דבר שמואל לה

ארוסה וא"ך לפי"ז בנדון זה שהיו התנאים קודם אירוסין אף עפ"י שהיו בשעת כניסה ל"מ, ומה גם שאינה בקנין עכל"ה: ובסימן ק"ט נשאל בדין אשה שהתנית על הבעל בקנין בשעת כניסתם לחופה ובתוך התשובה כתב וז"ל ומיהו גם לזה י"ל שכבר כתב מר"ן אח"ז בסוף סי' צ"ב דבכותב לה בשעת כניסה מהני סילוק ומשמע אפילו קודם אירוסין דשעת כניסה שמתחייב לה בכתובה הוייא כמו ארוסה דחשיב נמי יש לו שייכות קצת בגופה כיון שכתב לה כתובה ומשעבד לה עצמו לזון ולפרנס ואיהי נמי מקנייא נפשה למעשה ידיה, ולפירות נכסיה ואפילו קודם אירוסין ולא אתי הר"ן למעוטי אלא קודם אירוסין וקודם חיוב הכתו' ובנד"ז ידענו שבשעת קנין הכתובה היה קנין וסילוק ולערב קידשו ונכנסו לחופה עכ"ל הרי שתשו' הללו סותרו' זא"ז דכאן פסק דאפילו קודם אירוסין מהני תנאי, ובסי' ע"ד להיפך, ולפי' מ"ש לעי' בשם הריב"ש נראה עיקר כההיא דסימן ע"ד אלא דכד מעיינינן שפיר אכתי לא ברירא לן דעת הרב בהי מינייהו נקיט, דנהי דמצד הדין וכמ"ש היה נרא' פשוט דההיא דסימן ע"ד עיקר מ"מ מצד אחר איפכא מסתברא. ומצאתי להרב מהריק"ש זלה"ה בתשו' סי' ק"א שהאריך גם הוא בזה ולסוף העלה וז"ל, ואם לחשך אדם לומר דבנדון דידן עדיין לא נתארסה דהיינו קידושין שקודם נישואין בריחוק זמן, אלא משודכת לבד היתה ובגמר' אמרינן בכותב לה ועודה ארוסה דהיינו מקודשת אף אתה אמור לו דלא מיבעייא לרש"י ששינה לשון הש"ס שאמרו בכות' לה ועודה ארוס' וכת' הוא ז"ל, ומתני' בכותב לה עד שלא זכה בנכסי' וכו', כלו' דעיקר מאי דקפדי' הוא שיכתו' לה קודם שיזכה בנכסים ולא צריך שתהיה אז ארוסה ממש אלא אפי' קודם לכן: גם מדברי הרמב"ם שכתבתי לעי', משמע קצת כדברי רש"י דאמר דאם כתב לה ועודה ארוסה קודם הנישואין וכו' ובאומרו ועודה ארוסה הוה סגי, דודאי ידעינן דקודם נישואין הוא. ועוד שהרי אחר כך פי' ואם כתב לה אחר הנישואין וכו' ולמאי איצטריך גם בתחילה לומר קודם נישואין אחר אומרו עודה ארוסה אלא ודאי ה"ק שכל שהענין הוא קודם נישואין הוי כעודה ארוסה ול"מ להני רבוותא דמהני הסי' בעודה משודכ' אלא אפי' לדעת הרשב"א שכתב בתשובה תתק"ס דארוסה דוקא. משום שיש לו שייכות בה אבל קודם אירוסין אין כלום. אפי"ה לדידן בהיותה משודכת לו כבר יש לו שייכות בה וכן דעת מורינו הרה"ג הרדב"ז בתשובת רס"ז, ואלף נד' גבי דין סבלונות כשחזר בו שום אחד מהם שהוזכרו אירוסין בגמ' ובדברי הפוסקים וכתב שאין חילוק בין שידוכין לאירוסין: וכן גם מדברי הרשב"א עצמו בחי' פרק הכותב שכתב וכן נמי דוקא ארוסה ' א"ן בשעת אירוסין אבל קודם אירוסין ממש לא עשה כלום לפי שבאותה שעה (4) אין לו שייכות כלל בנכסים אבל בעודה ארוסה יש לו שייכות קצת בנכסי', שאירוסין על נישואין הם עכ"ל, כיון שכן שגם זו שבשידוכין היתה שייכא שייכות זו ששידוכין ע"ד נישואין הם דזיל בתר טעמא. עכ"ד הרב מהריק"ש ז"ל הצריכים לעניינינו: ודברי הרב אבי"ע הללו דסי' ק"ט מוסכמים לדברי הרב מהריק"ש הללו וע"ע להרדב"ז סי' תרס"ד ועוד לו בראשונות סי' רל"ד שהחזיק בסברא זו וכתב וז"ל אבל קושטא דמילתא דכיון ששידכו וכתבו שטר שידוכין ואיכא קנין: וכ"ש אי איכא שבועה כאשר נהגו במדינה זו מיסמך סמכי אהדדי דכתיב שא"י לא יעשו עולה וכ"ש במקום הזה שעושים סעודות גדולות ומזמינים קרואים לסעודת אירוסין ואין אדם טורח בסעודה ומפסידה, ולפיכך סמכי אהדדי ואגב שמחתו מחיל וכו' ותו שכבר נהגו במדינה זו לעשות קנסות וכו' הילכך הוו שידוכין דידן כארוסין דידהו וע"ש עוד בסוף התשו' שכתב ואין חילוק בין שידוכין לאירוסין במקומינו וידוע שרוב ערי המערב ג"כ נוהגי' בשידוכין והוי שידוכין דידן כמו אירוסין דידהו וא"כ שפיר י"ל שיפה כיוון הרב אבי"ע זלה"ה בסי' ק"ט לדעת קדושים וחזר בו מדבריו דסי' ע"ד, וכ"ש לפי ידיעתינו בו שהיה מדקדק הרבה בלשונו בלי לכתוב בו דבר שאין בו צורך ובסי' ע"ד סיים וז"ל ומה גם שאינה בקנין ולפי שיטתו שתפס מלות הללו לא היה לו בהם צורך, דאפי' בקנין ל"מ ולמה הטריח קולמוסו בזה הא ודאי דס"ל דלדידן שעושין שידוכין בקנין וקנסות הוי כעודה ארוסה ולא פסק שם דלא מהני תנאי אלא מצד שלא היה קנין הנהוג רק דברים בעלמא ואיכא למימר דלא סמכי אהדדי אבל אם היה בקנין דסמכי אהדדי מהני כיון שיש לו שייכות קצת עמה ע"י הקנין וקנסות והוי כעודה ארוסה וזה כתבנו אפי' אם יהיה קנין לחוד וכ"ש אם היה בקוש"ח כ"א למ"ש כמו שנוהגים בפאס דודאי כ"ע מודו דמהני תנאו דידוע מ"ש מור"ם סימן ר"ט ס"ו דאם נשבע לקיים המקח אעפ"י שלב"ל צריך לקיים שבועתו, וא"כ אף אם נאמר שאין הקנין כלום קודם אירוסין מצד דשלב"ל מצד השבו' מיהת צריך לקיים וכ"ש לפי מש"ל להדייא בשם הרדב"ז ומהריק"ש ואף שמצינו לקדמונינו נ"ן שהיו מבטלים בנדון כיוצא בזה גם השבו' מצד שהיא נגררת אחר הקנין, וכל שהקנין אין בו ממש, גם השבו' אב"מ היינו היכא שכ' בקוש"ח סתם אך אם ביאר כא' למ"ש כמו שנוהגים בפאס הוי כאלו נשבע לקיים דמהני בדשלב"ל. איברא שראיתי להרה"ג זלה"ה בחי' על הש"ע דמש' מדבריו קצת דלא ס"ל חי' זה שהביא הרב מהריק"ש דשם הקשה מדברי מור''ם הללו למנהגינו ומנהג טוליטולא שעושים החיוב קודם אירוסין כיצד מהני, וכתב שהרב חות יאיר הקשה מעין זה והאריך ליישב ושע"ך נהגו בפולין לעשות קנין הסילוק בין קידושין לחופה. והוא ז"ל שם יישב בדרך אחרת דדוקא באדם פרטי שעושה סילוק. אבל בתקנה יכולים לתקן גם