דבר שמואל רמד

דחו"ר פאס ישצ"ו, שגם הם כאשר יראו שנמשך מזה קלקול ולא כמו שחשבו, יודו גם הם שמעשיהם של המנגדים בטלים כי ידענו בהם שכל מעשיהם לש"ש, ולא היתה כוונתם אלא להשקיט ריב ומדון ולא לחרחר ח"ו חלילה חלילה אלף פעמים. ולענין דברי מור"ם דסי' קס"ג ס"ג ומ"ש עליהם הרב הסמ"ע ז"ל הנה מקום אתנו על דבריהם כתוב באורך ככל הצורך הלא הוא כמוס וכו', אך אמנה מצד שאין לנו עתה בו צורך כיון שזכינו לדין מטעמים אחרי' וגם ראינו שהענין סובל אריכות בפי' דברי הרא"ש ובדברי הסמ"ע והנוגשים אצים לאמר כלו מעשיכם כי נחץ עלי דרך, ועת הזמיר הגיע זמנה דאביבייא עת לחננה כי בא מועד וג"כ רוב טרדות הזמן לא נתנונו השב רוחנו: כאשר עם לבבנו קצרנו במקום שראוי להאריך. והעיקר הוא מצד שראינו שלמותר יחשב וכמש"ל. באופן שהדבר פשוט שהדין עם כת הכהנים והעם אשר עמהם. וכל מה שעשו כת המנגדים שלא מדעתם ורצונם אינו כלום. כ"ש שהמציאו לפנינו כת הכהנים התראה שהתרו בהם מתחילה על רזה דנא, ועכ"ז לא שתו לבם לדבריהם זהו הנלע"ד בזה לאפס הפנאי וצויי"מ וימ"ן אכי"ר: הכ"ד החו"פ מכנאסא יע"א בחדש אדר הס"ל מש' וישבתם לבט"ח בארצכם לפמ"ה, והכל שריר ובריר וקיים. ע"ה שמואל עמאר ס"ט: ק) הן כל יקר ראתה עינינו מעשה ידיהם של צדיקי' ואחזה אנכי אשית לבי לחקירות שחקרו החכמים הנ"ב ישצ"ו באשיות מתנה זו ראשי פרקים וראיתי שהיסוד החזק אשר ראוי לתת לב עליו הוא עמוד התוך אשר הובא בדבריהם בין הדבקים, ושאר החקירות לדעתי המעט ללא צורך אינם אלא דקים, ופשוט שמשום יגדיל תורה ירדו מחוקקים, דלענין הברירה פשוט הוא שבנד"ז אין מי שיסתפק בזה כלל כיון שמפורשים דבריה באר היטב בכלל ופרט פעם ושתים ולא דברו הפוס' אלא במקנה למי שאינו מבורר או חלק שאינו מבורר וכעין ההיא דמהרימ"ט ובב"י סי' ך' ושאר פוס' הלא בספרתם בענין שיפול הספק אבל נדו"ז לא ראינו בו שום ספק כלל. ומ"מ אנן נמי משום יגדיל תורה מצוה עלינו להביא מן החדש. ויתבארו ג"ך דבריהם שבאו סתומי' כי הן אמת. שדברי מר"ן דסימן ס"א ס"ד שהביאו החכמים הנ"ב ישצ"ו אין מהם ראיה לנד"ד. והראיה היא מדברי מר"ן דס"י. ועם כ"ז אכתי צריך ביאור לדבריהם שלכאורה נראה דאין ראיה חותכת מדברי מר"ן הללו כי בב"י סימן הנז' וסי' נו"ן, הביא דברי רי"ו שכתב דהוי כההיא דמשתעבדנא לך ולכל מאי דאתי מחמתך. גם הביא תשו' הרשב"א דסי' תתקכ"א המסייעת לפירושו שפי' שם בדברי הרא"ש ע"ש. וא"ך אפי' בההיא דסעי' יו"ד אית לן למי' שעכ"פ ידע הלוה מי הלוה לו תחילה דלא סגי בלא"ה. שלא יהיה נושא בו ויתחייב לו וכמו שנוכיח להלן. אלא שאח"ך נתגלגל השטר מיד המלוה לאדם אחר ואחר לאחר עד שנכנס ביד זה המוציאו עתה, וא"ך הוי זה בכלל ב"ך ודאי, ועיין בסמ"ע סי' נו"ן סק"ג שכתב וז"ל והטעם שכיון שכתוב בשטר שם המלוה הוא העיקר, ומ"ש בו עוד ולכל המוציאו הו"ל כאלו כתוב בו ולב"ך, ועיין לקמן סימן ס"א ס"ד וסימן ס"ו ס"א עכ"ל והוא ממש כדברינו: הגם שהוא ז"ל לא ציין אלא לסעיף ד' והאמת אתו כמ"ש להלן, איברא שמדברי הרא"ש מאריה דהאי דינא דס"י מוכח דמר"ן ס"ל כהרא"ש בזה, דשם הביא הרא"ש ראיה משאול במעשה דגלית ששעבד עצמו ונכסיו לתת עושר גדול למי שיכה את גלית והכהו דוד ונתחייב לו שאול באותו ממון: ובו קידש את בת שאול כדאיתא בפ"ב דסנהדרין וכו' ע"ש, וא"ך מר"ן ג"ך שפסק כהרא"ש בדין זה שפיר נימא דלשיטתיה קאי, ומ"מ אכתי יד הדוחה נטויה לדחות דהרא"ש גופיה אפקה לנדון דידיה במכ"ש, ששם כתב וז"ל. וכל שכן בנד"ד שהכיר את המלוה וכו'. ואפילו נימא דהרא"ש מסכים לענין דינא בין בהכיר את המלוה שהוא נדון דידיה, בין בלא הכיר כנדון שאול, ס"ס מר"ן דאנן קיימי בשיטתיה לא ברירא לן מילתא טובה דעתו בלא הכיר כיון שהוא ז"ל הביא ההיא דשאול, ואף ששם ביאר וז"ל אעפ"י שידוע שהוא לא הלוה לו זה הממון, פשוט הוא דעל המוציאו קאי. אבל עיקר, ההלואה מיהת ודאי שידע הלוה מי הלוה לו וכמש"ל, וא"ך ס"ס הוי כההיא דמשתעבדנא לך וכו' דהוי כב"ך. ומה גם שלשונו בקצר בספרים שבידינו אינו מבואר כ"ך ויש בו קצת מן הגמגום למי שלא ירד למקורו, אלא דכד דייקי' פורתא נראה שכ"ז אינו. דראינו לו בב"י שכתב בפירו' שלא נכתב בשטר שם המלוה, וכן היא ג"ך גי' הש"ך בדברי מר"ן שם סקט"ז ע"ש: וכן נמצא ג"ך בש"ע החדשים אשר מזה נראה דדעת מר"ן ברורה כדעת הרא"ש, כי כיון שלא נכתב בשטר שם המלוה כלל רק חייב עצמו לכל מי שמוציאו תו לא מדמינן לההיא דמשתעבדנא לך וכו' וכמ"ש להלן בס"ד ומוכרחים אנו לו' דקאי בשיטת הרא"ש גם בההיא דשאול, ודע' מור"ם שם בסי' נו"ן ברורה יותר כי שם הביא ההיא דר"י והרשב"א תחיל' ואח"ך הביא ההיא דהרא"ש, וסיים בה וז"ל אעפ"י שידוע שלא היה חייב לו מעולם, שמזה מוכח שלא היה יודע למי נתחייב כיון שלא היה חייב לו מעולם וע"ש בש"ך סק"ח שכתב בשם מהר"א ששון ומהר"ם אלשיך ומהראנ"ח דה"ה מי שחיי' עצמו לכל מי שילוה לשמעון וכו': והא ודאי לא ידע המתחייב כלל מי הוא זה אשר ילוה מעות לשמעון: אלא דאכתי לא הונח קצת מדברי הרב הש"ך שם סק"ט שחילק בין דברי מר"ן לדברי מור"ם דסי' נו"ן, דמר"ן בסימן ס"א איירי בהיה חייב לו ומור"ם