דבר שמואל כט

שפיר יבם ואח"ך חלק דאיכא טעם לשבח שזכה בנכסי' לא מהני מצד שכתב ענב"ה, חלק ואחר יבם דעדיין לא זכה מיבעייא אם כתב ג"ך ענב"ה). עוד הוסיף הרב וכתב מיהו בש"ע וכו' וכוונת דבריו שמהש"ע משמע דטעם בטול המכר של קודם היבום הוא משום שעדיין לא זכה אבל אם זכה דהיינו שייבם ובעת הייבום כתב לה כתו' ענ"ע, יתקיים גם המכר שמכר קודם שכן מוכח מדברי הש"ע והרמב"ם שאחר שכתב שהיבמה כתובה ענב"ה, כתב לפיכך אין היבם רשאי למכור וכו' בין קודם יבום וכו', משמע דטעם בטול המכר של קודם ואחר הוא מצד שהכתובה ע"ן בעלה הראשון אבל אם ירצה לכותבה ענ"ע בעת הייבום יתקיימו כל המכירות בין של קודם הייבום בין שלאחריו וגם מטעם חז"ל שתיקנו שהכתובה ענב"ה נראה שהוא לתועלת היבם ולא להפסידו דלהדייא אמרו בש"ס על מ"ש במשנה ובלבד שתהיה כתובה על נב"ה. מאי טעמא אשה הק"ל מן השמים. א"ך ודאי כי יאמר היבם אי אפשי וכו' הדין עמו דאלת"ה נמצא שיפה כח יבמה מאשה דעלמא שכותב לה כתובה על נכסיו ומצי למכור בנכסי עצמו וכן משמע ג"ך מדברי רש"י בכתו' דפ"א ע"א ד"ה מגרשה בגט שכתב וז"ל ומגבה את כתו' ומוכר מה שירצה ומחזירה ע"מ כתו' הא' או אפילו רצה להחזירה מיד מוכר כל זמן שירצה שאין מעכבת מלמכור אלא יבמה. לפי שאין היבם כותב לה כתובה ולא כותב לה דקנאי ודקנינא, ואין כתוב' אלא על הראשון, ומשו"ה מיעכבא בכולהו דילמא מישתדוף הני דמייחד לה וכו'. אבל כתב לה כתו' כשמחזירה וכותב לה דקנאי ודקנינא לא מצינו מיעכבא ע"ך עוד שם בדברי רש"י דף פ' ע"ב ד"ה ילקח בהן קרקע וז"ל, לפי שכתוב' ענ"ב הרא' כדקתני לקמן וכו' עכל"ה משמע להדייא מדברי רש"י ז"ל דטעם העיכוב הוא לפי שאין היבם כותב לה כתובה ענ"ע אבל אם ירצה היבם לשעבד נכסיו לכתו' פשיט' דיכול ומצי למכור בנכסי אחיו מידי דהוה בנושא אשה דעלמא דהכי דייקינן דבריו שכתב לפי שאין היבם כותב לה ומדתלה הדבר ביבם ולא קאמר לפי שאין כותבין כתוב' היבמה ע"ן היבם משמע שהדבר תלוי ברצונו גם דברי התוספות דף פ"א ע"א ד"ה הרוצה שימכור מוכיחים כן להדייא שכתבו וז"ל דהחמירו חכמים ביבמה לפי שלא כתב לה כל נכסי אחראין לכתובתיך ולכך תיקנו שאינו יכול למכור כלל שלא תצטרך לחזור לטרוח ולטרוף מן הלקוחות, ואפילו ישאר לה כנגד כתוב' אינו רשאי למכור השאר דחיישינן שמא יאבדו וכו'. הרי להדייא דטעם חומרת חכמים לאו משום דיפה כח היבמה מכח אשה דעלמא. אלא משום שאינו כותב לה כל נכסי אחראין וכו' אבל לצד שיכתוב לה כן בעת היבום ודאי דמצי לכתו' ומצי למכור. גם דברי הרשב"א בתשו' שהביא הרב"י סימן קס"ח מוכיחים כן להדייא באופן שמדברי כולם יש ללמוד כמ"ש ואל תשיבני ממ"ש מר"ן שם בס"ז גבי גירשה וכנסה סתם וכו' ובלא גירושין אם מתרצה לו וכו', דמשמע דהדבר תלוי ברצון האשה ובקבלתה תנאו. דהתם שאני מצד שכבר כתב לה כתובה ענב"ה, ואחר שהסכים לתחז"ל תו לא מצי למימר אי אפשי וכו', ולכן כשהחזירה סתם כיון דקי"ל מחזיר גרושתו ע"ד כתובה הא' מחזירה והוא כבר כתב לה בכתוב' הא' אחריות ענב"ה צריך הוא להתנות ותקבל היא תנאו אחר הגירושין ובלא גירושין צריך ריצוי ממנה אבל לא קודם נישואין לגמרי שעדיין לא קיבל עליו תחז"ל, וכמ"ש הרב"ש ז"ל שם בס"ק הנז'. וכן יש לפרש ג"ך דברי התוספ' שם ד"ה מגרשה בגט שכתבו דאף אם ירצה לכתוב לה דקנאי לא מצי דאין האשה חפיצה וכו' דכוונתם לומר שכיון שכבר כתב לה כתו' על נכסי אחיו אין לנו לכופה למחול דינה שזכתה בו כבר. אבל אם בעת היבום רצה לכתוב על נ"ע ודאי הוא דמצי דלא עדיפא יבמה מאשה דעלמא. ועיין להרה"ג ז"ל בחי' על הש"ע סימן הנז' שאף שבתחילת הסי' בדברי מר"ן ס"ג רצה לפרש בדברי מר"ן דאפי' קודם היבום יכולה לעכב וגמגם בדברי הרב"ש. מ"מ בסוף הסי' על דברי הרב"ש סק"ג האריך לבאר דברי הרב"ש, והעלה דדברי הרב"ש הא' שבעת הנישואין רשאי לכתוב הכתו' ענ"ע ולמכור הם קיימים אלא דלענין הסעיף שרצה ללמוד הרב"ש לענין מכר ואח"ך יבום ובעת היבום כתב כתו' ענ"ע רוח אחרת אתו וסברתו היא דהמכר בטל וכתב שכן היא מסקנת הרב"ש ממה שלא ביאר במה הונח לו קושייתו ולפי שיטתינו יוצא לנו דדעת הרב"ש היא אף שהוקשה לו מה שהוקשה מ"מ חזר בו מכח הבנת דברי הש"ע שמוכח מדברי הש"ע שהמכר שקודם היבום קיים אם יכתוב כתו' על נכסיו כ"ש שקושיית הרב"ש המנגדת לזה יש ליישבה מצד דתרי מעשים הוו: ומעשה שהיה כך היה שחלק ואח"ך יבם, וביבם כתב ע"ן אחיו. בם הרב זלה''ה כבר הקשה על הרב"ש על קושייתו, ומתוכם מתיישבת קושיית הב"ש וא"כ שפיר אית לן למימר שלא סמך הרב"ש על קושייתו, אלא על מאי דמשמע ליה מדברי הש"ע ומ"מ בין לדברי הרב הגדול זלה"ה בין לשיטתינו דברי הרב"ש שכתב דרשאי לכתוב ענ"ע ולמכור ואינה יכולה לעכב מצד שלטובתו תיקנו וכו' אמת וצדק. ומעתה לפי"ז נבוא למנהג אבותינו שנהגו בעירנו זאת אם הוא ע"פ הדין או לא והנה ראינו להרב מהרח"ט זלה"ה בדף רע"ז שכתב וז"ל מה ששאלת אם יעשה היבם שיעור כתו' הא' או יפחות ממנה. דבר זה תלוי במנהג יש מקומות שמנהגם דלעולם היבם כותב כתו' ליבמתו ככתו' הא' שמבעלה הא' הן הכניסה לו הרבה הן הכניסה לו מעט ויש מקומות שמנהגם לכתוב לה כתו' לפי הממון שמכנסת לו: ולפי הסכמת שניהם בכתו' כשאר אלמנות דעלמא וזהו