דבר שמואל רנא

בנדוניה כ"א עד שתנשא, והוא ז"ל ג"כ אזיל בשיטת הריב"ש דבלא קנין או דבר המועיל לא זכתה הבת כ"א עד שתכנס לחופה ומ"ש עלה הרב הכנה"ג שם איברא דנדון הרב איירי בעדיין אביה קיים, אין כוונתו ז"ל לחלק בין אביה קיים למת אביה כפשטן של דברים, שהרי פוק חזי שהרב ז"ל באותה תשוב' עצמה ובאותו מקום הביא ראיה לדבריו מדברי הריב"ש קכ' ט והעתיק מינה הדברים שהעתקנו לעיל אין חסר ואין יתר דאיירי במת אביה ואפי"ה כתב דבלא קנין לא זכתה הבת ואם הדברים כפשוטן איך הרב הכנה"ג ז"ל תכף דסליק מאותה תשו' ועדיין הקולמוס מלוחלח בדיו ירד לחלק לדעת הרב הפך המבואר להדייא בדבריו אתמהא ! ומפני זה הוצרכתי לדחוק קצת בדברי הרב הכנה"ג וליישבם דדבריו סובבים על מה שפסק מהרי"א דאף שנשאת הבת לא זכתה באותן חפצים, ולזה נרגש קצת דלמה לא תזכה בהם כיון שנשאת עתה שהרי דכל המנדן ע"ד כניסה לחופה וכיון שנכנסה לחופה א"ך זכתה בהם ודאי ולכן כתב שנדון הרב היה באביה קיים ושינתה מדעתו למיהך להתנסבה לכל גבר דתצביין לכן אף שנשאת בחייו לא זכתה דבכל המקומות אמדי' דעת הנותן כמ"ש סי' רמ"ו ע"ש והוא דוחק דלפי"ז עיקר החילוק שעשתה הפך דעת אביה בנושא המאמר והעיקר חסר מהספר, יוצא לנו מהמחובר והמדובר דהריב"ש ומהרי"ו ומור"ם והמבי"ט ומהרי"א והסמ"ע והרח"מ והב"ש כולהו סרכייא סברי מרנן דאם היתה הפיסקא בקנין או בא' מדרכי ההקנאה או דברים הנקני' באמירה עה"ד המבואר באה"ע סי' נ"א אזי זכתה הבת אפי' פסק לה ולא הכין ואם לאו לא זכתה הבת כלום אף באותם החפצים שהזמין לה ואפי' מת אביה אח"כ וזולת הרב מהראנ"ח שהביא הכנה"ג הוא שס"ל דבהזמנ' לחוד זכתה הבת והוא ז"ל יחיד בדבר ואף גם זאת ודאי דדעתו ז"ל אפי' אביה קיים דאין סברא לחלק בין מת אביה לאביה קיים ואף שהביא סברתו בלשון אבל וקי"ל דכשכותב הפוסק איזה סברא בלשון אבל דעתיה לפסוק כוותה זכורני שלא נזכר כלל זה רק בטור וב"י דוקא לא בכנה"ג ואף אם המצא תמצא בכללי הרב שגם הוא כייל הך כללא ודעתו לפסוק כאותה סבר' שמעתיק בל' אבל סו"ס דבריהם ז"ל נגד מור"ם דקי"ל כוותיה במקום שלא דיבר מר"ן וכמש"ל. ואחרי כותבי עיני ראתה להרב המבי"ן ז"ל בנימו' על הש"ע סימן צ"ז סכ"ה וז"ל אין בע"ח גובה מכסות וכו' כתב א"א ז"ל דמי שקנה נדוניה לבתו אין הבע"ח יכולים לגבותה דהו"ל כאלו נתנם לה, ואע"ג דבגדי שבת ויו"ט שעשה לה יכול לגבותם זהו מטעם שכתב הסמ"ע ס"ק ס"א דבגדים יקרים הללו אינו מקנה להם אלא ע"ד שאם יצטרך להם יקח מידם וימכרם ובנדו' לא שייך לו' כן דמסתמא הקנה אותם לגמרי שתנשא בהם עכ"ל והיא סברת הרב מהראנ"ח שהביא הרב הכנה"ג ז"ל ותימא לי על הרב ז"ל שדבריו אלו נגד מור"ם בשם הריב"ש וכמש"ל ושוב בהיותי נבוך בזה חיפשתי בתשובו' ז"ל וראיתי לו בח"ב מספרו משי"ש סימן רס"ד שפסק כהריב"ש והעתיק ג"ך לשון הריב"ש בתשו' שהעתקנו לעיל כצורתו אב"א ולבסוף סיים ועיין בח"מ סי' רפ"ו ס"ג בהג"ה ובסמ"ע ופשוט דלהלכה נקי' כהאי תשו' שהיא בתוך תשובות ומיוסדת עפ"י הדין לדעת מור"ם ז"ל וכמש"ל. סו"ד בהא סליקנא ובהא נחיתנא שאם נתן לבתו הנדוניה בא' מדרכי ההקנאה המועילים כפה"ד הברור אזי זכתה הבת לדעת מור"ם דאנן בני מערבא גרירי בתריה במקום שלא דיבר מר"ן הקדוש. ואף בקנין שאינו ברור דע' הסמ"ע והרב"ש והרח"מ לא זכתה הבת וכמש"ל. אולם אם לא היה קנין ולא שום א' מדרכי ההקנאה לשמה לא זכתה כלום ולא שאני לן בין מת האב לאביה קיים כלל. ונלע"ד שגם לפום מנהגא מנהגינו כמ"ש דהזמנה לחוד לאו כלום היא שהרי מעב"י שבאין לב"ד ומתרין בחתן קודם לחופה והב"ד נטפלים להם על זה ושולחי' סופר ב"ד להתרות בחתן קודם כניסה לחופה ואם זכתה הבת משעה שהכין לה אביה מה מקום להתרות בחתן וכמש"ל ואטרוחי בי דינא ל"ל, הא ודאי מדנטפלים להם הבתי דינים שקדמונו דהכי נהוג וכן עמא דבר דבהזמנה לחוד לא זכתה הבת, קנצי למילין הלכה זו יוצאה בהינומא וראשה פרוע דהזמנה לחוד אף אחר ששידכה הזמין לה לשמה לא זכתה הבת כלום קודם כניסה לחופה, זולת אם יהיה הדבר בא' מדרכי הקנין, וזול"ז לא זכתה הבת כלום קודם הנישאי' וכמ"ש, ותימא לי על החכם הפוס' שהפריז על מדותיו דאפילו בלא שידוכין ובלא הזמנה קרי ליה הזמנה מה שלא עלה ע"ד האב שהרי היא עדיין קטנה ורצה לזכותה בבגדים שעשה לה אביה בקטנותה, ואם באנו לפסוק כדבריו א"ך בטלת כל דין בגדי שבת ויו"ט בבת וגם בבן נאמר לצורך חופתו אם היו בלחזז"א [פירוש כפל בל"ע] הא ודאי בורכא ולפנים אינה צריכה, והנה עוד מקום אתנו לברר באריכו' דע' מר"ן ומור"ם בנותן מתנה לבניו, אם יש בזה משום תק"ה ביען שבנד"ד כבר נשבעו הבע"ח שבו' הטירפא לגבי הבע"ח המאוחרים, וממילא יזכה בדין לטרוף מיד הבת אף אם נתן והקנה לה אביה בא' מדרכי הקנין, אך אמנם השואל דוחק אותי, לאמר כלו מעשיכם דבר יום ביומו לא נתנני השב רוח, והדבר צריך מתין קצת, לכן בראותי שזכינו לדין בנד"ד ממ"א וכמ"ש משכתי עט"י מפרט זה ולכשיבוא אז נחכם לו בע"ה, וצויי"מ וימ"ן כ"ד הח"פ בטבת דהאי שתא טבתא ח"ן וכבוד לפמ"ה איש צעיר. שלם עמאר ס"ט, (מר בריה דהרב המחבר זלה"ה)