דבר שמואל לא

הבעל תחילה תזכה היא בכל הנכסים מקו"מ ויורשיו יטלו וכן אם מתה האשה בחייו שיורשיה יטלו כו"ך והוא יטול כל הנכסים מקו"מ א"צ לא מצי"ח ולא חי"כ: עכ"ל. והא התם לא סגי שימצאו נכסים בשעת פטי' א' מהם שלא היו בעולם בשעת התנאי ושטרות והלואות ומב"ע והלואות בע"פ דלא שייך בהו קנין ואין להם קיום לקיים תנאם אלא מצד שכך התנו ביניהם ועשו התנאי בעת חידוש תנאים כאלו התנו כן בשעת הנישואין אמת אגיד שבזמן החולף בא לידינו שטר חידוש תנאים שעשו ביניהם רי"ו אסריקי ואשתו מעיר טנכיר יע"א ושנים האריכו אחר חידוש תנאי' לפטירתו וקיימו בידה כל הנכסים כפי תנאם וחתמו על זה כל חכמי המערב ועבוד עובדא ואנא זעירא בו בפרק פקפקתי בדבר מאחר דנחית בשטר חידוש תנאי' להקנות לה הדברים בדרך מתנה. אלא שלא הקנה כל דבר בקניינו.. גם מאחר שהיו דברים שלא ב"ל והלואות בע"פ שאינם נקנים אלא במעמד שלשתן ורב אחאי מהר"מ ן' ג''ו הי"ו שלח לנו פסק אחד בסגנון הנז' שהסכימו עליו רוב ערי המערב שקדמונו וכן בקדש חזיתי הפסק הנז'. הדבר מובן מאליו שכן המנהג נהוג במערב בשטר חי' תנאים לקיים תנאם מחמת שהתנו כן אחר בטול תנאי הכתו' הא' ועשאוה כשעת הנישואין ומצאתי סמוכות לזה לקיים המנהג ממ"ש הר' הכנה"ג אה"ע סימן קי"ח הגה"ט אות ד' וז"ל' הא דמהני תנאי שיחלוקו הבעל ואחרים שאינם ראוים לירש שלפי הדין לא אמר כלום הוא מפני שתנאי זה בין הבעל והאשה והרי הוא כמסלק כחו ומוותר זכותו רשד"ם סי' ק"י והא דמהני תנאי זה שיחלוקו הבעל והזרע אעפ"י שמתנה למי שלב"ל, מפני שהוא בשעת נישואין רשד"ם ק' ועיין במהר"ם מטראני ח"א סי' ש"ט וח"ג קי"ז, וח"ב ב' והר"י אדרבי רצ"ו, ועיין להרח"מ סי' נ"א סק"ט וז"ל. או אשה שפסקה לבתה כלו' שפסקה ליתן לבתה לא קנתה הבת מה שפסקה לה אמה בלא קנין אבל האם שפסקה עם בעלה לזון את בתה קנתה הבת דהתם הבעל מחייב עצמו מחמת חיבת האם, דמה לי פוסקים לה או לבתה או לאחר על פיה וכבר כתבתי זה למעלה עכ"ל ועיין בס' אבני המלואים סימן צ"ב ס"א בדברי הרב המגיד הגה ב' שכתב וז"ל ואני בעוניי מצאתי דרך פשוט לפענ"ד שיועיל הסילוק שנוהגין עכשיו אע"ג שאינם עושים חופה וקדושין בב"א והוא דבתו' שם ריש הכותב ד"ה כדרב כהנא כתבו וז"ל וא"ת בלא רב כהנא נמי למה לא יוכל להסתלק בעודה ארוסה מידי דהוי אשאר כסות וענוה. דלרבי יהודה בדבר שבממון תנאו קיים ור"מ נמי לא פליג אלא משום דקסבר מתנה על מה שכתוב בתור' תנאו בטל, וי"ל דהכא מיירי באומר לה שלא על דרך תנאי. אלא א"ל דין ודברים אין לי בנכסייך עוד דלאשה איבעי לה לאתנויי ומתנה הבעל והו"ל פטומי מילי בעלמא, והשתא מייתי מדרב כהנא דנהי דמכח תנאי לא מהני (3) מכח סילוק בעלמא מהני עכ"ל, וכ"ך בשיטה מקובצת בשם הרא"ש ע"ש. ומבואר מדברי התוס' דהיכא דהוי דרך תנאי מצד האשה בשעת הקידושין פשיטא דמהני ולא גרע משאר כסות ועונה דמהני תנאי הבעל: ה"ה בפירות וירושה מהני תנאי האשה כיון דקי"ל כר' יהודה דבדבר שבבממון תנאו קיים וא"כ לדידן שעושין חופה וקידושין בב"א מהני סילוק מצד התנאי ולא מצד סילוק בעלמא. אלא מדין תנאי גמור אלא דלפי"ז צריכין לכתוב בשטר סילוק שריה תנאי גמור בא"ה קודם הנישואין: שלא יהיה לבעל פירות וירושה ושקדש על דעת התנאי ובהכי סגי ואין אנו צריכים להכנס בכל הדוחקים שנכנסו הגאונים ז"ל בזה כן נר' לענ"ד והמשכיל יבין ויבחון עכ"ל. ועיין בס' אבני המלואים סי' צ"ב ס"א וז"ל ולפי ענ"ד נר' שהסילוק שפיר מהני לדידן קודם החופה והקידושין אע"ג דעדיין נא נתארסה וקודם אירוסין לא מהני סילוק והוא דכבר כתבנו בסי' נ"ה דהא שהקשה הריב"ש על הרמב"ם שכתב פי"א מהל' מכירה וז"ל חייב עצמו בדבר שאינו קצוב כגון שאמר הריני חייב לזון אותך ה' שנים אעפ"י שקנו מידו לא נשתעבד שזה כמו מתנה היא ואין כאן דבר ידוע ומצוי שנתן במתנה וכן הורו רבותי ומפני מה הפוסק עם אשתו לזון את בתה חייב לזונה מפני שפסק בשעת הקידושין והדברים דומים לדברים הנקנים באמירה עכ"ל הרי שסובר שאפילו דברים שאין קנין מועיל בהם אפי"ה נקנין באמירה בשעת נישואין ובפ' ששי מהל' זכייה ומתנם כתב וז"ל. כבר ביארנו בנישואין ששנים שהיו ביניהם שידוכין וכו' עמדו וקדשו קנו באמירה ואין קונין באמירה עד שעת נישואין שכל הפוסק דעתו לכנוס וצריכין שיהיו הדברים שפסקו מצויין ברשותו שאין אדם מקנה דשלב"ל עכ"ל והריב"ש הקשה דברי הרמב"ם אלו אהדדי וכתבנו לעיל בסי' נ"א דודאי גם הרמב"ם ס"ל שהדברים נקנין באמירה יותר מבקנין: מש"ה מהני בדבר שאינו קצוב רק בדשב"ל, כיון שאינו בידו כלל דאולי לא יבוא ברשותו הו"ל כהא דהובא במרדכי האב שפוסק על בנו שיעשה איזה דבר כגון לילך אחריו למקום אחר אינו נקנה באמירה שאין זה תלוי באב רק בבן ע"ש במרדכי פרק הונשא ופ' הרמ"ה סי' נ"ה ע"ש ודבר שלב"ל נמי אינו תלוי בידו ואפשר לא יבוא ברשותו כלל. ומש"ה אע"ג דאח"ך בא לרשותו מ"מ בשעת אמירה לא היה תלוי בדידיה לכך אינו נקנה באמירה. אבל דבר שאינו קצוב אע"ג דאינו נקנה בקנין כיון דבדידיה תלייא ליתן המזונות נקנה באמירה ע"ש. וא"כ הכא לעיין סילוק אע"ג דאין אדם מסתלק מדבר שלב"ל ואין לו בו שום שייבות כלל. מ"מ הכא הוי דברים הנקנין באמירה כיון שהתנו הסילוק קודם הקידושין ועמדו וקדשו על דעת תנאי הסילוק והרי בידו הוא להסתלק. לכך אע"ג דקנין לא מהני ביה הכא מהני מדין דברים הנקנין באמירה דמועיל אפילו בדבר