דבר שמואל רלז

בהם בארוכה, ועיין אבקת רוכל סי' קי"ב, ועי' בס' הר' המבי"ן סי' תכ"ד, זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וימ"ן שמואל עמאר. צה) בדין הקונה מן האשה אם יש בו דין מצרנות עיין למור"ם סימן קע"ה סמ"ז שהביא זה בשם י"א דלית בה דדב"מ והוא ממהרי"ל, וכ"ך ג"ך הרב"י בב"י מחי"ט בשם תלמידי הרשב"א וז"ל, וכתבו עוד דה"ה ללוקח מאשה דלית בה דדב"מ דלפי שאין לה מי שיפקח במעשיה רצו חז"ל שיהיה ממכרה קיים, כדי שיקפצו בני אדם לקנות את שלה והנה במוכר לאשה כתב הרב"י בשם העיטור דלרי"ף בכל אשה קאמר בין שהיא א"א בין שאינה א"א, ומסתמיות דברי מר"ן בקצר משמע שגם הוא סובר כן אלא דראינו למור"ם שם שהביא סב' הרשב"א והמ"מ והנ"י שם שכתבו דדוקא אשה שיש לה נכסים ידועים או אל' שאין לחוש שמערמת, ומ"מ הדבר פשוט דהלוקח הוא המוח' ומצי למימר קי"ל כמ"ש העיטור בשם הרי"ף וכ"ך להדייא הראנ"ח בח"א סי' י"ט ומש"ץ ח"א סי' י"א מעתה גם בדין הלוקח מן האשה הדין כן, כיון דטעם א' להם. אלא שראיתי להרב מהראנ"ח ח"א סימן צ"ה שכתב וז"ל אפי' למ"ד דבאשה המוכרת לית דינא דב"מ אם יש לה בעל אית בה דינא דב"מ, וע"ש ג"כ בתשו' סי' ק"ו ובס' נ"מ דמ"ח. ובר מן דין ראינו למור"ם שם ס' הנז' שכתב וז"ל ודוקא מצרן אינו יכול וכו' אבל שותף יכול לסלק וכו' ואף שהש"ך שם ס"ק מ"ז הביא מחלוקת הפוס' בזה והדרינן לדינא דמוחזק והמע"ה, ראינו להרב בית יהודה במנהגי ארגיל שכתב שנהגו בזה כמהר"מ דבכל אלו שותף עדיף ממצרן. איברא שראינו להרב מהרא"ש בתשוב' והרב מהר"מ אלשקר ז"ל סימן קי"ח ומהר"ר ליב סרייאל בס' מש"צ ח"א סי' י"א ומהר"ש יונה ומהראנ"ח שם סי' י"ב שכתבו דכי היכי דלית בהו דדב"מ, ה"ן לית בהו דינא דאחי ושותפי, ומ"מ אנן בדידן כיון שמצינו למור"ם דגרירינן בתריה שסובר כמהר"מ כוותיה נקיטי כ"ש שהרב בית יהודה מעיד שכן נהגו, ועיין להרב מ"ץ שכתב בשם מהרש"ף דהא דמהר"מ כללא הוא. מעתה בדין זה שהובא לפנינו שמכרו בנותיו של יעקב ן' טביב הבית הידו' למורישם למרדכי, והם נשואו' לבעלים, ובא ישועה לזכות בדד"מ מכח השיתוף שיש לו בתרבץ ובה"ך ובמ"ח וכו' נר' דהדין עמו ומצי לזכות במכר הנז' מדדב"מ, זהו הנלע"ד בזה וצויי"מ וח"ף באלול מ"ו לפ"ק וקיים: ע"ה שמואל עמאר ס"ט: צו) מעשה היה בגוי אחד שהלך לשוק צורפי כסף לקנות שתי זוגיאה של צמידים של כסף וזהב ועמד אצל ראובן וקנה ממנו הב' זוגיאות הנז' ופרע דמיהם לראובן והלך לו. אח"ך הלך להראותם לשמעון אם לא נתאנה בהם ושכחם אצל שמעון והלך לו לאחר שעה חזר אל ראובן ותבעו לשררה. באומרו ששכח הצמידין הנז' אצלו: ואחר כמה הרפתקי ופיוסין ושוחדות לשר, נתפשרו לתת לו ראובן זוג אחד ולמחול הוא בזוג הב', אח"ז הוברר הדבר שהצמידין שכחן הגוי אצל שמעון וע"ז עמדו לדין לפני רו"ש הנז' ותבע ר' לשמעון לתת לו הב' זוגיות הנז' כי הוא הפסיד כנגדן עם הגוי, ושמעון השיב שלא יחזיר לו כלום דזה הוי בכלל אבידתו. תשובה הן קדם צריכים אנו לדעת. אם היה הגוי שוכחם אצל ראובן עצמו המוכר אם היה חיי' להחזיר או לא ונראה פשוט דאינו חייב להחזיר' ואדרבא אסור להחזיר משום למען ספות וא"ך גם שמעון ודאי אסור להחזיר ואף שבטעות הגוי לסתם דברי מור"ם בסי' שמ"ח דוקא היכא דליכא חילול השם וה"ן נימא דשמא יזכור הגוי ששכחם אצל שמעון ואיכא ח"ה וחייב להחזיר וכשם שחייב להחזיר לגוי ה"ן לראובן, מ"מ נר' דהא ליתא מתרי טעמי חדא שכיון שכבר הגוי הכריז ברבים ולפני השררה שלא שכחם אלא אצל ראובן תו לא מצי הדר על שמעון כלל אפילו אם יזכור, כי יאמרו שזוהי מדתו להעליל עליהם. אתמול העליל על ראובן ועתה העליל על שמעון וא"ך ליכא ח"ה, ואינו חייב להחזיר וכשם שאינו חייב להחזיר לגוי ה"ן לראובן, ותו דראינו למור"ם סוס"י פ"ו שכתב וז"ל, מי שיש בידו פקדון של גוי או מומר והם חייבים לאחרים ובאים להוציא מהמוחזק בנכסיהם, והמחזיק אומר שמתיירא להוציא הנכסים מידו פן יבוא הגוי לגבות ממנו הדין עמו והוא מהב"י סימן ק"ה בשם תשו' מיימ"ו וא"ך ה"ן מצי למימר ליה שמעון אפי' אם היו בידי פקדון לא הייתי חייב לתתם לך, וכ"ש עתה ששכחם, ועיין להרב שער משפט שכתב דאפילו בישראל אלם שהפקיד ביד שמעון דינא הכי. ואף שהרב מוהריט"ץ סימן מ"ה חולק בזה מ"מ בנדו"ד מיהת כ"ע מודו וזה פשוט ולראיה ח"פ אלול תרל"ד לפ"ק. שמואל עמאר. צז) בדין הנותן מתנה לבנו או לאחר על מנת שלא יחול שעבוד כתו' ובע"ח. ולא ימכור ולא ימשכן, ועבר על התנאי ושם יתבאר ג"ך אם כתב במתנה שאם יחול שעבוד וכו', או אם ימכור וימשכן שהמתנה נטולה הימנו ונתנה לאחר , או לא' מבניו הנותרים. תשובה הנה הרא"ש כלל ע"ד ש"ג נשאל על אב שנתן לבנו יחידו מתנ' מ"מ שלא יחול וכו', ולאחר פטיר' בא בע"ח לגבות מאותו קרקע. והשיב שהתנאי קיים דכל האומר ע"מ כאומר מעכשיו דמי. ואם לא