דבר שמואל רמח

באנפי נפשה ולא שייך כלל לתנאי אלא הוא כהקדמת דברים וכו' ע"ש, (ועוד אפשר לומר דגם מר"ן החמיר בגט שכ"מ שיהיה בלי שום תנאי וכמו שמצינו להמרדכי שהביא מור"ם בד"מ סי' קמ"ה ובהגה שם ס"ט לאפוקי נפשיה מספיקא וכו' ע"ש וע"ע מזה להרב"ח שם ס"ד וס"ס קמ"ח וע"ע להרב פנים מאירות ח"ג סימן ד') ושוב אחרי כותבי נשאתי ונתתי בענין זה עם ידי"ן ואור עיני חכם בני: יהי שקם בחילו אכי"ר, ויישב סתירת דברי מר"ן אהדדי באופן נאות מתקבל על הלב דהיינו כל היכא דאיצטריך מעכשיו או ע"מ לגופייהו ללמוד מהם איזה דין בעינן בהו משה"ת דכיון שיש טעם אחר לאמירתן איכא לספוקי בהו אם אמרם ג"כ לענין משה"ת וכיון שהדבר ספק לא עבדינן עובדא, ובמקום דלא נ"מ לדינא מידי באמירתן דיינינן להו ודאי שלא באו אלא לחזק תנאו ושלא להצריך משה"ת ולכן בההיא דסימן רמ"א דאצטריכא לגופה לומר שנעקרה המתנה למפרע משעת נתינה ותחזור ליורשים בעינן משה"ת כיון שיש לתלות שלא אמרה רק בעבור העקירה שאם לא היה כותב ע"מ והיה כותב במקומה על תנאי לא היתה חוזרת למפרע אלא משעת ביטול התנאי, ואתאן לההיא דל' מתנה ליורש וכו' הו"ל כל' ירושה וירושה אל"ה. וכמ"ש הרב הסמ"ע סי' רמ"א סקכ"ד ובפרישה שם סקי"ב באורך וא"כ נימא דלשון ע"מ אתא לגופיה ולא למשה"ת וכנטול דמי לענין משה"ת ולכן אפי' היה התנאי בע"מ בעי' משה"ת. וכן בההיא דסימן קמ"ה ס"ה דאם מתי איצטריך למעכשיו משום דאין גט לאח"מ וכיון דאצטריכא הוייא כאלו אינה, ובעי' משה"ת משא"כ כשאין במה לתלות אמירתן שפיר אמרי' דלא נאמרו אלא לחזק ותו לא אצטריכנא למשה"ת עכ"ד הי"ו. ואני הצעיר מצאתי סמך לדבריו הללו ואנא אסברא בדדמי מדברי הרמ"ה שהביא הטור חומ"ש סימן רנ"ח דלא אמרי' זמנו של שטר מוכיח עליו אלא בכותב לו לאח"מ והיינו טעמא משום דכיון דהמיתה מבררת הזמן א"צ לכתוב זמן בשטר ועל כרחך לא בא אלא להקנות לו מאותו זמן משא"כ כשכותב לאחר ל' יום אין אומרים זמנו של שטר מוכיח עליו ולכן אם מת נותן או מקבל תוך ל' יום בטילה המתנה וכו' ע"ש הרי להדייא דהיכא דלא איצטריך זמן לגופיה הוא דאמרינן זמנו וכו' ואי איצטריך לא אמרי' וה"ן דכוותה ובזה ג"כ מיישבים דברי מר"ן דסימן קצ"ה ס"ה עם דבריו דסי' רנ"ח עיין להרב פ"ת שם בסי' רנ"ח ע"ש והיה לבאר דאף דמר"ן באה"ע סי' קמ"ה פסק דלא כהרמ"ה ע"ש מ"מ בטעם הדבר מודה להרמ"ה אלא דאיהו ז"ל ס"ל דגם בנותן לאחר ל' יום שייך האי טעמא דאיכא למימר דכיון דהומ"ל הרי נכסי נתונים לך לזמן פ' והיה זמן הנתינה מבורר בלתי כתי' זמן השטר ואעפ"כ כתב זמן בשטר על כרחך לא בא אלא להקנות לו מאותו זמן וכמ"ש הרב"י כל זה בסי' רנ"ח ע"ש. ויצא לנו מזה עתה ג"כ דגם דברי הרב מוהריב"ץ זלה"ה ורבנן דאייתי בשיטתיה אפשר לו' דבכוונ' מכוונת נקט תרתי בקש"מ חד לגופיה לענין אסמכתא וחד למשה"ת והונח לנו בזה מדברי חו"ר צפרו ישצ"ו הגם שאין דבריהם אחה"מ כדברינו, כי לדבריהם גם לענין אסמכתא ל"מ אלא בתרי ולדידן לא אצטריכו תרי אלא רק כדי שיהיה חד לגופיה וחד למשה"ת ואכתי יש להקשות על דבריהם במה שכתבו דדברי הי"א דסי' ל"ח קשו אהדדי עם סימן ח' ולא ירדנו לסו"ד בזה דהי"א מיירי בתנאי אם, וס"ח מיירי בע"מ. סו"ד בהא סליקנא ובהא נחתינא שהדין דין אמת כמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו בענין זה וצויי"מ וימ"ן הכ"ד החו"פ מכנאסא יע"א באייר הוא זיו מש' וישבתם על הארץ לבט"ח לפמ"ה והשו"ב וקיים שמואל עמאר. דברי שלם חלק חשן משפט בדין אב שהזמין נדוניה לבתו משודכת אם זכתה הבת או לא. תשובה נדון הרב מהריב"ץ זלה"ה איירי בשנשאת הבת שאז זוכה הבעל בנכסי נדוניה שהזמין האב לבתו. ולכן אם התרה הבע"ח של האב בחתן קודם כניסה לחופה התראתו התראה אף שכנסה