דבר שמואל לז

מה שפסק בדבר התלוי בו: אבל אם פסק אפילו לבנו בדבר התלוי בבנו כגון ללכת אחריו למקום פ' או כל כה"ג אין פסק הקידושין מעלה ומוריד כמו על אדם אחר ושמא נתרצה הבן וכו' לא אמרינן. וכ"מ בתשו' מהר"מ פמ"ש ובמרדכי ועיין תשו' מיימו' סס"י נ"ט סי' כ"ח עכ"ל הד"מ. ומ"מ ראיות אלו אינם מוכרחים כל כך דאכתי יש לדוחה לדחות, ובמ"ש לעיל די. שוב ראיתי להרדב"ז סימן תר"ה שנשאל אם יכולה אשה למחול לבעלה תנאי זה דהחזרת חצי הנדוני' או לבטלו או להעבירו לאחר. והשיב דאינה יכולה כמ"ש הרא"ש ושם כתב וז"ל ומה שיש לחקור הוא אם יכולה להתנות שיירש בעלה כד"ת או שיחזרו לאחר חצי הנכסים או לכל מי שתרצה דדילמא תקנה קבועה היא כדי שלא יתקיים בהם שורך טבוח וכו' ולא תוכל לבטלה לעולם: ורואה אני שתוכל להתנות קודם נשואיה כאשר תרצה שאם אביה או אמה נתנו לה נדו' ושתקו ולא הזכירו תנאי זה לתועלת יורשיהם. משמע שנתנו לה הנדו' לעשות בה מה שתרצה ואם זכתה בהם מבעל אחר או ממעשה ידיה פשיטא שיכולה להתנות מה שתרצה ולהפקיע זכות מי שתרצה ואם מפני התקנה אין זו תקנה קבועה כתקנת דקי"ל אעפ"י שלא נכתבו ככתו' דמו. תדע שהרי הם צריכים לפרש התנאי בכל כתו' ואם לא פירשו הבעל יורש הכל הילכך יכולה להתנו' כפי מה שתרצה עכ"ל. לפ"ז בנ"ד נמי שהממון שלה שכבר זכתה בו לעצמה מכח ירושה יכולה להתנות עליו כאשר תחפוץ ואיפשר וקרוב לודאי שלזה כיוונו רבותינו המגור' נ"ן בתקנות הקצרים שכתבו שאם עשו איזה תנאי יכתבוהו בשולי הכתו' ויכתבו בכתו' שהכל לפי תנאם והודיעונו בזה שאין תקנתם קבועה לכל ואינם יכולים לבטלה, אלא רשאים להתנות כאשר ירצו אך יבארו בכתובה שהכל לפי תנאם דאל"כ יהיו נדו' כסתם נשים שנושאין עפ"י המנהג והתקנה ומדבריהם הללו ג"כ שכתבום בסתם ולא חילקו בהעברת הירושה לאחרים. נוכל להוכיח שגם הם ס"ל כהרדב"ז ז"ל בזה והי' זה למדנוהו מדברי הרדב"ז הללו שאלמלא דבריו לא היינו יכולים להוכיח מדברי רבותינו המגו' כמ"ש ועי' עוד להרב הכנה"ג בסי' קי"ח הגה"ט אות ק"ו שכתב בשם כמה פוסקי' דאשה אלמנה שהתנית קודם הנישואין שהחצי הנוגע ליורשיה יירשנו בעלה או אחר תנאה קיים ומינה לנ"ד נמי שהעניקה מירושתה. גם שם הגה"ט אות ד' כ' וז"ל הא דמהני תנאי שיסלקו הבעל ונותנים לאחרים שאינם ראוים ליורשו שכפי הדין לא אמר כלום הוא מפני שתנאי זה בין הבעל והאשה והרי הוא כמסלק כחו ומוותר זכותו והא דמהני תנאי זה שיסלקו הבעל והזרע אעפ"י שמתנה בדשלב"ל הוא מפני שהוא בשעת נישואין רשד"מ סי' ק"י, ועי' הר"מ מטראני סי' ש"ט וח"ב קי"ו וח"ג ב' והר"י אדרבי סי' רצ"ז ועי' בתקנות ארזיל שסידר הרב התשב"ץ ח"ב רצ"ב שהם כמעט שוים לתקנות המגו' ע"ש תיקון יו"ד שכ' שקודם שידוכין יכולים להתנות כאשר ירצו ומשמע אפי' קודם אירוסין. בם ממה שהצריכו רבותינו המגורשי' שיכתבו התנאים בשולי הכתו' או שיכתבו בכתו' שהכל לפי תנאם נוכל להוכיח כמ"ש שהרי היה מנהגם לקרות הכתו' אחר הקידושין ואם לא יהיו התנאים כתובים בכתו' קודם קידושין כיצד יקראו הכתו': ואם נאמר שכבר קידשו וכתבו התנאים וכי הכל עושים אירוסין ואח"כ בריחוק זמן כונסין וא"כ היה להם לחלק ומדסתמו משמע דבכל אופן מהני ועי' להרב יכין ובועז ח"א סי' מ"ב שגם הוא נקיט בלישניה קודם נישואין. באופן שהדין דין אמת כמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו, וכולם כיוונו בזה אל האמת בין מן הדין בין מן התק' ואלהי אמת ינחנו בדרך אמת, יורנו מדרכיו. ונלכה באורחותיו משגיאות יצילנו: ומנסתרות ינקנו, אכי"ר הלא כה דברי החו"פ מכנאס יע"א בין כסא לעשור שנת כה תאמ"ר לבית יעקב לפ"ק וקיים הצב"י שמואל עמאר ס"ט: ויען שהדבר היה נחוץ בין כסא לעשור לא רציתי לחתום עד ששלחתי דברים אלו לחו"ר פאס יע"א לעיין בהם יפה ואז אחתום גם אני הצעיר. וזה מ"ש ע"ז חו"ר פאס יע"א וז"ל עינינו הרואות מה שהאריך והרחיב ברוח מבינתו רב אח"א כמוהר"ש ישצ"ו לחזק דברינו הא' בראיות נכוחות. ועם שלא הסכים הזמן להשתעשע בדברות קדשו ולהתבסם מתורתו כדחזי לן מ"מ ראינו כי כל אמת אמת תפסיה ופיו כפינו ודיבורינו כדיבורו אפיריין נמטייה. ועד"א ח"פ בין כסא לעשור בפ' בא סימן דהאי שתא טבתא אמ"ת וצד"ק לפ"ק וקיים וחתו' ע"ז רבני פאס יע"א. ה''ה מהר"ר מתתיה סירירו נר"ו מוהר"ר אבנר ישראל הצרפתי זללה"ה ומהר"י מונוסנייגו ומהרי"ץ בן דאנן נר"ו ומהרב"ן סירירו ומוחרי""ש אב"ד נר"ו ומהרי"ו סירירו נר"ו: י) בעירנו זאת נהגו משנים קדמוניות שהגרו' והאל' מקדשים אותם בלילה באין פוצה פה, ואנ"ה בנשאי אשה גרושה אחר פטירת אשתי תנצב"ה ראיתי