דבר שמואל רמט

לחופה אח"ך. ולא זכה הבעל בנכסים כלל, וסברתו ז"ל דאין לך קונה שעבוד אחרים וגזל גמור יותר מזה, וע"ז השיגו הרב מוהרח"ט זלה"ה מההיא דסימן קי"ג ס"א דאף שהתרה הבע"ח בלוקח שלא יקנה מטלטלי הלוה התראתו לאו כלום היא. וכבר הושג הרב מוהרח"ט זלה"ה ע"ד אלו, מרבה מהאחרונים הלא בספרתם דשם בסימן קי"ג איריי בדלא כתב לו למלוה דאקני ולכן לא תועיל התראתו בלוקח, אבל כגון שטרי דידן דכתבינן בהו דאקני מטלטלי אגב קרקע, התראת הבע"ח בחתן התראה מעלייא היא זהו כללות דבריהם ז"ל ונראה פשוט דלא איירי הרבנים הנ"ל ז"ל אלא בנשאת הבת, דאז זוכה הבעל בנדוני' אשתו אבל אם עדיין לא נשאת אף ששידכה והכין לה אביה נדוניה לשמה לא זכתה הבת כלום כ"ע שנא נשאת כיון שלא היה הדבר בקנין וכיוצא בו וכמש"ל דאלת"ה תיקשי לך לכולהו רבוותא, לה' מוהריב"ץ תיקשי דאף שהתראת הבע"ח התראה כיון שכתב לו דאקני סו"ס הרי זכתה הבת משעה שהזמין לה אביה אחר ששידכה, דהו"ל קודם התראתו בחתן ומה מקום להתראה אחר הזכייה ולהרב מהרח"ט ז"ל ג"ך תיקשי דאי סבר לה מ"ר דזכתה הבת משעת הזמנה לשמה, א"ך דעדיפא הו"ל לאקשויי על דעת הרב מוהריב"ץ דמה מקום להתראת הבע"ח בחתן, אחר שכבר זכתה הבת משעת הזמנה לשמה, הא ודאי דבין למר ובין למר אין זכיה לבת בנכסי נדוניה כ"ע שלא נשאת והזמנה לחוד אף אחר ששידכה לאו מילתא היא ויכול הבע"ח של אביה ליפר' מהם כדין מלבוש שבת ויו"ט שעושה האב לבנו, ובזה צדקו יחדיו דבריהם ז"ל לגבי פרט זה דהזמנה לחוד לאו כלום היא כ"ע שלא נשאת, וכן מדוקדק מל' הרב מהריב"ץ שכתב שכל המנדן לבתו ע"ד כניסה לחופה ואז הוא שזוכה החתן, דמש' דקודם כניסה לחופה אין זכיה לא לבת ולא לחתן. איברא ששטחיות דבריו ז"ל יכולים לסבול דאף שיזכה האב הנדו' לבתו בקנין אפי"ה כ"ע שלא נכנסה לחופה אמדינן דעתיה דלא זיכה לה אלא ע"ד כניסה לחופה, דכללא הוא דבכל המתנות אמדינן דעת הנותן כמ"ש סימן רמ"ו ע"ש וא"ך כ"ע שלא נכנסה לחופה יש שליטא לאב בנכסי' אם יצטרך להם, ומינה דגם הבע"ח שלו יכול ליפרע מהם. אלא דאפושי פלוגתא לא מפשינן, ודיינו להעמיד דבריו בשהיה הדבר בלא קנין כנדון שאלתו ז"ל. וכדי להשוות דבריו להלכה וכמו שנבאר להלן בס"ד, כל זה דקדקתי בהשקפה א' מדברי הרבנים הנ"ל זיע"א ואחרי זאת לחפשי יצאתי בעיקרן ושורשן של דבריו וזאת מצאתי להריב"ש ז"ל סימן קכ"ט שאחר המשו"מ בש"ס ופוס' זו הלכה העלה דאם היה הדבר בקנין או בדברים הנקנים באמירה עפ"י התנאים שהזכיר שם דעמדו וקדשו ונישואין א' ע"ש ובאהע"ז סימן נ"א. אזי זכתה הבת בכל מה שפסק לה אביה. אולם אם לא היה שם לא קנין ולא דברים הנקיים באמירה לא זכתה הבת ואפילו באותן חפצים שהכין והזמין לה אביה לשמה וזל"ה. גם הבת לא קנתה החפצים ההם אעפ"י שהיה דעת האב לתתם לה לכשתנשא כיון שעדיין לא נתנם לה עכל"ה, ודבריו הללו הביאם שם מור"ם ז"ל באה"ע סימן נ"א להלכה וז"ל הדברים הנקנים באמירה או שפסק לה האב וקנו מידו הוי כשאר חוב ואפילו מת האב קודם שנשאת החתן מוציא מן היורשים ואפילו ממשעבדי כשאר חוב ריב"ש סי' קכ"ט עכ"ל ומדבריו הללו משמע דדוקא שפסק בקנין או בדברי' הנקנים באמירה עה"ד המובא שם. אבל הזמנה בעלמא אפילו הכין לה לשמה אחר ששידכה. הזמנה לאו מילתא היא דאל"ך היה לו למור"ם ז"ל לכלול ולהוסיף בדבריו. גם אם לא היה שום קנין המועיל אם הכין לשמה ג"ך זכתה הבת, הא ודאי דהזמנה לאו מילתא היא וכמבואר להדייא בתשו' הריב"ש שממנה מקור דברי מור"ם ז"ל וכמש"ל וע"ש בח"מ סקי"א ועיין ג"ך בח"מ סימן רפ"ו ס"ג בהג"ה, ומ"ש שם הסמ"ע סק"ג ד'. ולכאורא נראין דבריהם ז"ל הפך מ"ש הרב ב"ש שם סק"ט ע"ש, דמשמעות לשון הסמ"ע במ"ש ודומה לזה חזר וכתב מהרי"ו וכו' ופסק דאין ליקח דבר זה מהאמצע וכו' מורה להדייא דמהרי"ו לא זיכה לבת באותה תשו' דסי' קמ"ב ועי' לה' ח"מ שם שנראין דבריו לכאו' שכן הבין בדברי הסמ"ע שכתב שם וז"ל וכ"פ שם בסמ"ע בשם מהרי"ו גם גבי בת דלא זכתה ויש ליישב דכאן פסק עפ"י תשו' הריב"ש וכו' ובח"מ מיירי עפ"י תשו' מהרי"ו וכו' ע"ך לא זכו הבן או הבת כי לא הקנה להם עכ"ל: הרי להדייא דסובר הרב דמהרי"ו ז"ל לא זיכה לבת באותה תשו' דסימן קמ"ב, ואלו לדעת הרב ב"ש אדרבא מהרי"ו זיכה לבת באותה השוב' דסימן קמ"ב, ודעדיפא כתב שלא ינכה לה מחלק ירושתה שהרי כתב וז"ל ובתשו' קמ"ב איירי שהיה קנין מפורש לזכות לבנו או לבתו אז זכין ואין מנכין להם מחלק ירושתם והיינו מ"ש כאן עכל"ה, ואחר העיון נראה דדבריהם ז"ל אל מקום א' יהלכו ויורדים אל עמק שוה ותחילה נבאר באיזה אופן נשאל מהרי"ו ז"ל בסי' קמ"ב מתוך הבנת דברי הסמ"ע, כי כעת לא זכינו לספר זה ואינו מצוי בינינו לראות הדברים במקורן ואז נבין דבריהם ז"ל ואען ואומר דנדון הר' היה שעשו שידוכין לבניהם אבי הבן ואבי הבת, ועשה האב פיסקא לבתו אכן בלא קנין ואח"ך נתחייב האב בשטר כו"ך אם יחזור בו מהדברי' שהיו ביניהם ועל הפיסקא עצמה לא נטל קנין שזיכה לבתו כו"ך, ואח"ך מת אבי הבת, ולזה פסק להם הרב דאין לה ליטול הפיסקא מהאמצע אלא מחלק ירושתה כיון שלא היה קנין על הפיסקא עצמה, אולם השט"ח שנתחייב האב חייבים יורשיו לשלם מהאמצע כדין שטר גמור דלא מהני ביה טענת אונס וזהו מ"ש שם הרב הסמ"ע ולכל היותר אין ליקח מהאמצע אלא סך המבואר בכתב הקנס שהוא השט"ח העשוי על החזרה, ומה שקרי ליה הרב קנס מה שאינו כן כפי