דבר שמואל לו

גם מה שאינו מן הדין וסמכו על מ"ש בהג"ה בסמוך דהא דלא מהני תנאי אחר שנשאת, דוקא באומר שלא ירשנה ומ"מ אם מחייב עצמו להחזיר הירושה שיירש ממנה צריך לקיים א"ך יש לומר שכך היתה התקנה שהבעל מחוייב להחזיר הירושה למשפחת בית אביה וכן הוא ל' התקנה ויחזור החצי וכו' כמ"ש בטור סי' קי"ח אלמא שכך תקנו והוי כל' ההג"ה ממש עכ"ל וידוע שגם במחז"ק היה מנהגם לשעבר לשדך בקנין וקנס כמ"ש הרדב"ז ומהריק"ש ועכ"ז לא נחית הרב לחלק כמו שחילקו הם ואמת ראוי לחקור בדבריו ז"ל דלפי חילוקו בין תקנה לפרטי דבתקנה יכולים לתקן אפי' חוץ מן הדין, ולא בפרטי, למאי איצטריך לחזק זה מדברי ההג"ה דמש' מינה דאפילו אדם פרטי המתחייב כך מהני והיה דיו במ"ש שבתקנה יכולים לתקן אפי' חוץ מן הדין כמו שהם רוב התקנות, שעי"ך יחזור הדין למנהג שמבטל הלכה כמבואר בפוס' ועיין להרב הכנה"ג גם הוא בדין זה עצמו דסימן נ"א הגהת ב"י אות ה': ולמאי איצטריך לדברי הג"ה זו. והגם שי"ל שכוונתו לומר תרתי, שיכולים לתקן חוץ מן הדין וכ"ש זו דאסמכוה אדינא ולכ"ע מהני וכמ"ש הכנה"ג סימן צ"ב הגב"י אות ח' דכ"ע מודו בזה ע"ש. מ"מ נקיטינן מיהת דאפי' יחיד המתחייב כה"ג מהני ושוה דין שאחר הנישואין שהזכיר מור"ם בתיוב זה. לחיוב שקודם אירוסין בזה דיליף מיניה הרה"ג זלה"ה, וא"ך גם לגבי דידן מצינו למימר שכוונת חיוב זה שנתחייב לה הבעל הנז' קודם אירוסין שכל אחד יעמוד בשלו היינו שיחזור הכל ליורשיה וכ"ש לפי מ"ש שם בשטר התנאים שכתבו הבעל והאשה הנז' שנתנו רשות לסופרים להוסיף ולגרוע ולתקן וכו'. גם איכא קוש"ח כא' למ"ש וכמ"ש לעיל. גם אין לפקפק בזה מתשו' א' שמצינו להרב מוהריב"ע ומהרש"ץ ומהראב"ד שהשיבו למהר"ש ן' חותא, ומוהר"י ן' חמו דמש' מדבריהם דדוקא לאחר אירוסין הוא דמהני קנין, דאיכא למימר דבנדון דידהו לא היו שידוכין כמ"ש ולא קוש"ח, ולפי מעשה שהיה כתבו מה שכתבו ולא נטפלו לחקור בצדדי הדין אם יהיה כך או כך דשם כתבו וז"ל האשה בליידא התנית עם שלם בקנין. שהקרקעות שלה אין לו שו"ז בהם בין בחיים וכו' והשיבו וז"ל אבל בנד"ז שקנו מידו עה"ד הנז' ודאי מהכל נסתלק דמגופה של קרקע קנו מידו, ולו יהיה אלא דבר שאינו מפו' בתקנה העמידהו על ד"ת וידוע הוא מ"ש באה"ע סימן צ"ב בשם רי"ף ורמב"ם דקיימי בשיטת רב האיי וכמו שביאר דעתם הר"ן ז"ל דהכוונה לו' שכיון שקנו בידו אחר אירוסין לא נשאר לו בו זכות לא בפירות ולא בירושה וכ"ך בעל הלבושים להדייא דמפירו' וירושה מסתלק בקנין זה ועם היות שהראב"ד והרא"ש חולקים ע"ך לא נחלקו אלא בשלא הזכיר בקנין אלא דין ודברים אין לי וכו'. ומטעמא שכתב הרא"ש ז"ל שאין במשמעות לשון סילוק זה אלא דבר שמואל (ה) ב לענין אם מכרה ונתנה קיים וכו' אבל בנד"ז שמבואר בלשון התנאי שנסתלק לגמרי מגוף הקרקע בין בחיים לפירות בין במות לירושה, כ"ע מודו ואין להרהר ולו' שמאחר שקידושין אלו היו על תנאי זה א"ך הוי תנאי זה קודם אירוסין ואינו כלום וכמ"ש מור"ם בריש סימן צ"ב בשם רשב"א דזה אינו דנהי דקידושין היו ע"ת זה הקנין לא היה כ"א לאחר הקידושין ותחילת לשון השטר יוכיח: הרי דמעשה שהיה כך היה ואיך אין להוכיח מדבריהם דבדוקא קאמרי דאיפשר דאם היו שידוכין וקוש"ח היו פוסקין כמ"ש. שבתי וראה שהרב הכנה"ג סי' צ"ב הגב"י אות ט"ו הביא להקת הפוס' דס"ל ארוסה בדוקא וכתב מסברת עצמו וז"ל, ופשוט דבשידוכין הרי הוא כאיניש דעלמא דאין לו שייכות בנכסים כיון דלא אגידא ביה. גם בסי' ס"ט הגה"ט אות י"א האריך בזה, ומ"מ מדבריו מוכח שלא שלטו עיניו בדברי הרדב"ז והריק"ש הללו. ועוד נר' דאפי' לפי דעתו דסי' צ"ב אות ט"ו היינו אם היו התנאים בשידוכין בלי קוש"ח. אבל אם היו בקוש"ח כנדון רדב"ז ומהריק"ש וכנד"ד פשיטא דגם הוא יודה דמהני, וכ"כ גם הוא להדייא סי' נ"א הגב"י אות ח' בשם הר"מ מטראני ח"א רכ"ג ולא פקפק בה גם שם הגה"ט אות ט"ו כ"כ ע"ש. באופן שהנר' מדברי כולם דבקוש"ח מהני, וכל זה כתבנו אפי' למה שהכניסה לו אך למה ששיירה לעצמה הדבר פשוט שתנאה קיים לכ"ע אפילו קודם אירוסין שכ"כ להדייא הרבנים מוהריב"ע וב"ד הנ"ל בתשו' הנ"ל, וכן כתב להדייא הרב המבי"ן בשמם, ובשם הרב מר אביו זלה"ה בסי' ת"ג. גם בסי' רנ"ד כ"כ בשמו ובשם הרב מו"א זלה"ה, גם הרב אבי"ע זלה"ה בתשו' דסי' ע"ד הנ"ל כתב דאפילו בלא קנין וקודם אירוסין מהני תנאי זה ויש סמוכות לזה מתוס' דכתו' פ' הכותב, ועיין ג"ך להרב מוהריק"ש זלה"ה בתשו' הנ"ל שכ"ך להדייא. באופן שתנאים אלו דנדו"ד לגבי הבעל שרירים וקיימים וכמש"ל. אך לענין זכות אחותה שרצו חו"ר פאס יע"א להוכיח מדברי הרח"מ סי' נ"א סק"ט לתמוך את ידה לדידן לא הונח ואכתי יש לחלק כמ"ש חו"ר צפרו יע"א. ועיין להרב הכנה"ג סי' נ"א אות י"ב וכ"ך מהגה"ט שכ' דלא מהני תנאי אלא בדברים הנוגעים לו ולה, אבל בתנאים שחוץ מהם ל"מ וא"ך שפיר נימא דההיא דבתה שהביא הרב ח"מ שאני דאגב חיבת אמה מתחייב לזונה משלו משא"ך נד"ד שאינו נותן משלו כלום. אלא משל האשה והיא הנותנת וצריכא כל דרכי ההקנאות, וע"ע להרב הכנה"ג שם הגב"י אות ד' שכתב דאפילו לדעת בעל העיטור והגאונים באח הפוסק לאחותו וכן בכ"מ דצריך קנין אין אדם מקנה דשלב"ל הרשד"ם חי"ד סימן ע"ט. גם מור''ם בד"מ כתב בשם המרדכי פ' הנושא דדוקא מה