דבר שמואל לח

ראיתי לחקור במנהג זה על מה אדניו הוטבעו. יען ראיתי להבאה''ט סי' כ"ו סק"ד שכתב בשם הרא"ם ח"ב סי' ל"ה. דאשה שנתקדשה בלילה קדושיה בספק ושם כתב בשם הרב הכנה"ג שהיה להם מל זה בעירו ועמד עליו ובטלו, ומזה יראתי וזחלתי ולדברי הפוס' הנ"ל חוששתי ולבטל מנהג הא' לא יכלתי כי רוב בעלי הוראה היה נר' בעיניהם זה לפלא ולא היו יכולי' לשומעו נגד קמאי ובתראי אשר נהגו כן מעולם ואדרבא היו נותנים במנהג זה טעם ותבלין, ושהוא נכון מהלכו' דרך ארץ בין לצד קרובי האשה אם היא גרושה או אל שלא יהיה להם צער בין לצד האשה שלא תבוש מקרובי הבעל בין לבעל מצד קרובי אשתו, וכ"ש אם יש לו בנים ממנה או אם יש לה בנים מבעל א' וכ"ש אם כבר עברו רוב שנותיו של הבעל, גם אמרו לי שהפמ"א ח"ב סי' ל"ה כתב שדבר זה אין לו שורש ועיקר ואף שע"ז השבתי מדברי הרב הכנה"ג שיש לזה שורש מדכתוב ויצאה והיתה מקיש הויה ליציאה מה יציאה ביום אף הויה ביום עכ"ז גם ע"ז היו משיבין, ועל הכל היו אומרים שאף אם היתה הלכה מנהג מבטל הלכה כ"ש שלא נזכר זה בדברי הפוס' שאנו נגררים אחריהם ואם הלכה רופפת בידך פוק חזי מאי עמא דבר, ושוב דקדקתי בדברי הרב הכנה"ג הגה"ט אות ז' וז"ל, אשה שנתקדשה בלילה ס' אם הם קידושין ס' הגט למהר"י מינץ סי' כ"ח, והמגיה שם כתב דבפ"ק דקידו' נראה להדייא דהוו קידושין, ומדברי המגיה הנז' נחה דעתי קצת גם כתב הרב הכנה"ג שם דאם יכול לקדש ביום יש לחוש לס' רבינו ישעיה מכלל דאם אינו יכול לקדש ביום מצד הבושה או מצד כבוד בעלים א' וקרוביהם וכיוצא כנ"ל אין ספק בקידושין ושם כתב נ"ל הטעם משום דכתיב ויצאה והיתה ובפ"ק דקידו' מקשי' הויה ליצאה לענין שטר ובפרק האיש מקדש מקשי' לענין שליחות מה יציאה משוי שליח וכו' וה"נ מקשי' לענין קי' לילה גם רבינו ישעיה הא' בתשו' להריא''ש הובאה בתשובת הרא"ם נסתפק וכו' וכבר פשט המנהג לקדש בלילה, ומיהו אם יכול לקדש ביום יש לחוש לס' ר"י ופה טירייא היה המנהג לקדש בלילה ובטלתי המנהג והנהגתי לקדש ביום עכ"ד. ואמת שיד הדוחה נטויה לדחות כל הטעמים הנ"ל אך מ"מ כיון שא"א לבטל המנהג הוי כאינו יכול לקדש ביום דקידושיו קידושין, וכמש"ל וכ"ש לפי דברי הרב המגיה הנ''ל וכ"ש שאין בנו כח לבטל המנהג ואם נעשה שלא כמנהג הוי כחוכא ואיטלולא ולכן סמכתי על המנהג ולא טוב אנכי מאבותי. הצב''י שמואל עמאר ס"ט יא) נדרשתי לחוות דעתי בקטנה פחותה מי"ב אם מחי' בפחת וכתו' מחילה או לא, ואת"ל דמחי' מחי' בנדו' שעדיין בעין מהו ונר' דלענין פחת וכתו' ודאי לא תיבעי לך דמבואר ברי"ס רל"א דקטן עד שיגדל כל שאינו שוטה מקחו מקח ממכרו ממכר ומתנתו קיימת בין בדבר מרובה בין בדבר מועט וסיים הרב מהריק"ש ז"ל שם דמחי' מחילה והודאתו מה שקי' הודאה וע"ע להריב"ש סוס"י ק"ח וז"ל ואין צ"ל בגדול אלא אפי' בקטן שהוא בן י"א שהרי הוא הגיע לעונת הפעוטות ומקחו מקח וממכרו ממכר במטלטלין וכן מתנתו בהם מתנה. וכתב הרמב"ן ז"ל דמחי' ג"כ מחילה דאע"ג דעדיין קטן הוא ואמרי' בעלמא דיתמי לאו בני מחיל' נינהו היינו בסתם כגון באונאה פחות משתות דבשאר ב"א הוייא מחי' וביתמי לאו בני מחי' אבל במה שמוחלי' לדעת כיון שהגיעו לעונת הפעוטות ומתנתם במטלטלי' מתנה ה"ן מחילתם מחי' והודאתם הודאה עכ"ל. ומכאן אתה למד לנד"ד דודאי לא תיבעי לך דמחילתה מחי' כי תבעי לך לענין מחילתה בנדונייא שעדיין בעיין דמצייא אמרה בהו נרע"ל, וכמ"ש בסימן ז"ך סי"ח דמש' משם דדוקא אבדו או נגנבו וכו' דליתנהו בעין אבל כי איתנהו לא מהנייא מחילה. אלא דעכ"ז נר' דמהנייא מחי' בנד"ז כי אין הדברים אמורים אלא כשלא נכתבו על הבעל בשומא אבל כשנזקפו עליו בחוב כמנהגנו אפילו הם עדיין בעין מחי' מחי' וכן הוא להדייא בדברי הרבנים סימן קמ"ט והביאו דברי הרב"ש שם ס"ק ס"ה וס"ק ס' ע"ש זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן הכ"ד החו"פ בסיון תרל"ב לפ"ק והכל שו"ב וקיים. הצעיר שמואל עמאר ס"ט: וב) בדין מורדת, ידי"ן ואוע"י החכם נר"ו, הרבה נשמטתי מליזקק לגמור דינו של יהושע ן' מאמאן עם אשתו שמרדה אף כי נתענה דינו הרבה ואיגלאי מילחא לעין כל שאין כוונתם אלא לדחותו מיום ליום בטענות מרומות ושקרו' אולי באורך הזמן תקצר נפשו מהכיל קטטות ומריבו' ופרישות ד"א ויטה שכמו לסבול לפרוע לה כל סכי כתובת' ולפוטר' בגט ונמצא חוטא נשכר ומניעתי מגמר דין זה היתה מצד ששניהם קשים וממקור הניגוד והקנטור חוצבו, ומטעם זה אף כי באו עוד לפני בפעם הזאת האחרונה שלחתי אותם למעכ"ת כדי שיכיר בהם ובשקריהם ודחיותיהם גם הוא. ותהיה דעת שנינו שוה בדבר שנתרצה לעשות, וכשהגידו לי שגמר מעכ"ת את דינם ונקש"מ שניהם זה למחול בכתובת בתו, וזה לפרוע נדו' ולתת גט שמחתי כשמחה בקציר ואף כי ידעתי ביני כי הוא אנוס במעשיו בחיוב זה של פרעון הנדוני' כי אין רצונו בגירושין כלל ונפשו קשורה בנפשה, וגם ראיתי שתכף חזר בו עכ"ז נתת שמחה בלבי כי אמרתי שעי"ך יהיה שלום או פירוד דלא נעלם מ"ש רבינו הגדול זלה"ה בכמה מקומו והרב המבי"ן בנו זלה"ה סי' ס' וסי' רכ"ה דאם נתקשרו לפ' לה כתו' ולתת גט וחזר