דבר שמואל רנ

האמת שאם היה קנס היו פטורים היורשים דלא קנסו בנו אחריו וכמ"ש איהו גופיה בסי' ק"ה ופסקה מור"ם בסימן נו"ן ס"ו בהג"ה ע"ש, ובח"מ סקי"ט, והביא דבריו באותה תשובת הרב הסמ"ע ג"ך בס"ק שקול"ז ע"ש, הא ודאי שקרי ליה הרב כתב הקנס לפי שהוא כעין קנס על החוזר בו ותדע שכן הוא שהרי סמוך ומיד וקורא אותו שט"ח ומחלק בין ההיא דמור"ם לנדונו דהתם קנס בעלמא. משא"ך בנדון דידיה שהוא שט"ח. ובזה יתבארו לך דברי הב"ש שם שכת' דההיא דמהרי"ו סימן קמ"ב איירי שהיה קנין, דקאי על קנין החזרה שהוא השט"ח שנוטלתו מהאמצע, ולא על עיקר הפיסקא שלא היה בה קנין דלא זכתה בה הבת אלא דעכ"ז הלשו' דחוק קצת במ"ש קנין מפו' לזכות לבן או לבת דמ"ש דקאי על עצמות הפיסקא לא על חוב החזרה איך שיהיה המורם מכל האמור דדעת הריב"ש שהעתיק מור"ם ז"ל דבריו להלכה וכן דעת הרב"ש והלח"מ דהזמנא לאו מילתא היא ואף אם מת האב כנדון הריב"ש לא זכתה הבת באותן חפצים. רק אם היתה הפיסקא בקנין או בדברים הנקנים באמירה. אבל אם לא היה שם לא קנין ולא דברים הנקנים באמירה לא זכתה הבת כלום אפילו באותם חפצים שהזמין והכין לה אביה לשמה ולדעת מהרי"ו והסמ"ע והרח"מ והב"ש אף אם היה קנין שאינו ברור כגון שקנו מיד ב' הצדדין אבי הבן ואבי הבת לקיים המדובר ביניהם לא זכתה הבת כלל דהאי קנין לא קאי אאותו בן או בת אלא אאותו שכנגדו ששידך בתו לבנו שאם יעבור ולא יתן כמדובר שיתן הקנס לשכנגדו, ואף גם זאת בענין ההזמנה נראה דדעת מהרי"ו כדעת הריב"ש מדלא חילק ז"ל באותן ג' תשו' בין הכין ללא הכין ודאי דדעתיה ז"ל כהריב"ש דהזמנה לחוד בלא קנין לאו מילתא היא ועיניך תחזינה משרים דלכולהו רבוותא אין חילוק בין מת האב לעדיין חי דבכל אופן שיהיה אם היה הדבר בקנין או בדברים הנקנים באמירה זכתה הבת ואם לא היה קנין ולא דברים הנקנים באמירה אף שהכין לה לשמה ומת אביה לא זכתה הבת כלל אפילו באותם חפצים שהכין לה, והן אמת מידי עוברי בפסק החכמי' הנ"ל על"מ יש"ץ בהשקפה א' לא נהלם לי האי חי' דמת אביה דמאי איכפת לן במיתת האב ומה חידוש נתחדש לנו במיתתו, וכי הזכיה תלויה במיתת האב, והרי זה דומה ממש למ"ש מהרי"ו בתשוב' הביאה בקצרה הרב הסמ"ע שם סי' רפ"ו סק"ד וזל"ה דמאיזה טע' יזכה הבן דאין כאן מתנת שכ"מ ולא מצוה מח"מ, ולא משום מצוה לקיים דברי המת עכ"ל, וכן אני אומר בנדו"ד ג"ך במאי זכתה הבת במיתת האב דאין כאן שו"ד המזכה אותה במיתתו יותר מבחייו. וא"ך מה הפרש יש בין מת אביה לעדיין חי סו"ס כיון שהיה הדבר בלא קנין וכיוצא בו אין לה שום זכות כלל ואפילו אם מת אביה כיון שלא צוה ע"ז כלום אין לה שו"ז כלל, ולצד שנאמר דהזמנה לשמה תועיל. א"ך אף בחיי אביה גם כן תועיל לה דמשעה שהכין והזמין לה זכתה הבת, ומיתת האב אינה מעלה ואינה מורדת כלל יותר ממה שהיה בחייו ומה שהיה הוא שיהיה ואין כל חדש זהו מה שעלה בדעתי בהשקפה א', האמנם בראותי שהדבר תלוי באילן גדול לסמוך עליו הוא הרב הכנה"ג קיבלתי הדברים בשתיקה כהודאה. ועכשיו שהאיר ה' עין שכלינו וראינו חבל נביאים שזכרנו שכולם נתנבאו בסגנון אחד דאין שום חילוק והפרש במיתת כאב, והעיקר הוא אם היה הדבר בקנין או בדברים הנקנים באמירה זכתה הבת, וא"ל לא זכתה אף במה שהכין לה לשמה דהזמנה לאו מילתא היא וכמש"ל, א"ך צריכין אנו למשכוני נפשין להסכי' דבריו ז"ל עם הרבנים הנ"ל ובכן חזרתי על המקרא לעיין שם בדברי רבינו הכנה"ג סימן ס' הגב"י אות כ"ג שממנו נולד להם חי' זה דמת אביה. ולכאורה נר' שכדבריהם י"ץ כן הוא ממ"ש הרב ז"ל שם וז"ל שהרא"ש וחכמי דורו סברי דבמתנ' עשו תק"ה מאן ספין ומאן רקיע וכו' הרי שאף שעדיין לא נשאת הבת ומת אביה זיכה אותה הרב בנדוניה שהכין לה אביה וכן נר' ג"כ ממ"ש הוא ז"ל על דברי הרב מהר"י אדרבי וז"ל איברא שנדון הרב ז"ל כשאביה קיים עכ"ל הרי מבואר לך להדייא שיש חי' במיתת האב האמנם אחר העיון כד דייקי' שפיר נרא' שמה שזיכה הרב הכנסת לבת בנדון שאלת הרב המבי"ט לדעת הרא"ש וחכמי דורו לא שמת אביה, כאשר עולה על הדעת בהשקפה א' אלא מפני שהיה הדבר בקנין ולכן זכתה הבת במתנתה ואין להוציא מידה משום ת"ה לדעת הרא"ש שגם במתנה עשו תק"ה, וכן מדוק' מדבריו שהעתיק מתשו' הרב המבי"ט ז"ל שכתב וז"ל ולבת לא כתב דאקני דמש' שהיה קנין רק שלא כתב לה דאקני, וכן מובן מלשון השאלה למורגל בלשון הפוס' שכתב ונדר לה אביה דל' זה רגילים לכותבו על קנין או שבוע' וכיוצא מדברים המקיימי' הענין כעין נדר ולכן זיכה אותה הרב בדינה משום תק"ה לדעת הרא"ש כיון שהיא מוחזק' ותפוסה ויכולה לו' קי"ל כהרא"ש אבל אם לא היה שם קנין לא היה מזכה אותה כלום ושוב אחרי כן לחפשי יצאתי ומצאתי הדבר מפור' שם להדייא בתשו' הרב המבי"ט דאיירי בקנין ואם לא היה כתוב לבע"ח דאקני לא היה זוכה הבע"ח להוציא מידה כיון שזכתה הבת בקנין, אבל עכשיו שכתב לבע"ח דאקני ולבת לא כתב דאקני אף שתפסה מוציא הבע"ח מידה לדעת הרשב"א והרשב"ש דבמתנה לא עשו תק"ה, והרב הכנה"ג ס"ל דבתפסה שהיא מוחזקת אין מוציאין מידה נגד הרא"ש וחכמי דורו דס"ל דגם במתנה עשו תק"ה. ולכן אף שכתב לבע"ח דאקני ולבת לא כתב דאקני כיון שהיה הדבר בקנין זכתה ואין מוציאין מידה משום תק"ה. ולדידן דגרירי בתר פסקי מר"ן שפסק כהרא"ש כמ"ש בסי' ס' ובסי' קי"ג דכללינהו מר כחדא מכר או נתן זכתה הבת אם היה שם קנין ואפי' בלא תפיסה ודברי הרב מהרי"א סימן ת"ט שהביא הרב הכנה"ג שם איירי ג"כ בלא קנין ולכן לא זכתה הבת