דבר שמואל כח

כתב בידה לטוב או למוטב, כי אני לא רציתי מעיקרא ליטפל לזה מפני כבוד כת"ר שידעתי שאין לבו שלם עמה ואמרתי תלי"ת לא אלמן יש' ויתקיים העולם בשאר והיה מן הראוי שהמתחיל במצוה אומרים לו גמור ולא לשולחה לצעוק מרה לפני מי שברח מדינא, אמת אגיד לאחי שהרבה נשמטתי מזה ולא אוכל להתאפק להשיבה בכעס אולי אמלט כי יראתי מצעקתה, והנלע"ד כבר גליתי אוזן מעכ"ת בו והיה דעתי שאפשר מעכ"ת יכתוב גם הוא סברתו בזה, ואדעה אם אוסיף אם אחדל ועתה שראיתי שכת"ר לא חש ודחקו אותי חובה עלי לגלות דעתי בכתב וכת"ר יגלו דעתם גם הם והאמת יורה דרכו והנה מדברי הפוס' משמע דדוקא פחתו והותירו ונגנבו או נאבדו הוא דאמרו לאחריותה אבל אם נאכלו כנד"ד שמודה הוא עצמו זלה"ה שקנאם חטים ונאכלו נר' דחייב לפורעם דבש"ס פ' השואל והביאו מר"ן בב"י סי' פ"ה בעי רמי בר חמא בעל בנכסי אשתו שואל הוי וכו' ושם בב"י הביא דברי הרא"ש דמסיק דמסתבר דש"ח הוי עליהם, ולפי"ז ודאי דחייב לפורעם. דאטו ש"ח אי טען שאכלם יפטר הא ודאי דלא, וה"נ גבי בעל בנ"מ ולא אמרו שיכול לאכול ולבלות. אלא באותן דברים שהוזכרו בסי"ג, וטעמם מבואר שם בב"י למר כדאית ליה אבל כספים כנד"ד מבואר שם בטור וב"י דאין קונים בהם גלימא שהיא כפירות וכיוצא בה אלא דבר שגזעו מחליף וע"ש בב"י ד"ה ומ"ש כיצד וכו' ועי' בב"ש ס"ק ל"ב, גם ממ"ש שם מר"ן ס"ב וב"ש סק"ד שלא פטרוהו מפשיעה אלא מצד שהיה עמו במלאכתו והוייא פשיעה בבעלים משמע כמ"ש דאם כדבריכם דאפילו אכלם פטור למאי איצטריכו לטעם פש"ב, והלא כיון שאינם בעולם חשבינן להו נאבדו, ובנאבדו קי"ל דלא מחייב באחריותן הא ודאי דבאכלן חייב ולהכי הוצרכו גבי פשיעה לדון פש"ב, גם בסי' צ' סי"ג גבי בעל שמכר בנ"מ דלא עשה ולא כלום כתב הב"ש שם סקמ"ז וז"ל ומעות שקיבל פשיטא דהוו כהלוואה ממש, וצריך לשלם מכל מה שיש לו, גם בבאה"ט סי פ"ה סק"ג גבי מ"ש מור"ם שנ"מ הם נכסים שאינם באח' כתב בשם מהר"מ גאלנטי סימן ק"ג דאם הבעל הגון ויר"ש ומקבל אחריותם יוכל הוא עצמו לישא וליתן בהם ואוכל הפירות והמעיין בב"י שם וראה שדברי הרב הנז' הם כלפי מ"ש מר"ן בשם תשו' הרשב"א שכתב וז"ל כתב הרשב"א בתשו' נפלו לה כספים ילקח בהם קרקע והוא אוכל פירות ואם אמר הבעל עבידנא עיסקא בזוזי ומרווחנא טובא ואיכא ריוח ביתא אין שומעין לו: ודברי רבא שאמר בזוזי ועביד בהו עיסקא דשומעין לו משום ריוח ביתא לא עד"ז נאמרו אלא על מוכר פירות נ"מ אבל קרן זוזי דנפלו לה בנ"מ אין שומעין לו וזה פשוט עכ"ל, אשר מדבריו הללו מ"ש דבכל גוונא אין שומעין לו, ולכן כלפי זה כתב הרב מהרמ"ג דאם היה כשר ויר"ש ומקבל אחריותן שומעין לו שמעי' מהכא תרתי, חדא הא דאמרן דאינו רשאי לאוכלם, דאם איתא דרשאי לאוכלן א"כ הו"ל דבר שמואל (ג) כפירות, ולמאי איצטריך הרשב"א לחלק בדברי רבא כמ"ש גם הרב מהרמ"ג למאי איצטריך לקבלת אח' בהגון ויר"ש: הא בלא"ה רשאי לאוכלם, זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן אכי"ר. הצעיר שמואל עמאר ס"ט: ו) בדין כתו' יבמין אם הרשות ביד היבם לכותבה על נכסי עצמו או על נכסי אחיו דוקא, עיין סי' קס"ח ס"ג דיבמה כתו' ענב"ה, ולפיכך אין היבם רשאי למכור כלום בנכסי אחיו וכו' ע"ש וביאר הרב"ש שם בסק"ג על מ"ש מר"ן לפיכך וכו' דאפילו אם ירצה לכתוב לה כתו' על נכסיו יכולה לעכב עליו מלמכור והוא מהתוס' פ' האשה, ופירש דבריו הוא דאם אחר שייבם וכתב לה כתו' ענב"ה רצה לחזור בו ולכתוב לה כתו' על נכסי עצמו כדי שיוכל למכור יכולה היא לעכב וזה מתבאר ממה שסיים שם וז"ל בקיצור אע"ג דחז"ל תיקנו כתו' ענ"ב הא' לטובת היבם והשתא כשהוצרך למכור בנכסי אחיו יכול לו' אי איפשי בתקחז"ל, מ"מ מאחר שבתחי' כשייבמה הסכים לתקחז"ל וכתב לה כתו' על נכסי אחיו שוב אינו יכול לומר אי איפשי, וכו' ולפי"ז אם בעת הייבום מיד רוצה לכתוב לה כתוב' על נכסיו אינה יכולה לעכב ורשאי למכור, ומ"ש בסמוך דאינו יכול למכור קודם היבום היינו דוקא כשאינו רוצה לכתוב לה כתו' על נכסיו, וע"ע שם דשקיל וטרי הרב לענין מכר זה שקודם היבום שבו סיים אם הוא קיים או לא, שהוסיף וכתב שם וז"ל בתוספ' ביאור, מיהו מש"ס משמע הכי בעובדא דבעי אחוה למיפסלה בגט והקנה לו אחיו חצי נכסי המת שלא חילקו בין רוצה לכתוב כתו' ע"ע לאינו רוצה: ואם איתא שיכול לתקן כמ"ש היה להם לחלק ואין לומר שהטעם שלא חילקו שם הוא משום שעדיין לא זכה בהם ואכתי לא ידעי' דעתיה אם רוצה לכתוב כתובה על נכסי עצמו, אבל לעולם לצד שיכתוב לה כתו' אח"ך על נכסיו, יהיו מעשיו קיימים אפי' במה שמכר קודם. דהא ודאי ליתא דא"ך קשה ממ"ש שם השתא ייבם ואח"ך חלק לא עשה ולא כלום חלק ואח"ך ייבם מבעייא. דלפי מ"ש במאי פשיטא ליה לתלמודא בחלק ואח"ך ייבם, טפי מייבם ואח"ך חלק דבשלמא בייבם כבר ולא כתב לה כתו' על נכסיו ניחא דאינו יכול למכור הואיל וכתובה על נכסי הרא' אבל כשחלק קודם הייבום הרי יש לו תקנה במה שיכתוב כתו' על נכסיו הא ודאי דכיון דפשיטא ליה לתלמודא חלוקה זו מאחרת משמע דאפי' שיכול לכתוב לה כתו' על נכסיו בעת היבום לא מהני תיקונו לקיים המכר שמכר קודם. וטעם הפשיטות הוא משום שכיון שבאותה שעה שמכר לא היה תיקון זה בעולם. שוב אינו מועיל גם תיקונו שאח"ך (וזה אינו דלמה לא יועיל התיקון אח"ך כשייבם בשיכתוב על נכסי עצמו, והלא אינו אלא לטובתו, ולכן מוכרח לומר בפי' שהט' הוא משום שלא כתב ענ"ע, ואתי שפיר