דבר שמואל רמא

גם הוא בסתירת דברי הרא"ש הללו, ועלה ליישוב וז"ל בקיצור, ואראה שהרא"ש ז"ל בש' זו דסימן ה' כיוון לתרץ קושייא זו בקוצר לשונו הזך, ובדקדוק גמור כתב מה שכתב, והוא שהרא"ש ז"ל דקדק בתשובה זו שיאמר התנאי בל' חוץ ולא בל' ע"מ, שכתב וז"ל הנה צויתי להעתיק לך תשובה שכתבתי, ע"ע זה ששאלת, וממנה תבין שאלתך, שיכול לבן לתת ללאה בתו נכסיו במתנ' באיזה תנאי שירצה, והמתנ' תהיה בל' זה שיתן כל נכסיו ללאה בתו גוף מהיום ופירות לאח"מ, ויהיו שלה לכל דבר חוץ מדבר זה שלא ישתעבדו לבע"ח בין חובות שיהיו עליה עד היום בין חובות שתעשה עליה מהיום והלאה כל ימי חייה ואם לא ירצה ליתן לה הגוף מעכשיו, יתן לה מעכשיו ולשע"א קודם מיתתו שתחול המתנ' שע"א קודם למיתתו. ר"ל שמעכשיו תחול המתנ' אם לא יחזור בו כל ימיו. נמצא שאין המתנה מוחלטת בידה עד שע"א קודם למיתתו, והתנאי יכתו' כאשר ביארתי למעלה. עכ"ל הרא"ש ז"ל והשתא לק"מ, והטעם דכשאומר ע"מ הוא כמתנ' שאם לא יתקיים התנאי תתבטל המתנ' מעיקרא ובביטולה חוזרת לבנו עכ"פ מחמת ירוש', אבל כשהוא אומר בל' חוץ, הוא כאומר שלעולם תהיה מתנתו מתנ' לכל שאר הדברים חוץ מאותו דבר שלא יהיה לו בו שום כח, ואף אם יעשה אותו דבר לא מפני זה תתבטל המתנה ולא יחזור אליו מכח ירוש' וכו'. והביא הרב ראוית לזה מדברי הרא"ש עצמו בפסקיו פ' המוכר את הבית דף ס"ג בההיא דבן לוי שמכר שדה לישר' וכו' ומדברי הרמב"ן שם בחידושיו יעו"ש, וסיים וז"ל, וכת' אכתי יש לדקדק דאף שלא תתבטל המתנ' מ"מ אותו שיור ששייר האב שלא יחול עליו שום שעבוד, יירש אותו מאביו. י"ל דהתינח אם האב הניח לעצמו אותו הזכי' בפירו' אבל כיון שלא הניחו אפילו לעצמו הו"ל כמי שמתנ' שמעולם לא יחול שום שעבוד בזה לא לו ולא לבתו, א"נ אף אם היה משיירו לעצמו בהדייא הנה הוא דבר שאין בו ממש או דבר שלב"ל ואע"ג דקי"ל דדשלב"נ או דשאב"מ אם שיירו לעצמו הוי שיור, וכדאיתא התם בסוגייא דבן לוי והרמב"ם בפכ"ג מהל' מכי' וטור סימן ר"ט, מ"מ כבר כתב הטור עצמו שם דאם מת המוכר הא' אין לבניו כלום. אא"ך פירש לי וליורשי' ובנדון דהרא"ש הרי לא פי' שתירש בתו אותו שיור, וכ"ת בשלמא התם אם לא יירשנו יורשו יחזור ללוקח, אבל הכא למי יחזור אותו הזכות אם לא תירשנו בתו, י"ל דמ"מ כיון שהוא אינו רוצה שתירשנו בתו ודאי שלא תירשנו, א"ך ודאי מהנייא המתנ', כנ"ל ליישב דברי הרא"ש ז"ל בתשוב' עכ"ל, ושוב חזר ליישב דעת הטור בסי' קי"א, וז"ל אלא דאכתי לטו"ר קשייא לכאורה שבסימן קי"א הביא אלו התשובות שהזכרנו, ולא הזכיר סוף דברי הרא"ש שאפילו ביורש יכול להתנות חוץ" ותי' שהטו"ר ז"ל לא ראה רק התשו' שממנה הועתקה תשוב' זו ולא זכה לראות סוף זאת תשוב' זו עכ"ל הרב ז"ל. ותלי"ת שזכינו מדברי הרב ז"ל ביישוב ב' תשוב' הללו דברי פח"ה. ובסוף התשו' סיים וז"ל הכלל העולה מזה שנעשה מעשה ע"פ הרא"ש ז"ל ובל' חוץ. ושלא ישייר הנותן לעצמו שום דבר והמתנ' תועיל אפי' לגבי היורש אמנם אם שייר אותו הכח לעצמו יש להסתפק אם יורש אותו הבן כיון שהוא דבר שלב"ל או דבר שאין בו ממש לפי שבזה יש מחלוקת. שמדברי הרמב"ם ז"ל נראה שהבן יורשו וכו' ומ"מ לגבי אב ודאי אם שיירו לעצמו יכול לתתו או למוכרו לאחר, וג"ך נר' שאם חזר וזיכה לבן גם אותו הכח שהכל של הבן ויכול לעשות בו מה שירצה לשעבדו וכו' עכ"ל הרב ז"ל, ועיין להר' פמ"א ח"ב סימן צ"ט שהביא גם הוא תשובת הרא"ש הללו, ודברי הרב מהרא"ש הנז' ביישוב זה וקלסיה, ועיין ג"ך להרב מהרמא"ל סימן ה' שגם הוא העלה דבמתנ' בע"מ ועבר המקבל נעקרה המתנ' למפרע יעו"ש. היוצא מן המחובר דאם נתן בע"מ שלא ימכור וכו ולא יחול וכו', והיה בן יחיד לאביו ועבר על התנאי בטיל' המתנ' מעיקרא וחוזרת לו מכח ירושה וזוכה בה הבע"ח, וכן אם היו בנים רבים, אותו העובר נעקרה המתנ' ממנו וחוזרת לכללות היורשים ובחלקו המגיעו בו מכללם גובה הבע"ח, אבל אם כת אפילו לבן יחיד מתנ' בל' חוץ לא יטול הבע"ח ומכירתו ומשכונתו בה בטילים, וכן אם כתב שאם יעבור על התנאי נטולה וכו', ונתונה לאחר מעכשיו מכירתו ומשכונתו בה בטלים, ויזכה בה הב' למפרע, והוא ממש נד"ד, וכן אם נתן למי שאינו ראוי ליורשו אפילו בע"מ שלא בל' חוץ, המתנ' קיימת ולא יטול הבע"ח זהו הנלע"ד בזה, וצויי"מ וימ"ן אכי"ר. הכ"ד החו"פ בחדש אייר הוא זיו ש' לרשת אחוז"ה לפמ"ה, וקיים כ"ז כתבתי אנכי איש צעיר. שמואל עמאר. והרצתי הדברים לפני הרב מוא"ח והסכים על הכל וחתמו הבדי"ץ וזה היה בדוד טולידאנו נכדה של האשה צולטאנא אל' דוד אדרעי: צח) ראובן קנה חמור מאת שמעון בתנאי וע"מ "ביע ומקאל" עד זמן פ' דהיינו אם הוכשר בעיניו במשך הזמן המקח קיים וא"ל יחזיר לו הבהמה ויחזיר לו הדמים והתנו שאפי' אם החזיר לא יחזור שכי' אותו זמן ששהתה בידו ובמשך הזמן נפל בו מום ורצה הלוקח להחזירו והמוכר טוען שצריך לתחזירו בריא כמות שהיה ושאלו שוה"ד בזה, גם שאלו ע"ע השכי' אם יזכה בה הלוקח כמו שהתנו או לא, ונכתב ע"ז פס"ד מהחכמים ישצ"ו. וזמ"ש להם אני הצעיר.