרה"מ ז"ל על דברי הרמב"ם הללו דמה שהזכירו לאחין מן האב לאו דוקא אלא שדברו בהווה, וה"ן נימא הכא דאפי' לפי שיטת הרב אבי"ע זלה"ה שפי' בדברי הרבני' מהר"ם אב"ד ומהרי"ע אכתי נימא שדברו הרבנים זלה"ה בהווה אבל לעולם ה"ה בכל גוונא: אמת שדברי הרב הגדול כמוהר"ר רפאל בירדוגו זלה"ה בענין זה אין בהם מהתימא כ"ך דאיהו ז"ל לרוב התימא שהיתה לו על תקנת המגו' נ"ן שתמיד היה לבו נוקפו עליה כידוע לנו מתוך כתביו, כתימה שכתב ולא נטפל כלל לחלק בין אם הבעל חי או מת' ובין נגמרו סימניו או לא נגמרו רק כתב דרך ישר לפי מהות התקנה שהיתה קשה בעיניו כחומץ לשיניים יעו"ש בדברי קדשו, אך דברי הרב אבי"ע זלה"ה, באמת לא זכינו להבינם ולפי קוצר ידיעתינו נראו לנו בהם דקדוקי טובא לא נתנו ליכתב וקצת מהם גלויים, שא' מהם הוא מה שכתב דלהראב"ד היכא דאין ידוע שכלו סגי בגמר (א) סימנים או שיהוי ל' ובעה"ת סוברים כוותיה דאין סברא כלל לומר שיהיו דבריהם דלא כמאן וכו' ע"ש: שבאמת ע"ז נפלאה דע' ממני איך תצא זאת מדברי הרב זלה"ה דאם באנו לידי מדה זו בטלנו התקנות, שרובם ככולם הם היפך מן הדין, שאם יהיו כפה"ד לא יצטרכו לתקן: ועוד יסוד זה שכתב דלהראב"ד אם אין ידוע סגי בגמר סימנים או שיהוי שלשים שעליו כתב א"א שיהיו דבריהם דלא כמאן אין לו מובן: דלהראב"ד ז"ל ודאי כל שאין ידוע שכלו לא סגי בגמר סימנים וצריך שיהוי שלשים. וזה מדוקדק מסתמיות דברי הראב"ד ז"ל שכתב דאם לא ידעי הו"ל איהו ספק והאחין ודאי דמש' שכיון שאינו ידוע אין לנו לחלק שום חלוק אלא בכל גוונא אפי' יהיו סימנים הו"ל איהו ספק ואין אנו יוצאין מידי ספק זה אלא בידוע שכלו כמ"ש בתחילת דבריו, ואם כן איך על יסוד זה שייסד הרב אבי"ע ז"ל כתב דא"א שיהיו דבריהם דלא כמאן. באופן שנלע"ד נראה שדברי הרב זלה"ה הם חידוש גדול, ומתוך מה שכתבנו תשוב' מוצאת לדברי מעכ"ת שרצה ללמוד מדברי הרב לנד"ז של יורשי אהרן הכהן הנ"ב דדיינו להעמיד דבריהם הללו בנדון שכתבו הם דוקא אבל ללמוד מדבריהם לפרטים המסתעפים ודאי דלא. ומ"ש מעכ"ת שכדברי הרב אבי"ע זלה"ה מצא להרב זכות אבות משם הרב מהרסב"ד, אין משם ראיה אדרבא משם ראיה שהיו דנים להיפך, וכשמצא למהריב"ל כך כתבה למזכרת עד שעת העיון כיון שנראה בעיניו שהוא חדוש וגם בדברי הרב מהריב''ל עצמו אין פשיטות בזה כ"ך, ששם כתב וז"ל ועוד יש לחזק סברא זאת מטעמא אחריתי שכתב הרמב"ם ז"ל בפ"א מהלכות נחלות , קטן בן יומו וכו' וכתב הרב המגיד דבגמרו סימניו מיירי ולא רצו חכמים וכו' ע"ך ואפשר לומר דשייך האי טעמא ג"ך בנד"ד ואף שיהיה מקום לחלוק ולפקפק בהנך טעמי דכתיבנא, מ"מ אין אנו יכולים לצאת מידי ספק אם נקרא ולד ש"ק אם לאו ולא יהיה אלא ספק, הרי כיון שהוא מוחזק וכו' וכיוצא בזה כתב הרא"ש בתקנ' א' מתקנות מולייאנא, דכיון שאין הדבר מפו' בתקנה וכו' ע"ש בדבריו הרי דאפילו הוא ז"ל לא פשיטא ליה מילתא כ"ך, וכתבה בדרך אפשר, וגם הוכחתו מדברי הרה"מ אינה אלא אליבא דהרמב"ם ולהראב"ד ודאי דלא. גם מדברי הרה"ג מוכח להדייא שהיה מנהגם להצריך ל', אשר לזה הוכרח לכתוב באותו פסק כל הנהו טעמים ומטעמים ויעו"ש וכיון שהיה המנהג פשוט ודאי דבתר מנהגא אזלינן: אף אם הוא נגד הדין הגמור. וכן סיים הרב מהריב"ל ז"ל בתשו' זו וז"ל ועל מה ששאל השואל מחמת המנהג ודאי שאם היה מנהג פשוט במדינה שיחזיר מחצית הנדו' בשלא חיה הולד ל' יום בתר מנהגא אזלינן. ואיברא דאיכא פלוגתא דרבוותא בענין המנהגים דהרמב"ן ז"ל ס"ל דבקצת דברים לא סגי במה שנהגו בכך אלא דאיצטריך שהתנו