דבר שמואל רמז

משה"ת. אך בקרקעות כותבין כתב"ג וב"ר ודיינו כמ"ש ופשוט שזהו מנהג רבותינו ג"ך, ולטפויי היו כותבין כן: אף דהוה קים להו כדברי מר"ן באה"ע, ותפשו לישנא קלילא לצאת בו ידי כל הדעות: אגב אורחין נתתי אני אל לבי לתור ולחפש אם יש איזה סמך עוד למה שכתבנו מדברי רבותינו הא' ומצאתי שהובא עוד דין זה להרב מוהריב"ד הקדמון זלה"ה. שכתב וז"ל ועם היות שהרי"ף והרמב"ם כתבו דלא בעי' כפל בתנאי שהוא במעכשיו, וקי"ל דעל מנת כמעכשיו דמי דוקא היכא דאיכא בתנאי לישנא דמעכשיו מפורש, אמנם היכא דאיתיה בכח ע"מ ולאו בפירושא איתמר כנד"ד, כ"ע מודו דבעינן תנאי כפול ואם לא נכפל כמאן דליתיה דמי והגט כשר אפילו לא יתקיים התנאי כדמוכח מדברי הרא"ש ז"ל וכו' עיין שם בדבריו: ואח"ן עז"ל לא ירדתי לסו"ד בזה, דמחלוקת הרא"ש וסיעתי' עם הרי"ף והרמב"ם בזה היא במעכשיו וע"מ כמ"ש בסי' ל"ח ואיך כתב דבע"מ כ"ע מודו דבעי' תנאי כפול ואם נאמר שרצה ליישב בדבריו הללו דברי מר"ן דקשו אהדדי לפי מה שראה שאין סתירה בדבריו רק בע"מ ולא במעכשיו ס"ס הסתיר' לא זזה ממקומה כיון דבאה"ע סתם בתרווייהו דלא בעינן. ובחומ"ש סתם בע"מ דבעינן, והחולקים שהביא בסימן ל"ח בתרווייהו פליגי ואיך הוא ז"ל במעכשיו פשיטא ליה ובע"מ כתב דכ"ע מודו דבעינן. אמת שסברא זו דע"מ לאו כמעכשיו הביאה מר"ן סי' קמ"ד ס"ד אלא דהתם לא איתשיל לענין משה"ת וגם אינה מרי"ף והרמב"ם דפסק כוותייהו במשה"ת אלא היא דעת שאר פוסקים דסברי דלישנא דע"מ לאו כמעכשיו והביאה בבד"ה לעניינו וליה לא ס"ל כמבואר שם לסתמא דדינא דע"מ כמעכשיו דמי וא"כ אם נאמר שכוונת הרב הנז' לחוש לסברה זו מצד שהעתיקה מר"ן למה לא יחוש גם לדעת החולקים דסי' ל"ח דבתרווייהו מצריכין משה"ת, כ"ש שאפילו במעכשיו עצמה מצינו למר"ן בסי' קמ"ה ס"ה שסתם כדעת האומרים דאפילו במעכשיו בעינן משה"ת. ואף שהרב"ש שם כתב דלאו לשיטת הרי"ף והרמב"ם כ"כ ולדבריהם צ"ל שהיה התנאי בל' אם ס"ס מר"ן מיהת שכוונתו לאסוקי שמעתתא אליבא דהלכתא היה לו לבאר. ויותר יקשה על דברי הרב הנז' דהא ודאי לא חיישינן לדעת החולקים בכ"מ אלא להחמיר אבל בנדון הרב זלה"ה אדרבא לצד שנאמר דע"מ כמעכשיו. הו"ל חומרא ותנאו קיים ואינה יכולה לינשא לאותו שנאסרה עליו ולצד שנאמר כדבריו דע"מ לאו כמעכשיו וצריכה משה"ת הוי הדבר לקולא. דכיון דהתנאי היה בלא משה"ת התנאי בטל והוייא מגורשת גמורה, ויכולה לינשא אפי' לאותו שנאסרה עליו כיון דתנאי לאו כלום הוא ואפי' בתנאי אם דלכ"ע בעי' ביה משה"ת מצינו למר"ן שם סי' ל"ח שהביא דעת הי"א דלא בעי' משה"ת אלא במקום דאתי מינייהו חומרא ולא היכא דאתי מינייהו קולא. וכ"ש בתנאי דע"מ דלסתמא דדינא דקי"ל כוותה אין צורך למשה"ת בין לקולא בין לחומרא דודאי תו לא מצרכינן ליה משה"ת אפי' להחמיר וכ"ש להקל, וע"ש בב"י דטעם הי"א הנז' הוא משום דר"מ לחוד הוא דמצריך משה"ת ויליף לה מתב"ג וב"ר, ולדידיה בין בממון בין בגיטין וקידושין דינא הכי, ולרבנן דפליגי עליה בכולהו לא בעינן וקי"ל כחכמים אלא משום דשמואל אתקון בגט דשכ"מ לכפול וכו', לכן בגיטין וקידו' אי לא כפליה ולא נתקיים אזלינן ביה לחומרא ומחזקינן לה בספק מקו' ומגו' וע"ע שם מ"ש בשם הרי"ף והרא"ש, וכמ"ש שם הר' הכנה"ג הגהב"י אות מ"י. סו"ד דברי הרב הנז' זלה"ה אין להם מובן, ופשט דבריו מוכיחים דאפילו למאי דכתיבנא להמליץ דבריו לא כיוון לו הרב כלל, אלא מילתא פסיקתא קתני כאלו הדבר מוסכם ואינו כן וכמ"ש, ומ"מ הרווחנו מדבריו זלה"ה שגם הוא ז"ל קאי בשיטת מר"ן דאה"ע בתנאי דמעכשיו והיינו ודאי משום דהוה פשיטא לה דסוגיין דעלמא כוותיה: ובאמת אכתי ראוי לחקור ליישב דברי מר"ן אהדדי כי באמת אכתי לא הונח בתירוצין הנ"ל וכולם דחוקים וכמש"ל, ודרך לימודי עתה נתחדש לי דקדוק אחר בדברי מר"ן. כי בסי' קמ"ה ס"ה ראינו לו שאפי במעכשיו חייש מ"ר לכפילא ולהן קודם ללאו ולא חייש לתנאי דקודם מעשה: והדבר קשה מאד דאם נאמר דאף שסתם בסימן ל"ח דלא בעינן עכ"ז חייש לדעת האומרים דבעי' היה לו לחוש לכל משה"ת כדעת החולקים ולמה לא חש רק לתרי והזניח תנאי קודם למעשה דהא ודאי דלא מצינן למימר דתנאי קודם למעשה קיל לגבי השני תנאים הללו דאדרבא מצינו להיפך. דאפי' מאן דלא מצריך ת"ך והן קודם ללאו בממון, מצריך תנאי קודם למעשה וכמ"ש הרב"י שם סי' ל"ה בשם הר"ם במז"ל והרמב"ן ע"ש וע"ע להרח"מ סק"ג ולהרב הכנה"ג שם אות י"ד שהביא גם הוא חבל נביאים דסברי הכי ועלה על דעתי לומר דהרי זה גיטך וכו' שאומר בתחי' אינה בכלל תנאים, ואינה אלא הצעת דברים ועיקר התנאי הוא אם מתי והמעשה הוא יהיה גט מעכשיו וא"כ הוי תנאי קודם מעשה. אלא שגם זה דוחק כיון שאומר בפי' בתחי' דבריו הרי זה גיטך והרי את מגורשת בו ממני ומותרת לכל אדם וכ"ע ודאי מודו בזה דהוי מעש' גמור קודם לתנאי ושו"ר להרב הכנה"ג זלה"ה סימן קמ"ג הגה"ט אות ל"ו שגם הוא נתעורר בזה ונדחק כמו שנדחקנו גם ראיתי להרב מש"ל פ"ו מה"א ד"ה שיהיה תנאי וכו'. שחילק הרבה חילוקי דינים בתנאי קודם למעשה, ומדבריו למדנו קרוב למה שכתבנו בתוספת נופך שכיון שהתנאי אינו דבק למעשה דהיינו תנאי דאם לא מתי וכו' אינו דבק למעשה דהרי זה גיטך, כיון שהם דברים הפכיים ע"כ לו' דהרי זה גיטך הוא מילתא