דבר שמואל רמה

איירי בלא היה חייב לו כלום כמעשה דשאול, והיינו דחדית לן מור"ם ואין דבריו כפולים וכו' ע"ש. דלפי"ז דמר"ן איירי בהיה חייב לו. מסתמא ודאי ידע למי מתחיי', והדרן לההיא דמשתעבדנא לך וכו' אך מ"מ המעיין היטב יראה שאין הכרח כ"ך לדברי הרב הש"ך בדברי מר"ן. כי גם דברי מר"ן יסבלו שלא היה חייב לו כלום לזה בשעת הקנין אלא שכת' שטר ע"ד להסלק נחק כמו שפירש הרב הש"ך בדברי מור"ם. ומוכרחים אנו לומר דמור"ם כפלינהו בשגגה, וכמ"ש הרב הסמ"ע ז"ל, וכן נר' ג"ך מדברי בעל הלבושים שהביא דברי מור"ם הללו בסימן נו"ן ובסימן ס"א השמיט דברי מר"ן לגמרי. שמזה מוכח שלדעתו ז"ל אין ביניהם הפרש כלל אלא שהוכפלו בשגגה, וא"ך כל מה שיכולים אנו לפרש בדברי מור"ם יתפרש בדברי מר"ן ג"ך. באופן שהנראה ברור דדעת מר"ן ומור"ם שוה בזה כדעת הרא"ש וכמ"ש החכמים הנ"ב ישצ"ו, וכ"ז כתבנו לבאר היטב דעת מר"ן ומור"ם בדין זה: אף כי הן אמת אין בו צורך כלל לנד"ד וכמש"ל. גם לענין השיור ששיירה וכו' שרשאה וכו', ברור הדין מדברי מור"ם שהביאו החכמים הנ"ב ומתשובת הרשב"א ורבינו ירוחם שהביא הרב"י שם בסימן רנ"ז וכיון שהדבר מוסכם ממר"ן ומור"ם דקי"ל כוותייהו) תו לא אצטריכנא לדברי רבותינו האחרונים ז"ל. אך לענין משפטי התנאים יד המרבה לבדוק משובחת, לבל תהיה הלכה זו מקופחת. וכבר כתבו החכמים הנ"ב ישצ"ו כל הצורך דברי חכמים בנחת. אלא שגם בזה מצוה להביא מן החדש טוב מלא כף נחת. מתורתן של ראשונים הלכם רווחת, ואת כל ונוכחת. והנה בסתירת דברי מר"ן דאה"ע עם דבריו דחמ"ש ראיתי בקצת ליקוטים מקדמונינו זלה"ה שכתבו דסוגיין דעלמא כדבריו דאה"ע, וכן היא ג"כ דעת הרב מוהרח"ט זלה"ה בתשו' ע"ש שהאריך עד שמתוך כך יצא לחלק ביניהם בשינוי דחוק, דמ"ש מר"ן בחומ"ש בד"א וכו' היינו על התנאי הד' שכתב מר"ן באה"ע סימן הנז' דאפילו במעכשיו צריך שיהיה התנאי דבר שאפשר לקיימו והוא דחוק מאד. וכבר הרגיש בדוחקו הרב מוה"ר אד"א זלה"ה בס' במ"ח די"ב ע"ש שכתב וז"ל אבל אי איפשר לו' דקאי אדין זה עצמו דאמר על מנת וכו' ואהא דאפשר לקיימו דהא ליתא דהא בדאפשר לקיימו עסיקינן ומאי בד"א אלא על כרחך וכו' ע"ש. גם תירוצו של הרב מוהר"ר אד"א זלה"ה עצמו אח"ן עז"ל דחוק יותר, שהרי כבר ביאר מר"ן באה"ע דע"מ כמעכשיו ובסי' ר"ז דאיירי בממונא כתב וז"ל, וכבר נתבארו מה"ת בטור אה"ע דמש' דאין חילוק בין ממון לגיטין וכיצד נטעה לומר דאפי' שלא בע"מ אין צורך למשפטי התנאים זה דבר שלא יתכן ומ"מ נקיטינן מיהת מדברי שניהם דנקטי להלכה כדברי מר"ן באה"ע ופשוט דהוה קים להו לרבנן כדברי מר"ן באה"ע ומשו"ה דחקו עצמם ליישב דבריו דחומ"ש להלכה ואפי' בשינויי דחיקי, גם ראינו להרב מוהרפ"ת זלה"ה בתשובה סימן ק"ח שברור מדבריו ז"ל שכך היו דנין בפשיטות שכ"כ בתחילת דבריו וז"ל דבר ידוע שכל האומר מעכשיו אין צריך למה"ת וכו' וע"ש דאפי' דקדוק זה שדקדקו הרבני' הנז' זלה"ה איהו ז"ל לא איטפל ליה כלל היפך ממנהגו וכאלו מילתא פסיקתא קתני בלי שום חולק, גם מגדולי המורים אשר לפנינו מלבד מה שהובא בדברי החכמים הנ"ב ישצ"ו ראינו עוד להרב חוט המשולש ט"ו ג' סי' ד' שכתב גם הוא בפשיטות כדעת הרמב"ם וסיעתיה שהוא דעת מר"ן באה"ע דבמעכשיו וע"מ לא בעינן מה"ת וטעם הדבר הובא בב"י סימן ל"ח בשם הרב המגיד שכתב בשם הראב"ד ז"ל וז"ל דסט' שבמעכשיו ובע"מ אינו צריך לדברים אלו. הוא מפני שהמעשה חל מעכשיו ויתקיים אבל בתנאי אם שאין המעשה חל עד שהתנאי מתקיים. והתנאי בא לבטל המעשה שלא יחול עכשיו צריך חיזוק יותר עכ"ל, וע"ש בפרישה פי' לפי' שכתב וז"ל דבשהתנה בל' אם שאין הקידושין מתחילין מעכשיו אלא עד אחר שיתקיים התנאי תנאי זה צריך להיות חזק כדי לדחות המעשה דהיינו נתינת הקידושין וכו' ואם לא חיזקו לתנאי כאלו לא התנה וכו' משא"כ באומר ע"מ שאין התנאי בא לבטל המעשה שנותן עכשיו הקי' אלא שמתחיל מעכשיו וע"י קיום התנאי יתחזק קיום המעשה למפרע הדין נותן דא"צ התנאי להיות חזק וכו' יע"ש. וגם הרב הלבושים הביא טעם זה להדייא בהך דינא דמעכשיו באה"ע סימן ל"ח ע"ש. והוצרכתי להרחיב הדיבור בזה אף כי ראיתי שהביאו החכמים הנ"ב ישצ"ו בשם הב"ח והסמ"ע טעם זה ע"ש לסיבה שנבאר, והוא שמדי עוברי בזה ראיתי להרב הכנה"ג ז"ל סי' ר"ז הגהב"י אות ל' שכתב וז"ל הא דבעי' תנ"ך ומה"ת היינו כשהמעשה נעשה מיד אבל כל דבר שאינו מעכשיו שאין המעשה מתקיים אלא לכשיתקיים התנאי א"צ לת"ך ולא אל משפטי התנאי' הראב"ד בהשגותיו לס' המאור למסכת ביצה והרמב"ן בשמו במס' ביצה. וכתב מוה"ר בח"מ סי' מ"ח שכ"ע מודו בזה והרב ב"ח סי' רנ"ג כתב ע"ז ושפתים ישק משיב דברים נכוחים עכ"ד ז"ל ולכאור' דברי הראב"ד הללו שהביא הרב הכנה"ג נראין כסותרין לדברי הראב"ד עצמו שהביא בשמו הרה"מ ששם כתב דטעם מעכשיו שא"צ למשה"ת היינו שהמעשה חל מידי. וכד דייקינן פורתא נראה דלא ראי זה כראי זה שדברי הרב הכנה"ג איירי בתנאי שהוא באם, דבעינן ביה מה"ת. ולחלק יצא דהא דצריך משה"ת, היינו אם נעשה המעשה כגון שנתן לו מתנה והתנה באם שתכף עוקר המעשה שלא יחול אלא עד שיתקיים התנאי לכן צריך מה"ת, אבל אם לא נעשה מעשה כגון שאמר תנו לפ' דהשתא לא נעשה שום מעשה. אפילו התנה בל' אם שסותר המעשה כיון שלא היה מעשה אין