דבר שמואל רלו

הפירות דבכי הא נמי אמרינן אחריות ט"ס. גם הרב נקודות הכסף דאיהו בתראה חלק על הט"ז בזה ע"ש. באופן ששלשת הרועים הללו כולם מסכימים להתיר אפילו אם לא התנה בפירו' על הפירות, דיינו לחלק בין התנה בפירוש על הפי' ללא התנה דבהתנה נקיטינן כדעת הרשב"א שהביא מור"ם ובלא התנה נקיטינן כתשו' שבסי' קל"ד, ובזה יש ליישב ג"ך פס"ד א' לקדמונינו נ"ן, והובא בתשובת הרב מהרח"ט דע"ד שכולם עלו בהסכמה בנד"ז לאסור ולא זכרו כלל מדברי הרשב"א ומור"ם הללו דודאי פשוט הוא שמצד שהשטרות הקדמונים לא היו עושים בהם תנאי האח' על הפירות פסקו לאסור, ואף שלא הזכירו שם לא תשובת הרשב"א שהביא מור"ם ולא תשובת הרשב"א שבחדשות, מ"מ לא יצוייר דאישתמיט מכולהו דברי מור"ם ואין לנו לו' אלא שראו דברי מור"ם והט"ז ועם כ"ז כיון דלדידהו לא הוה נפקא להו מדי לדינא כיון שלא היו כותבים התנאי לא נטפלו לבארו. וחזי הוית להרה"ג בחי' על הש"ע ובתשובותיו סי' ג' שדעתו לפסוק כתשו' הרשב"א שבחדשות, ונשען בזה על פסק הרבנים הנז' וחילק בתשובת הרשב"א שהביא מור"ם דמיירי בשכבר אכל הפירות והוציאם מידו בעה"ק דאז מחוייב הלוה לפרוע למלוה מה שהוציא ממנו בעה"ק מדין אח', אבל אם עדיין לא אכל לא יאכל דהוי רבית. ואחר נשיקת עפר וכו', לא זכינו לירד לסו"ד בזה, דאף כי נמצאת תשובה זו להרשב"א, מ"מ כיון שמר"ן לא העתיק בבית יוסף רק תשו' זו, וגם מור"ם העלה אותה להלכה במפ"ה ודאי דהכי נקיטינן דלא שייך לו' שנעלמה מעיני שניהם תשו' זו שבחדשות, עי' חיים שאל ח"ב סי' ל"ח אות ע"ד. פוק חזי מ"ש מר"ן בב"י י"ד סימן קי"ב על הטור שכתב על הרשב"א ואין נראה כן מן הירושלמי וז"ל לא הי"ל לכתו' כן: דמשמע מדבריו דהרשב"א לא ראה הירושלמי הזה או ראהו ונעלמה ידיעתו ממנו שאלו ידעו ונזכר ממנו לא היה כותב כן. וזה דבר שלא ניתן ליחשב בכך מאן דנהירין ליה וכו' ואם מר"ן כת' כן על רבי' בעה"ט שהיה בזמן הרשב"א או סמוך ממש אנן יתמי דיתמי מה נענה ומה נאמר. כ"ש שכבר קיבלנו עלינו הוראת מר"ן ומור"ם אפילו נגד אלף פוסקי', וכיון שראינו למר"ן בב"י שהעתיקה בלי חולק וגם מור"ם העלה אותה להלכה. ולא פקפק בה כלל, ודאי שלדעתם דברי הרשב"א הללו נכונים להלכה, דאי הו"ל בה שום פקפוק לא הוו משתמטי מלזוכרו, כ"ש שכבר פתח להם פתח שגם לדידיה צריך ישוב, ואי הוה מטפל בה לא הוו משתמטי מלהזכיר הפקפוק ואף אם באנו לדון כדברי האחרונים הרי הרב מהרח"ט זלה"ה שהעתיק בספרו פס"ד זה של הרבנים הנ"ל לא חש לו היכא דאיכא תנאי ופסק כדעת הט"ז דכל היכא דאיכא תנאי על הפירות תו ליכא חששה, וא"ך שפיר אית לן למימר דההיא דהרשב"א בחדשות מיירי בלא היה תנאי ודיינו לאוקומי דבריהם בהכי, כיון שמצינו רבים סוברים דאפי' בלא תנאי שרי, והם ב"ה ונק"ה והרב מוהריב"ץ זלה"ה: ומ"מ נר' דאין כל הדברים הללו אמורים אלא בידוע שלא הכיר בע"ה שהיא גזולה. וכגון ששניהם אינם דרים בה. אלא שדרים בה הזולת, או שהיה דר בה ממש' שני ובא הא' והוציא מידו דאז ודאי מצי הדר הב' על המלוה מדין אח' אבל אם הכיר בה הבי' שהיא לזולה, וכגון שהיה דר בה הא' והכיר בו השני שמחמ' משכונתו הוא דר, או אפי' לא הים דר והעמיד לב' בדין ע"ז, פשוט הוא שאין לו פירות בצד הא' מיום המש' ובצד הב' מיום העמדה בדין, אפילו אם יש לו אחריו' בפי' על הפירות דהו"ל כהוציאה נגזל מיד לוקח או עמד עמו בדין דתו לית ליה פירות ללוקח, וזו ס' נכונה מצאנום להרב מוהרפ"ת זלה"ה בסימן ס"א, והסכימו עליה ב"ד שלאחריו בכמה פסקים, ואף שלדעת הרב מוהרפ"ת זלה"ה כל היכא דמחייבין ללוה בתשלומי פירו' לשני מחייב אפי' בלתי תנאי על הפירו' בפירו', והיינו משום דאח' ט"ס ולעולם נכייתא היא כמכר וכמ"ש הר' נק"ה וסיעתיה, מ"מ לפי שטתינו שמצינו חולקים בזה. דיינו להעמיד דברי המתירין ביש תנאי. שו"מ להרב אבי"ע זלה"ה גם הוא בסימן קל"ד בס' הגדול שיש לי שנר' מדבריו ז"ל כדברינו ע"ש. אח"ז ראיתי להרב המבי"ן סימן רי"ב שהעלה דבמש' דסורא אפילו לא קיבל אחריו' בפי' על הפירות חייב לפרוע הריוח ולא נסתפק הרשב"א אלא במש' בנכייתא. אבל בדסורא ליכא ספיקא והדבר פשוט שהיא כמכר גמור וכמ"ש ה"ה הביאו הרב"י סימן הנז' בריס הסי' וז"ל שהרי ע"ך של מלוה אם רצה לוה אינו גובה כלל ואינו אלא שכירו' גמור. משא"ך משכנ' בנכייתא וכו' ואף הרמב"ן מודה לו וכו' ועוד שאין זה ל' מלוה אלא לשון מקח דומייא דלוקח פירות וכו' ע"ך, ועוד הביא ראיות לזה מדברי הרמב"ם דמש' דסורא הוי כמכר ע"ש. וגם הרב מוסרפ"ת ג"ך בתשובה זו חילק כן דלא נסתפק הרשב"א אלא במש' בנכייתא, אבל בדסורא לכ"ע הוי כמכירת פירות. ומעתה כיון שמצינו כן להרבנים הנז' כוותייהו נקיטינן. ואף שהרה"ג זלה"ה בחיבורו פקפק בחילוק זה וכתב שהם דברי תימא דסו"ס הוייא הלואה כיון דהלוה יכול לסלקו, ולא דמי למכיר' וכו': מ"מ דבריו ז"ל הם נגד דברי המגיד הללו דלהדייא כתב הרה"מ והביא דבריו הרב"י רס"י הנז', דכיון דאם לא רצה לוה אין המלוה יכול לכופו הוי שכי' משא"ך בנכייתא וה"ז דומה למוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג וכו' ע"ש. והוא להדייא היפך מדברי הרב באופן שהדבר פשוט כמ"ש הרב המבי"ן זלה"ה, וקצרתי בו לאפס פנאי והרוצה לעמוד על שרשן של דברים יעיין בתשו' הנז'. כי באו הדברים