דבר שמואל ל

וזהו המנהג שנהגו פה מכנאס יע"א. גם מנהגינו שלא לכתוב אחריות כתובה ענב"ה, אלא האחריות על היבם באח' כ"ן שו"ש כסתם כתובה דעלמא עכל"ה גם בדף קע"ו נשאל הוא וב"ד ע"ד מנהג הנישואין וכתבו וז"ל והנושא אלמנה אין לו קצבה אלא הדבר תלוי לפי הממון שהכניסה לו, ולפי הסכמת שניהם בכתו', וכפי מה שיוסכמו שניהם המעט הוא אם רב כותבין אותו בכתובה. וביבמה נמי כך הוא המנהג כדין אלמנה דעלמא שהכל לפי הממון ולפי הסכמ' שניהם המעט הוא אם רב גם אין אנו כותבין אח' כתו' ע"ן בעלה הא' אלא על היבם באח' כ"ן שו"ש כסתם כתו' דעלמא עכל"ה. גם הרה"ג זלה"ה בצהת"ק כתב וז"ל נוהגים בכתו' היבמה שהנשאר מנדו' כותבין אותו על היבם, וכותבין עיקר כתו' על נכסיו והתוס' כותבין כשיעור נכסי אחיו המשל נשאר מהנדו' תק"ם ונכסי אחיו קק"י כותבין ודא נדו' סך תק"ס. ואוסיף לה מדיליה ע"ך קק"י, ואם היו נכסי אחיו כדי כתו' כותבין תק"ם ואם היו יותר כותבין תק"ם ותו לא באופן שאין כותבין אלא הנשאר מהנדו' ושיעור נכסי אחיו בכתוב' עה"ד הנז' עכ"ל. והן הן דברי הרב מהרח"ט זלה"ה בלי שינוי, ואין ביניהם אלא כמלא נימא בענין כתובה שמא שתלה הרב מהרח"ט בהסכמת שניהם בכתובה, קבעו הרב כשיעור נכסי אחיו שהוא כפי הדין הגמור. ואם יהיו נכסים מרובים מצד שכבר תיקן תקנת תק"ס לאל', קבע תק"ם ליבמה ג"ך, אולם לענין נדוניא ואח' על נכסיו וכתובה כשאר אלמנות שוין הם. שגם הרב מהרח"ט ז"ל שתלה הדבר בהסכמת שניהם ביאר בפיו כשאר אלמנות. ובודאי שטעם מנהגם הוא מפני שהרשות ביד היבם לכתוב הכתו' ענ"ע וכמש"ל, ולכך כותבין מה שנשאר מהנדו' עם עיקר כתו' ענ"ע וגם התוס' אין כותבין אלא כשיעור מה שירש מאחיו אם הם מועטים ואם היו מרובים אין לה אלא תק"ם כשאר אלמנות, וטעמם נכון שכיון שהרשות בידו לכתוב כתובה ענ"ע והרי היא אלמנה יכול הוא לו' אי אפשי לכתוב כ"א סך תק"ם שתיקנו לאלמנה. דאם איתא שהדבר תלוי ברצון האשה למה כשיהיו נכסים מרובים אין לה אלא תק"ס והרי היא יכולה לו' שיכתוב לה כתו' על נכסי אחיו מסך א' כמו שהיתה לה ותעקל כל הנכסים בעבור זה הא ודאי שאין הדבר תלוי אלא ברצונו וכמ"ש וכיון שהוא ברצונו והיא אלמנה אין לה אלא כתובת אלמנה. ואם לחשך אדם לומר א"ך הוא מן הדין שהדבר תלוי ברצון היבם למה לא הניחו הדבר ע"פ רצונו, וגזרו אומר במנהג זה לכתוב על היבם אף אתה אמור לו שטעם רבותינו בקביעות מנהג זה. הוא מצד שראו שאין ליבם שום הפסד בזה ואדרבא זוהי טובתו שיכול למכור בנכסי אחיו וגם אינו מתחייב ליבמתו כ"א בנדו' שהכניסה לו כשאר אלמנות וגם בתוספות אינו מתחייב לה כ"א בסך תק"ם אם הנכסי' מרובים כשאר אלמנות. ואם הם מועטים הרי אינו מתחייב כי אם בשיעור נכסי אחיו. ושו"ר להרב המבי"ן זלה"ה גם הוא בסי' ס"ג שכתב וז"ל המנהג הוא ביבמה כשרוצה לכתוב לה כתו' על נכסיו: נוטל היבם המחצית לעצמו והמחצית של היבמה יתחשב נדו' ויוסיף לה תוס' ע"ת סך תק"ס כמו שנושא אשה דעלמא ע"ך הרי שהדבר תלוי ברצון היבם ואין לה אלא תק"ם כמ"ש. ומעתה מ''ש בסימן קצ"ט וזה לרצון היבמה אך אם תרצה וכו' ע"ש טעות נפלה בדבריו וצ"ל וזה לרצון היבם אך אם ירצה וכו' כמו שהוא הדין, שבזה יושוו דברי כולם, ויהיו כולם כא' מיוסדים על פי הדין הגמור ואין לו' דעכ"ז יהיו דברי הר' המבי"ן זלה"ה היפך דברי הרבנים הנז' כי לדעתם אין לנו אלא המנהג ואין הדבר תלוי ברצונו לכתוב ע''ן אחיו, ולדעת הרב המבי"ן תלוי ברצונו אם לא ירצה לכתו' על עצמו דהא ודאי ליתא שגם הרבנים הנז' זלה"ה שכתבו שנהגו כן הנה כתבנו דמנהגם לא מילתא בלא טעמא אלא משום שראו שאין פסידא ליבם כלל, ואדרבא זוהי טובתו וכמש"ל אבל ודאי אם בכל אלה לא רצה היבם עלינו להשיאו לקבל המנהג ואם לא קבל איהו דאפסיד אנפשיה. גם ממה שנמ"ך דברי הרה"ג זלה"ה בצידי התקנות שתיקן הרב במחז"ק. ולא הגיה עליהם הרב המבי"ן בנו כלום נר' ודאי שכן הוא האמת ובלא"ה כיון שמצינו להרב מהרחט"ו זלה"ה שהעיד שכך היה המנהג בכאן מקודם ונמשך מנהג זה עד זמנו של הרה"ג זלה"ה שהוא זמן מרובה, והרב המבי"ן עצמו לא ביאר שנשתנה המנהג ממה שהיה לפנים ודבריו דסי' ס"ג מסכימים לזה ודסי' קצ"ט יש להגיהם בנקל ודאי שלמנהגם של רבותינו הראשונ' שומעין, והם אמת ודבריהם אמת, זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר בסיון תרל"ג לפ"ק. הצעיר שמואל עמאר ס"ט: ז) זה נוסח פס"ד שהובא לידינו מעיר פאס יע"א. בענין צוואת בתו של הר"מ אפלאלו. התנאים שהתנו ביניהם הבעל ואשתו הנז' שרירים וקיימים לפום דינא ומנהגא והגם שלא זיכו והקנו לאחותה מרים כל דבר ודבר לפי קניינו המועיל זכתה מכח התנאי, וכנמ"ך בפסקי הא' ז"ל וז"ל, מ"ש בסהת"ק שכל מחי' ובטול שתודה האשה לבעלה שיזכה בירושתה לאחר מותה דצריך מצי"ח וחי"ך היינו דוקא באשה שרוצה להפקיע יד יורשיה ולהעמיד הבעל במקומו שיזכה הוא בכל הנכסים לאחר מותה בתורת ירושה, וכן אם נתנה לו במתנ' מהיום ולאח"מ אבל אם נתנה לו במת"ב מהיום ולשעה אחת קודם מיתה וכן אם עשו ביניהם האיש והאשה תנאים עד"ז שאם ימות הבעל